ויהי בשמונים שנה. ראוי שנעיין בפסוקים האלה דברים. ראשון מה ראה הנביא כותב הספר להודיע שהיה בנין הבית
בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים? ולמה לא מנה לבריאת העולם ולא למעמד בין הבתרים? וכפי האמת והנכון לא היה ראוי למנות כי אם למלכות
שלמה על ישראל, כי בכל הספורים לא ימנו הדברים כי אם אל שנות המלכים לא ליציאת מצרים. ונעיין שנית למה לא בנה שלמה את הבית כי אם בשנה הרביעית למלכותו? האם נאמר שאז נתחדש לו הרצון לבנותו? והנה אביו קודם מותו צוהו על זה, או אם נאמר שלא היו לו הדברים הצריכים לבנין ונצטרך באותם הארבעה שנים להכין אותם? הנה דוד אביו נתן לו את תבנית הבית וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת ותבנית כל הדברים כמו שנזכר בדברי הימים, ונתן לו הזהב והכסף והנחושת והברזל והעצים והאבנים לבנין ואבני השהם ומלואים, ואם הוא עליו השלום הניח לו תבנית המלאכה וכל הדברים הצריכים אליה, מה ראה שלמה שלא התחיל בה כי אם אחר ארבעה שנים? ונעיין שלישית במה שנזכר בכאן שהיה הבית שלשים אמה קומתו בין הדביר שהוא קדש הקדשים ובין ההיכל שהוא הקדש, ואחרי זה אמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, והוא המורה שהיה ההיכל קומתו עשרים אמה לא שלשים, ואמר עוד ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו, יורה שהיה הגובה עשרים אמה לא שלשים, ובדברי הימים נאמר שהיה מאה ועשרים אמה, הנה אם כן יש בזה חלוף רב בענין צורת הגובה שפעמים אומר שהיה שלשים אמה ופעמים אומר עשרים אמה ופעמים אומר מאה ועשרים אמה. ואומר בפירוש הפסוקים ותשובת ההערות האלה, שהנה זכר הנביא שהתחיל בנין הבית
בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, לענין אחד עלה על לבו (אחשוב בלי ספק) שהעיר הנביא אליו, והוא היה סוד אלהי כמוס עמו יתברך חתום באוצרותיו, והנביא אשר עמד בסוד ה׳ העיר ורמז עליו הנה, והוא שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים בנו המשכן ומשם עד בנין הבית אשר עשה שלמה עברו מהשנים שמונים
שנה וארבע מאות שנה, ומשם גם כן עד שמונים
שנה וארבע מאות שנה אחרות נבנה בית האלהים פעם אחרת על יד זרובבל, כי הנה הבית אשר בנה שלמה התמיד ארבע מאות ועשר שנים ושבעים שנה שישבו בבבל, הרי הם שמונים
שנה וארבע מאות שנה, ולכן אמרו בסדר עולם שבשנת אלפים ותמ״ח לבריאת עולם נעשה המשכן, ובשנת אלפים ותתקכ״ח בנה שלמה הבית, ובשנת ג׳ אלפים ות״ח נבנה בית שני, הרי לך שמיציאת מצרים שנעשה המשכן היו שמונים
שנה וארבע מאות שנה עד בנין הבית, ומשם עד בנין בית שני היו גם כן שמונים
שנה וארבע מאות שנה לא פחות ולא יותר. וכמו שהבית אשר בנה שלמה מצד הפעל ומצד הפועל, ר״ל מצד קדושת הבית ומצד שלמות שלמה שהיה הבונה והפועל אותו, היו למטה בקדושה ובאלהות לאין שעור מהמשכן אשר עשה משה מפאת קדושתו וקדושת משה רע״ה, ככה באותו ערך היה בנין בית שני וזרובבל הבונה אותו למטה בקדושה ובדבקות ורוח הקדש מהבנין אשר עשה שלמה. מה גדלו מעשיך השם מאד עמקו מחשבותיך, שהסכמת על מעשה שלשה בתים אשר עשה משה ושלמה וזרובבל, וזמן שוה ומתדמה היה מהאחד לאחד, והיו שלשתם בירידה מוחשת מהרוחניות והקדוש׳ והאלהות ובערך מתדמה זה מזה מהירידה, וכאלו היו בבית שני בני ישראל בזקנה ושיבה מופלגת, וממנה באו להפסד החיים והטוב והיינו מתים בהחלט יבשו עצמותנו נגזרנו לנו, עד אשר יעיר עלינו רוח ממרום ויחיו העצמות ויבא אלהינו ואל יחרש, וזהו בעצמו כמו שזכר יחזקאל (סוף ספרו) יבנה את הר ציון ויקים סכת דוד הנופלת, ואזי נכון יהיה בית ה׳ וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון. ונשוב לפירוש הפסוקי׳, הנה אמרו ויבן את הבית, ר״ל שהתחיל לבנותו, כמו שאמר אחרי זה בשנה הרביעית יוסד בית ה׳. והנה מספר השמונים
שנה וארבע מאות שנה שעברו מיציאת מצרים עד בנין הבית כבר נתחלפו בו המפרשים, ואני הלא כתבתי דעתי והוכחתי אמתתו בפירושי לספר שמואל בפרשה ששית על פסוק
(שמואל א י״ג א׳) בן שנה שאול במלכו. והנה לא התחיל שלמה בבנין הבית בתחלת מלכותו ונתאחר ארבעה שנים, לפי שלא רצה לעשות הבנין מאשר הכין והתנדב דוד אביו לסבה אשר אזכור אחרי זה, כי אם מממונו ועשרו, וכדי לאסוף ולכנוס זהב הרבה ושאר הדברים הצריכים לבנין מלבד מה שהניח דוד אביו נתאחר אותם הארבעה שנים, ועל זה נאמר (סוף סי׳ ז׳) ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה׳ ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ה׳, לפי שלא עשה מהם דבר כי אם משלו ונדבת אביו נתן באוצרות, וכמו שאפרש שמה. וחדש זיו הוא חדש אייר, שהוא שני לחדשים, כי ניסן הוא הראשון, כמו שאמר
(שמות י״ב ב׳) ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ונקרא זיו, כמו שפירשו חז״ל
(ר״ה י״א ע״א), דאית ביה זיוא לאילני, ר״ל שאז נראין הפרחים והנצנים נראו בארץ. ואמרו
למלוך שלמה על ישראל חוזר לשנה הרביעית. והנה התחיל ספור הבנין מהבית המקודש, להיותו נושא הבנין ועקרו, והעזרות ושאר הבתים היו סביבו ולשירותו. וראוי שתדע שבאו בזה הענין שמות מתחלפים, והם בית ודביר והיכל וקדש הקדשים וקדש בלבד ואולם, כי הנה נקרא בית, הבית הכולל שהיה בו הדביר שהוא קדש הקדשים, הנקרא דביר לפי ששם היה הדבור למשה, שנאמר
(במדבר ז׳ כ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו, ונקרא קדש הקדשים לפי שהיה בו הארון והכרובים, והיה בבית גם כן ההיכל, שהוא הקדש שהיו בו השלחן והמנורה ומזבח הזהב, ונקרא היכל על משל היכל האדם אשר בו שולחן ומנורה, ונקרא קדש מפני קדושת אותם הכלים. ועוד זכר אחרי זה האולם שהיה על פני הבית, ר״ל סמוך לבית, וזה היה הנקרא בדברי חז״ל בית שער, והוא הבית שהיה קודם ההיכל, כמו שהוא בבית השרים להתקן אדם עצמו שמה קודם שיכנס להיכל לפני האדון, ובאולם היה מזבח העולה וכיור וכנו. ואמנם בדברי הימים נקרא כל הבית אולם בלשון כולל, והוא כמו שאומרים לכל דירת המלך ובית מלכותו היכל המלך, עם שיש בו היכלות ודבירים ואולמים ושאר הבתים, אמר שם
(דברי הימים א כ״א י״ח) ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת, ואפלא מהמפרשים שחשבו שהיה האולם הנזכר בזה הפסוק הוא האולם הפרטי אשר לפני ההיכל, ואיך יאמר עליו הכתוב ואת בתיו וגנזכיו? אבל אמרו בלי ספק על כל הבית בכלל מבית ומחוץ, כי מכל זה נתן דוד לשלמה את התבנית לא מהאולם בלבד: