×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ⁠־מִצְרַ֩יִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the Children of Israel came out of the land of Egypt, in the fourth year of Solomon's reign over Israel, in the month Ziv, which is the second month, that he began to build the house of Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(א-י) בניין בית המקדש * – דברי הימים ב ג׳:א׳-ז׳
וַהֲוָה בְאַרְבַּע מְאָה וְתַמְנָן שְׁנִין לְמִפַּק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּשַׁתָּא רְבִיעֲתָא בְּיֶרַח זִיו נִיצָנַיָא הוּא יַרְחָא תִנְיָנָא לְמִמְלַךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וּבְנָא בֵיתָא קֳדָם יְיָ.

רמז קפא

ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים – מגיד שמונין ליציאת מצרים, וכה״א בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, אין לי אלא חדשים, שנים מנין ת״ל בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. אין לי אלא באותו הפרק, בפרק אחר מנין, ת״ל בשנת הארבעים לצאת בני ישראל. כל אלו עד שלא נכנסו ישראל לארץ, משנכנסו ישראל לארץ מנין, ת״ל ויהי בשמונים שנה וגו׳. כל אלו עד שלא נבנה הבית, משנבנה הבית (מנין ת״ל) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית י״י. לא רצו למנות לבנינו ימנו לחרבנו שנאמר אחרי אשר הוכתב העיר. לא רצו למנות לעצמם ימנו לאחרים שנאמר בשנת שתים לדריוש בשנת שתים לנבוכדנאצר. וכן הוא אומר אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו׳. וכה״א תחת אשר לא עבדת וגו׳, לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משתעבדים לפני גוים ערביים. לא רציתם לשקול שקלי שמים בקע לגלגולת הרי אתם שוקלים ט״ו שקלים במלכות אויביכם. לא רציתם לתקן את הדרכים ואת הרחובות לעולים לבית הבחירה הרי אתם מתקנים את הבורגנות העולים לצרכי המלכים. וכה״א תחת אשר לא עבדת את י״י אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויביך בשנאה. תחת אשר לא עבדת את י״י מלובש, ועבדת את אויביך בערום, תחת אשר לא עבדת את י״י מרוב כל, ועבדת את אויביך בחוסר כל, מאי חוסר כל שנטלה דעת מהן ובחוסר תורה מהן. תניא מנין למלכים שאין מונין אלא מניסן דכתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל – מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן אף מלכות שלמה מניסן. ר׳ אליעזר אומר ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו מאי שני לאו שני בחדש שמונין בו למלכותו. מתקיף לה רבינא אימא שני בחדש, א״כ שני בחדש בהדיא הוה כתיב. ואימא שני בשבת, אמר רב אשי חדא דשני בשבת לא אשכחן דכתיב. ועוד מקיש שני בתרא לשני קמא מה קמא חדש אף בתרא חדש, בחדש זיו א״ר יהושע מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר בחדש זיו שבו נולדו זיוותני עולם, ר׳ אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנאמר ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים ירח שנולדו בו איתני עולם. מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפא הוא דכתיב והאיתנים מוסדי ארץ. ואידך נמי הא כתיב ירח האיתנים, התם דתקיף במצות. ואידך נמי הא כתיב בחדש זיו – התם דאית להו זיוא לאילני. דאמר רבי יהודה האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות.
בחדש זיו – הוא אייר דאית ביה זיוא לאילנא. וכן תרגם יונתן: זיו נצניא.
הוא החדש השני – למנין החדשים, שהרי ניסן ראש השנה לחדשים.
למלוך שלמה – מוסב על השנה הרביעית – רביעית למלכות שלמה. וכן הוא אומר בדברי הימים: ויחל לבנות בחדש השני בשנת ארבע למלכותו (דברי הימים ב ג׳:ב׳).
In the month of Ziv. This is Iyyar because the trees have blossoms. And [Targum] Yonatan translated this similarly, "the bloom of the buds.⁠"
Which is the second month. When numbering the months, because Nissan is the beginning of the year for [counting] months.
Of the reign of Shelomo. Referring to "the fourth year.⁠"1 It was the fourth year of Shelomo's reign. And similarly it is stated in Divrei HaYamim, "And he began to build in the second month [on the second day] in the fourth year of his reign.⁠"2
1. I.e., it does not mean "the second month of Shelomo's reign,⁠" rather it means the second month of the fourth year of Shelomo's reign.
2. II Divrei HaYamim 3:2.
בחדש זיו – פתרונו: בחודש שאורה שולטת בו, הוא אייר שכבר חמה שולטת בעולם, שכל מי שרוצה לבנות ביניין מקויים צריך לבנותו בעת חום צח עלי אור1 ולא ביום מעונן כדי שידבק הסיד בקיר ולא יפול הטיח מן הקיר.
ופתרון רבותינו: חודש זיו שיש בו זיו לאילנות וכן תרגם יונתן בירח ניצניא, ואם תאמר אף ניסן וסיון וכל חדשי ימות החמה אתה יכול לקרוא לכל אחד ואחד חודש זיו לפי שבכל אחד ואחד שולט בו אורה כמו כן, לכך נאמר הוא החדש השני למלך שלמה ואי אתה מוצא חודש שיני למלכי ישראל אלא אייר שהרי למלכי ישראל מונין מניסן, נמצאת למד שקורהו שיני משני טעמים, אחד שהוא שיני לחדשים שהרי ניסן ראשון לחדשי השנה, ועוד שהוא שיני למלוך שלמה על ישראל.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו י״ח:ד׳.
בחדש זיו – הוא חדש אייר שהוא שני לחדשים, כי ניסן ראש לחדשים. ונקרא זיו כמו שפירשו רבותינו ז״ל: דאית ביה זיוא לאילני, פירוש: זוהר הפרחים והנצנים. וכן תרגם יונתן: בירח זיו – נצניא.
למלך שלמה – טעמו לשנה הרביעית, לא לחדש השני שזכר הסמוך אליו, וכמוהו רבים, כי בשנה הרביעית למלכותו החל לבנות. כן כתוב בדברי הימים: ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו (דברי הימים ב ג׳:ב׳).
ויבן הבית – החל לבנותו.
בשנה הרביעית – למלכות שלמה.
בחודש זיו – הוא החודש השני זהו אייר,⁠א שניסן הוא ראש לחדשי השנה. ונקרא חודש זיו שבו זיו לאילנות, וכך תרג׳: בירח זיו נצניא.
למלוך שלמה – עונה על בשנה הרביעית.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217 רק: ״הוא חודש אייר״.
בחדש זו – הוא אייר כי אז זיוה ואורה לארץ, וכן כתב באלפרגני וזהרה הארץ על היות השמש בטלֶה, והפכו בול (פסוק ל״ח).
למלך שלמה על ישראל – דבק עם הרחוק, ר״ל עם בשנה הרביעית.
בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל וגו׳ – רוצה לומר: כי בשנה הרביעית למלוך שלמה על ישראל בחדש השני ממנה והוא חדש אייר החל שלמה לבנות הבית וכן כתוב בספר דברי הימים.
השבעה עשר הוא מה שהודיע מרוחק עת התחלת בנין בית המקדש מעת יציאת מצרים והנה עמדנו מזה על העת אשר מזמן יפתח עד זה הזמן והוא מאה ושמונים שנה והנה שפטו את ישראל יפתח ואבצן ואילון הזבולני ועבדון בן הלל הפרעתוני שלשים ואחת שנה ואם חשבנו אחר זה ארבעים שנה של שעבוד ביד פלשתים ועשרים שנה ששפט שמשון את ישראל וארבעים שנה של עלי וארבעים שנה של דוד וג׳ שנים שכבר עברו למלכו׳ שלמה לא ישארו כי אם ו׳ שנים למלכות שאול ולימי שפוט שמואל את כל ישראל, וכבר ידמה כי ממשלת שמואל ושאול היתה לכל הפחות י״ג שנה כי עשרים שנה עמד הארון בקרית יערים לכל הפחות וכבר עברו שבע שנים וששה חדשים למלכות דוד וז׳ חדשים היה ארון י״י בשדה פלשתים ונשארו יותר מי״ג שנה ממיתת עלי עד מלכות דוד עם שכבר אפשר שהארון היה בקרית יערים יותר מעשרים שנה אך אחר שעברו עשרים שנה נטו כל ישראל אחר י״י ולזה ידמה לפי מה שאחשוב שרוב שני השעבוד נכללים שנות שמשון ועלי כי בימי שמשון היו הפלשתים מושלים בישראל כמו שנזכר שם והנה נראה כי מבנין הבית הזה ר״ל מהתחלת בנינו עד התחלת בנין בית שני היו גם כן ארבע מאות ושמונים שנה.
ויהי בשמונים שנה. ראוי שנעיין בפסוקים האלה דברים. ראשון מה ראה הנביא כותב הספר להודיע שהיה בנין הבית בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים? ולמה לא מנה לבריאת העולם ולא למעמד בין הבתרים? וכפי האמת והנכון לא היה ראוי למנות כי אם למלכות שלמה על ישראל, כי בכל הספורים לא ימנו הדברים כי אם אל שנות המלכים לא ליציאת מצרים. ונעיין שנית למה לא בנה שלמה את הבית כי אם בשנה הרביעית למלכותו? האם נאמר שאז נתחדש לו הרצון לבנותו? והנה אביו קודם מותו צוהו על זה, או אם נאמר שלא היו לו הדברים הצריכים לבנין ונצטרך באותם הארבעה שנים להכין אותם? הנה דוד אביו נתן לו את תבנית הבית וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת ותבנית כל הדברים כמו שנזכר בדברי הימים, ונתן לו הזהב והכסף והנחושת והברזל והעצים והאבנים לבנין ואבני השהם ומלואים, ואם הוא עליו השלום הניח לו תבנית המלאכה וכל הדברים הצריכים אליה, מה ראה שלמה שלא התחיל בה כי אם אחר ארבעה שנים? ונעיין שלישית במה שנזכר בכאן שהיה הבית שלשים אמה קומתו בין הדביר שהוא קדש הקדשים ובין ההיכל שהוא הקדש, ואחרי זה אמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות, והוא המורה שהיה ההיכל קומתו עשרים אמה לא שלשים, ואמר עוד ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו, יורה שהיה הגובה עשרים אמה לא שלשים, ובדברי הימים נאמר שהיה מאה ועשרים אמה, הנה אם כן יש בזה חלוף רב בענין צורת הגובה שפעמים אומר שהיה שלשים אמה ופעמים אומר עשרים אמה ופעמים אומר מאה ועשרים אמה. ואומר בפירוש הפסוקים ותשובת ההערות האלה, שהנה זכר הנביא שהתחיל בנין הבית בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, לענין אחד עלה על לבו (אחשוב בלי ספק) שהעיר הנביא אליו, והוא היה סוד אלהי כמוס עמו יתברך חתום באוצרותיו, והנביא אשר עמד בסוד ה׳ העיר ורמז עליו הנה, והוא שכאשר יצאו בני ישראל ממצרים בנו המשכן ומשם עד בנין הבית אשר עשה שלמה עברו מהשנים שמונים שנה וארבע מאות שנה, ומשם גם כן עד שמונים שנה וארבע מאות שנה אחרות נבנה בית האלהים פעם אחרת על יד זרובבל, כי הנה הבית אשר בנה שלמה התמיד ארבע מאות ועשר שנים ושבעים שנה שישבו בבבל, הרי הם שמונים שנה וארבע מאות שנה, ולכן אמרו בסדר עולם שבשנת אלפים ותמ״ח לבריאת עולם נעשה המשכן, ובשנת אלפים ותתקכ״ח בנה שלמה הבית, ובשנת ג׳ אלפים ות״ח נבנה בית שני, הרי לך שמיציאת מצרים שנעשה המשכן היו שמונים שנה וארבע מאות שנה עד בנין הבית, ומשם עד בנין בית שני היו גם כן שמונים שנה וארבע מאות שנה לא פחות ולא יותר. וכמו שהבית אשר בנה שלמה מצד הפעל ומצד הפועל, ר״ל מצד קדושת הבית ומצד שלמות שלמה שהיה הבונה והפועל אותו, היו למטה בקדושה ובאלהות לאין שעור מהמשכן אשר עשה משה מפאת קדושתו וקדושת משה רע״ה, ככה באותו ערך היה בנין בית שני וזרובבל הבונה אותו למטה בקדושה ובדבקות ורוח הקדש מהבנין אשר עשה שלמה. מה גדלו מעשיך השם מאד עמקו מחשבותיך, שהסכמת על מעשה שלשה בתים אשר עשה משה ושלמה וזרובבל, וזמן שוה ומתדמה היה מהאחד לאחד, והיו שלשתם בירידה מוחשת מהרוחניות והקדוש׳ והאלהות ובערך מתדמה זה מזה מהירידה, וכאלו היו בבית שני בני ישראל בזקנה ושיבה מופלגת, וממנה באו להפסד החיים והטוב והיינו מתים בהחלט יבשו עצמותנו נגזרנו לנו, עד אשר יעיר עלינו רוח ממרום ויחיו העצמות ויבא אלהינו ואל יחרש, וזהו בעצמו כמו שזכר יחזקאל (סוף ספרו) יבנה את הר ציון ויקים סכת דוד הנופלת, ואזי נכון יהיה בית ה׳ וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון. ונשוב לפירוש הפסוקי׳, הנה אמרו ויבן את הבית, ר״ל שהתחיל לבנותו, כמו שאמר אחרי זה בשנה הרביעית יוסד בית ה׳. והנה מספר השמונים שנה וארבע מאות שנה שעברו מיציאת מצרים עד בנין הבית כבר נתחלפו בו המפרשים, ואני הלא כתבתי דעתי והוכחתי אמתתו בפירושי לספר שמואל בפרשה ששית על פסוק (שמואל א י״ג א׳) בן שנה שאול במלכו. והנה לא התחיל שלמה בבנין הבית בתחלת מלכותו ונתאחר ארבעה שנים, לפי שלא רצה לעשות הבנין מאשר הכין והתנדב דוד אביו לסבה אשר אזכור אחרי זה, כי אם מממונו ועשרו, וכדי לאסוף ולכנוס זהב הרבה ושאר הדברים הצריכים לבנין מלבד מה שהניח דוד אביו נתאחר אותם הארבעה שנים, ועל זה נאמר (סוף סי׳ ז׳) ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה׳ ויבא שלמה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב ואת הכלים נתן באוצרות בית ה׳, לפי שלא עשה מהם דבר כי אם משלו ונדבת אביו נתן באוצרות, וכמו שאפרש שמה. וחדש זיו הוא חדש אייר, שהוא שני לחדשים, כי ניסן הוא הראשון, כמו שאמר (שמות י״ב ב׳) ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ונקרא זיו, כמו שפירשו חז״ל (ר״ה י״א ע״א), דאית ביה זיוא לאילני, ר״ל שאז נראין הפרחים והנצנים נראו בארץ. ואמרו למלוך שלמה על ישראל חוזר לשנה הרביעית. והנה התחיל ספור הבנין מהבית המקודש, להיותו נושא הבנין ועקרו, והעזרות ושאר הבתים היו סביבו ולשירותו. וראוי שתדע שבאו בזה הענין שמות מתחלפים, והם בית ודביר והיכל וקדש הקדשים וקדש בלבד ואולם, כי הנה נקרא בית, הבית הכולל שהיה בו הדביר שהוא קדש הקדשים, הנקרא דביר לפי ששם היה הדבור למשה, שנאמר (במדבר ז׳ כ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו, ונקרא קדש הקדשים לפי שהיה בו הארון והכרובים, והיה בבית גם כן ההיכל, שהוא הקדש שהיו בו השלחן והמנורה ומזבח הזהב, ונקרא היכל על משל היכל האדם אשר בו שולחן ומנורה, ונקרא קדש מפני קדושת אותם הכלים. ועוד זכר אחרי זה האולם שהיה על פני הבית, ר״ל סמוך לבית, וזה היה הנקרא בדברי חז״ל בית שער, והוא הבית שהיה קודם ההיכל, כמו שהוא בבית השרים להתקן אדם עצמו שמה קודם שיכנס להיכל לפני האדון, ובאולם היה מזבח העולה וכיור וכנו. ואמנם בדברי הימים נקרא כל הבית אולם בלשון כולל, והוא כמו שאומרים לכל דירת המלך ובית מלכותו היכל המלך, עם שיש בו היכלות ודבירים ואולמים ושאר הבתים, אמר שם (דברי הימים א כ״א י״ח) ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת, ואפלא מהמפרשים שחשבו שהיה האולם הנזכר בזה הפסוק הוא האולם הפרטי אשר לפני ההיכל, ואיך יאמר עליו הכתוב ואת בתיו וגנזכיו? אבל אמרו בלי ספק על כל הבית בכלל מבית ומחוץ, כי מכל זה נתן דוד לשלמה את התבנית לא מהאולם בלבד:
זיו – ענין זוהר ונוגה, כי מנוגה נגדו (שמואל ב כ״ב:י״ג), תרגומו: מזיו יקריה, וחודש אייר נקרא זיו, על שם זוהר הפרחים והנצנים הנראים אז בארץ.
למלוך שלמה – חוזר הוא על שנה הרביעית.
ויבן – התחיל לבנות.
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים הנה מן בנין המשכן בימי משה עד בנין המקדש היה ת״פ שנה, וכן מן בנין המקדש בימי שלמה עד שנבנה שנית בימי עזרא היה גם כן ת״פ שנה, וכתב מהרי״א שהיה הזמן מכוון מה׳, שכן היה ראוי שיתעלה הבית מזמן לזמן,
הוא החדש השני למלך שלמה מוסב למעלה ר״ל בשנה הרביעית למלך שלמה – וחז״ל פי׳ בר״ה מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן, והיה בשנה הרביעית וחדש שני למלכותו, וכן בד״ה ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו.
חדש זו – חדש האורה והשמחה וכן בלשון אשכנז קורין לחודש החמשי מחדשי ימות החמה Wonnemonath (Maggio)‎ חודש הששון.
וַיְהִי בִתחילת1 שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם2 בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו – אייר3 שהוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי למניין החודשים4 לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן – התחיל שלמה לבנות5 הַבַּיִת – ההיכל6 לַיהוָה:
1. ביאורי הגר״א.
2. ראה מלבי״ם המביא בשם מהרי״א כי גם בין תחילת בית ראשון לתחילת בניית בית שני עברו 480 שנה.
3. ונקרא זיו (זוהר) על שם זוהר הפרחים בתקופתו, רש״י, רד״ק, מצודת ציון.
4. רש״י. ומלכים מניינם מחודש ניסן, מלבי״ם.
5. רד״ק, מצודת דוד.
6. ביאורי הגר״א.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וְהַבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ שִׁשִּׁים⁠־אַמָּ֥ה אׇרְכּ֖וֹ וְעֶשְׂרִ֣ים רׇחְבּ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתֽוֹ׃
And the house which King Solomon built for Hashem, its length was sixty cubits, and its width twenty cubits, and its height thirty cubits.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבֵיתָא דִי בְנָא מַלְכָּא שְׁלֹמֹה קֳדָם יְיָ שִׁתִּין אַמִין אוּרְכֵּיהּ וְעַסְרִין פּוּתְיֵהּ וּתְלָתִין אַמִין רוּמֵיהּ.
והבית אשר בנה המלך שלמה – ר׳ חייא נפק לקרייתא רמו ליה קראי אהדדי כתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לי״י ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו לא הוה בידיה, אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה ההוא משפת כרובים ולמעלה קא חשיב. ומאי קמ״ל הא קמ״ל דלמטה כלמעלה מה למעלה אינו משמש כלום אף למטה אינו משמש כלום. דא״ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה. תניא נמי הכי ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמות לכל רוח ורוח. אמר ר׳ ינאי אמר שמואל כרובים בנס היו עומדים שנאמר וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו עד קצות כנפיו, וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך, גופייהו היכי קיימי, אלא שמע מינה בנס היו עומדים. כיצד הם עומדים, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם אל הבית. מאן דאמר פניהם איש אל אחיו דכתיב ופניהם איש אל אחיו, ומאן דאמר פניהם אל הבית דכתיב ופניהם אל פני הבית. ולמאן דאמר ופניהם איש אל אחיו והא כתיב ופניהם אל פני הבית, לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו ש״מ. ולמ״ד פניהם אל פני הבית והא כתיב ופניהם איש אל אחיו, דהוו מצדדי אצדודי כדתניא אונקלוס הגר אומר כרובים מעשה צעצועים היו ופניהם מוצדדים כתלמיד הנפטר מרבו.
והבית אשר בנה המלך שלמה לי״י ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו – וכתיב קומת הכרוב האחד עשר באמה מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש עומדים אף משכן כרובים בשליש היו עומדים. משכן כמה הוי עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש כמה הוו להו שתין פושכי, תלתייהו כמה הוו עשרין פושכי, דל תשעה דארון וחד דכפורת פשו להו עשרה פושכי וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה.
ששים אמה – ההיכל והדביר יחד.
Sixty amohs. The Sanctuary and the Holy of Holies together.⁠1
1. The length of the Sanctuary was 40 amos and the Holy of Holies was 20 amos.
ששים אמה ארכו ועשרים רחבו – מצפון לדרום.
ושלשים אמה קומתו – מקרקע הבית עד קירוי הסיפוןא של עלייה (מלכים א ו׳:ט״ו), אבל מן העלייה ולמעלה עד גג הבית שבעים אמה, שכך מקובלני מר׳ מנחם בר חלבו זקן שגובה הבית מאה אמה.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״סיפוי״.
ששים אמה ארכו – כל הבית, בין הדביר וההיכל, כי ארבעים אמה היה ההיכל באורך, והדביר עשרים אמה באורך, וכן ברוחב במדת הבית, מרובע היה הדביר.
ושלשים אמה קומתו – ובדברי הימים: והגובה מאה ועשרים (דברי הימים ב ג׳:ד׳). והקרוב אלי בזה כי על האולם לבד אמר שהיה גבהו מאה ועשרים, והגובה הזה היה לו עם העליות שעליו, כי בספור מדות האולם אמר: והגובה מאה ועשרים (דברי הימים ב ג׳:ד׳), ועוד אמר שם על האולם: וגנזכיו ועליותיו (דברי הימים א כ״ח:י״א), ואם העליות היו על כל הבית, כמו שנראה מדברי רבותינו ז״ל, יהיה מה שאמר שם והגובה מאה ועשרים (דברי הימים ב ג׳:ד׳) עם העליות שעל הבית, והיה גבוה הבית מן הקרקע עד הספון שלשים אמה, וגובה העליות תשעים אמה.
ששים אמה ארכו – ההיכל ובית קודש הקדשים, שהכל היה בית אחד וחלקו באמה טרקסיןא ונשאר ההיכל ארבעים ובית קודש הקדשים עשרים.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, לוצקי 1010, וכן להלן בפסוקים ט״ז-י״ט בכל כתבי היד. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״טריקסין״ (והשוו ירושלמי כלאים ח׳:ג׳).
והבית אשר בנה המלך שלמה לי״י ששים אמה ארכו – הנה זה הבית כלל מקום קדש הקדשים ומקום הקדש והנה מקום קדש הקדשי׳ היה לפנים לפאת מערב אוכל מזה הבית עשרים אמה ושם היה ארון ברית י״י והארבעים אמה הנשארות הם מקום הקדש ושם היה השולחן והמנור׳ ומזבח הזהב ובזה היחס גם כן היה דבר המשכן שעשה משה.
(ב-לו) השמנה עשר הוא מה שהודיענו מצורת הבית שבנה לשם י״י כי ממנו נעמוד על סודות נפלאים מחכמת הנמצאות והנה היה ההיכל והוא הקדש וקדש הקדשים עמו ששים אמה ארכו ורחבו עשרים אמה והנה היה האורך והרוחב כפל מה שהיה מן הארך והרחב באשר עשה משה במדבר ואולם הגובה בלתי שומר זה היחס כי הוא היה שלשים אמה ושם היה עשר אמות אלא שלזאת הסבה עשו תקרה בדביר בגובה עשרים אמה באופן שיהיו הארך והרחב והגובה שוים בקדש הקדשים בבית המקדש כמו שהיו שוים במשכן שעשה משה ובזה האופן ג״כ שם התקרה התחתונה בהיכל גבוהה עשרים ובזה היה ענין תמונת הקדש וקדש הקדשים בבית המקדש מתדמה לענין תמונתו במשכן ר״ל שכל אחד מאלו המרחקים היה במקדש בכפל שיעורו במשכן וראוי שתדע כי כבר היה בנין הבית מאבנים שלמות ולא תהיה בהם פגימה וחסרון להעיר על שלמות השם יתעלה אשר זה הבית נבנה לשמו ולזאת הסבה ג״כ היו באות שם האבנים שלמות עד שלא נשמע בבית מקבות וגרזן וכל כלי ברזל להורות על שאין הנעשה לו זה חסר קנין שום שלמות, והנה היה קדש הקדשים שוה בכל רחקיו להעיר על שהשלמות התכליתי שהוא מעיד עליו הוא מגיע בשווי בדעות ובמדות, והתורה שהיא בארון י״י אין ענינה גם כן זולת ההישרה בדעות ובמדות.⁠א והנה היה אולם על פני היכל הבית להוסיף במעלת הבית ויפיו אצל האנשים עם שכבר היה ראוי שהיה אמצע מה בין חצר הכהנים ובין הקדש כי ראוי שיהיה כמו אמצעי בין המדרגה השפלה והעליונה ממנו ואעפ״י שאינו אמצע על דרך האמת ולזה לא היתה מחיצה מבדלת בינו ובין חצר הכהנים, והנה עשה לבית והוא ההיכל חלוני שקופים אטומים להעיר על שמקום ההשקפה הוא מתחלת הענין אטום עד שידריך האדם עצמו אל לקיחת ההקדמות וההתחלות ומהם יתישר לפתיחת החלונות לראות האור הבהיר הוא אור השכל, ואולם היציעים שבנה סביב לבית היו שלשה זה על זה כי כן ענין ההשגות והעליון רחב מאשר תחתיו כי ההשגה העליונה רחבה וגדולה מאשר תחתיה כשנעיין בחלקי העולם השפל והאמצעי והעליון והנה היו עולים מן השפלה אל האמצעית ומן האמצעית אל העליונה כי כן דרך ההשגות האלו ומי שיקחם על זולת סדרם ישיגהו שבוש בהכרח והנה לא היו העליו׳ במעלות שיקפצו וידלגו בהם ממדרגה למדרגה אבל היו בדרך סבוב יעלה האדם בו בזולת מעלות להעיר בשיגביה שכלו מעט מעט בהדרגה ולזאת הסבה לא היו מעלות בכבש המזבח, והנה צייר בקירות ההיכל והדביר והוא מה שהיה מהם על התקרה התחתונה ציורי כרובים ותימורות והם כדמות כפתורי המנורה ופטורי ציצים והם בדמיון הגביעים המשוקדים והפרח אשר במנורה, והנה הכרובים הם משל לשכל ההיולאני והתמורות ופטורי ציצים הם השושנים אשר הוא רועה בהם כמו שבארנו בבאורנו לשיר השירים ובדבר המנורה והנה עשה זה לקדש ולקדש הקדשים כי שניהם מעידים על זה השלמות אך הראשון מעיד על ההכנה, והשני והוא קדש הקדשים מעיד יציאת ההכנה לפעל, ואולם בכותלי ההיכל תחת התקרה התחתונה צייר ציורים פקעים ופטורי ציצים והם בדמות כפטורים וגביעים משוקדים ופרחים לסב׳ בעינה אשר היו אלו הציורים במנורה אך למעלה מהתקרה התחתונה היו שם עם זה כרובים להעיד על השכל הלוקח מהמוחשות ההתחלות כמו שבארנו בדברי התורה אמנם תחת התקרה לא צייר תחלה רק מה שיעיר על ההשגות החושיות, וידמה שהיה הגובה שבין התקרה התחתונה והעליונה עשר אמות להעיר על מספר מדרגות הנבדלים שהם עשר והעשירי קדש וכבר עמדנו על מציאותם מפני זה השכל הנמצא בנו אשר בעבורו צויירו שם כרובים בכותלים, והנה צפה זהב ההיכל והדביר לסבה בעינה אשר בעבור׳ היו הכלים אשר שם כלם מזהב או מצופים זהב וכבר בארנו הסבה בזה במלאכת המשכן בבאורנו לדברי התורה, והנה היה מצופה עצי ארז תחלה ואח״כ מזהב כי לא יתכן שיצפו האבנים זהב עם שהתמונות שהיו מצויירות שם היו יותר נאות לציירם בעצי הארז משיציירום באבנים והיה הציור בהם יותר קיים שלא ישבר כשיצפוהו זהב והנה עשה בדביר ב׳ כרובים גדולים אין פניהם איש אל אחיו והיו סוככים בכנפיהם על הארון ועל הכרובים אשר על הכפרת שהיו פניהם איש אל אחיו להעיר שבסוף הענין לא יהיו פניהם איש אל אחיו אך יתדבק הא׳ עם האחר דבוק מה והוא דבוק קצה כנף זה בקצה כנף זה וראוי שתדע כי אחר המות לא יקבל שפע השכל ההיולאני מהשכל הפועל אבל יעמד על מה שהשיגו ובו ידבק דבקות מה בשכל הפועל כמו שבארנו בראשון מספר מלחמות י״י ואין ראוי שתחשוב מזה שיהיו אלו הכרובים במדרגה א׳ מפני היותם בצורה אחת וכנפיהם פרושות באופן אחר כמו שלא יחשב היות צורת הכרובים אשר פניהם איש אל אחיו באופן אחד שיהיו שניהם במדרגה אחת ואמנם אמרנו זה לפי שכבר בארנו בראשון מספר מלחמות י״י שאי אפשר שישב השכל הנקנה במדרגת השכל הפועל ושם בארנו שהשכל הנקנה נשאר אחר המות והוא נצחי בהפך מה שאמרו הפילוסופים בזה והנה בזה המקום העיר הערה מבוארת שהשכל הנקנה נצחי והנה היה גובה אלו הכרובים עשר אמות להעיר על עשר מדרגות הנבדלים שהעשירי מהם קדש והוא הש״י, והנה היו לפתח הדביר דלתות עצי שמן לפי מה שאחשוב בעת ההיא להעיר ששם האור והוא אור השכל ולזה עשה אותם מעץ שמן שהוא מוכן אל שיתפשט בו האור בקלות נפלא ולזה לא עשה כן לדלתות ההיכל, והנה צייר בדלתות ההיכל והדביר כרובים ותימורות ופטורי צצים כי הם הפתחים לכל אלו ההשגות והנה ההשגות החושיות הם ג״כ מכוונים לזאת הסבה בעינה ולזה היו ג״כ הכרובים בדלתות ההיכל, והנה בנה החצר הפנימית והיא חצר הכהנים סביב שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים עליהם הנה הג׳ טורים התחתונים היו מורים על מציאות הצורה הדוממיית וטור הארז על הצור׳ הצומחת אשר אינה ערומה מהצורה הדוממית, והיו הטורים ארבעה להעיר על היותם מהיסודות הארבעה וקורבת מדרגתם מהם, ובמזבח הנחשת אשר שם היתה העולה על העצים להורות גם כן על הנפש החיונית ושהיא לא תופשט מהצומחת כמו שזכרנו בפרשת ויקרא והנה היה כל מה שהיה ממתכת בחצר הכהנים מנחש׳ לסבה בעינה אשר היה זה כן במשכן, והנה עשה מהשלחנות עשר ומהמנורות עשר לפי שמספר העשר מורה בעצמו על מציאות הש״י כמו שזכרנו במקומות רבים מביאורנו לדברי התורה כאלו העיר בזה כי אלו הצורות אשר יעירו עליהם השולחן והמנורה הם כלם שופעות מהש״י באמצעות שאר הנבדלי׳, והנה קרא הפתח החמישי פתח הדביר והרביעי פתח ההיכל לפי שחצר הכהנים היה מעיד על ג׳ צורות והם הדוממית והצומחת והחיונית ופתח ההיכל על הרביעית והיא המדבר׳ ופתח הדביר היה מעיד על צורה חמשית באופן מה והיא השכל הנקנה, והנה עשה באולם שני עמודים נחשת וקרא העמוד הימני יכין והשמאלי בועז העיר בזה כי שתי הצורות שהם הדוממית והצומחת או הצומחת והחיונית הא׳ מכינה לקבול הצורה האחרת והיא הנקראת יכין והאחרת היא המושלת ולה התוקף והעוז וממנה יסודרו פעולות הנמצא ההוא עם שאלו הנמצאים הם צורות ר״ל הצומחת והחיונית יקבלו רושם יותר חזק מתקופות השמש יותר ממה שימצא זה באדם ולזה תמצא בצמחים שבהיות השמש בפאת ימין לא יעשו פעלותיהם אך יקנו מזה הכנה לתת פרי׳ בהיות השמש בפאת צפון ואז ימצא להם חוזק הפעלות וכן תמצא בב״ח שהם יתעברו על הרוב בהיות השמש לפאת צפון אך בהיותו בפאת דרום תתחדש להם קצת הכנה ואין הנה מקום באור אלו הדברים, והנה היה רחב העמודים ארבע אמות להורות על קרבת אלו מטבע ארבע היסודות ולזה ג״כ היה עבים ארבע אצבעות ולזה ג״כ היה על הכותרות מעשה שושן באולם ד׳ אמות, והנה היתה קומת הכותרות חמש אמות לסבה בעינה אשר היתה מספר החמשה בחצר המשכן כמו שבארנו שם והנה היתה קומת העמודים עם הכותרות בקרוב כמו גובה מזבח הנחש׳ עם גובה המערכה שעליה יושמו נתחי העולה כי היה גבהם לפי מה שבארנו כמו אחד ועשרים אמה וגובה מזבח הנחשת היה עשרים אמה כמו שנזכר בספר ד״ה, והנה היו בכל כותרת שתי גלות להעיר שאלו הנמצאים יקבלו הצורה העליונה באמצעות קבולם השפלה ממנה, והנה היו שם בשתי גלות הכותרת שבעה גדילים כי עם שהם מורים על מדרגת הצורות בכלל׳ שהם שבעה והשביעית היא קדש הנה בזה עוד הערה למספר הארבעה כי בכל גלה היו ג׳ גדילים ואחד במקום דבוק הגלה העליונה בתחתונה, והנה העמודים שהיו בגלה העליונה ועליהם מעשה שושן והרמונים שהיו בתחתונה הנה זה כלו מורה על מציאות הנפש הצומחת כי הוצאת השושן והפירות לא יתכן שיתחדש מן החום לבד כמו שבאר הפילוסוף, והנה הרמונים שני טורים וכן הענין במועדים לפי שבזה הורה על שני מינים מהנפש הצומחת הא׳ בצמחים והאחר בב״ח מחובר עם המרגשת ובכלל הנה היה זה להעיר על הצורה המכינה ועל הצורה שהיא שלמות לה, והנה היו הרמונים מאה בטור אחד מהם להעיר על רבוי מיני הצמחים והב״ח והתחלפותם שהוא בהכרח מצד הצורה, והנה הים היה בזה השיעור כדי שיהיה נאות לרחוץ ושאר מה שהיה בו ידמה שיאמר שכבר נעשה לנוי לבד ואפשר שנאמר כי מפני שנעשה לטהרה שם בשיעורו מה שיעיר על מציאות העשירי שהוא קדש כי לו לבדו הטהרה השלמה ולזה היה י׳ אמות רחבו והיו מהפקעים תחת שפתו י׳ באמה ג״כ ולזאת הסבה, והיה גבהו חמש אמות לסבה אשר היה מספר החמש באלו הדברים אשר בחצר הכהנים והנה היה מרובע מלמטה ועגול מלמעלה כי הטמאות תהיינה מצד החומר אשר יסודותיו ארבעה והטהרה תהיה מצד הצורה וההתבוננות בה כמו שבארנו בספר ויקרא והצור׳ היא קושרת יסודות החמר ומקיפה בהם ולזה היה העגול מעיד עליה, והיו בה שני טורים פקעים להעיר על הצורה המכינה ועל הצורה אשר בה יהיה הנמצא מה שהוא והיא המשלמת אותו, והנה היה בפקעים צורת בקר כמו שזכרנו להעיר על מציאות הנפש החיונית כי מה שהיה בחצר הכהנים מעיר על הצורה הדוממי׳ והצומחת והחיונית כמו שזכרנו, והנה היו שנים עשר בקר כמו נושאים הים להעיר על שהכחות השופעות מהעליונים בי״ב המזלות מנהיגים היסודות וקושרים אותם ועשה להם דמות בקר בדמיון מה שאמר יחזקאל פני שור בדבר החיות עם שכבר העיר בזה בצורה החיונית, והנה היה עביו ארבע אצבעות כמו הענין בעמודים להעיר על מה שמעיר עליו מספר הארבעה אשר הוא סבת הטומאה והוא החומר, והיה עם הפקעים בשפתו ציור פרח שושן להעיר עם זה על הנפש הצומחת והנה היה מספר הארבע במכונות בארכם וברחבם ובקומתם והיו ארבעת אופנים מתחת להעיר על מציאות היסודות שהם סבת הטומאה ולזאת הסבה היו שם ארבע כתפות דבקות בהם לוחות המכונות, והיו על המסגרות אשר בין השלבים צורות אריות וצורת בקר וצורת כרובים להורות על שאלו הצורות הם עלולות מצורות החיות אשר פניהם פני אריה ופני שור ופני הכרוב כמו שזכ׳ יחזקאל כאילו יעיר בזה שבנפש השכלי׳ ימצאו אלו הצורות ביותר נכבד שבמציאותם וזה כי האריה הוא המושל בחיות והנכבד שבהם והשור בבהמות וכבר בארנו אמתת זה בראשון ובחמישי מספר מלחמות י״י, והיה פיה עגול לסבה בעינה אשר היה פי הים עגול כי הכיורים היו גם כן לטהרה, והיה הכל מחובר ומדובק בעצמו לא במלאכה להעיר על הדבוק שהוא מצד הצורה כי הוא יעיר על מציאות הצורה והמשל כי אם תכרת אבר אחד מב״ח ותדבקהו במלאכה יעדר ממנו פועל הצורה וזה עדות על שזה התאחדות לא יהיה אם לא מצד הצורה, והנה היה גובה האופנים אמה וחצי האמה ומלמעלה מהמכונה היה גובה אמה וחצי אמה ועם גובה המכונה יהיו שבע אמות וישלם בזה מספר השבעה אשר הוא מעיר בעצמו על מציאות כל הצורות ולזאת הסבה היו מספר המכונות עשר וכן הענין במספר הכיורות והיו חמש׳ מימין וחמשה משמאל לסבה אשר נמצא לספר החמשה במה שהיה בחצר המשכן עם שמספר החמשה מעיר על התכלית מה שהחמר כחיי עליו מן הצורות כי החמישית היא השכל הנקנה כמו שקדם, והיה מספר הארבעה לכיור לסבה שזכרנו בכל מספר הארבעה שהיה נמצא בזה המקום ולפי שהכיור היה יותר נכבד מהם אם מצד מה שצוייר בו מהדברים אם מצד שאינו בא על טומאה כמו הענין בים הושם הים בצד היותר פחות והוא הצד המזרחי דרומי, והנה לא רצה המלך שיעשה חירם דבר מהדברים אשר בהיכל ובדביר אף על פי שהוא היה בקי במלאכת הזהב כמו שנזכר בספר דברי הימים מפני עוצם קדושת מה שבהיכל ובדביר כי חירם לא היה ישראלי אבל היה צורי ולזה לא עשה חירם כי אם כלי הנחשת ולא עשה כלי הזהב.
א. ״והתורה שהיא... בדעות ובמדות״ הושמט ע״י הדומות בדפוסים ובכ״י לוצקי 884, והושלם מכ״י וטיקן 12.
(ב-ג) וספר כאן שהבית אשר עשה שלמה היה ששים אמות ארכו ועשרים רחבו ושלשים קומתו, והאולם שהיה דבק אם הבית (והוא אמרו על פני היכל הבית) היה ארכו עשרים אמה כרוחב הבית ועשרה אמות רחבו, והיו אם כן הדביר וההיכל והאולם שלשתם שבעים אמות בארך ועשרים ברוחב. ואתה תראה שהאורך והרוחב אשר זכר בזה הבית, היו הכפל מאשר עשה משה במשכן, כי המשכן היה שלשים אמה ארכו ועשר אמות רחבו, ואמנם בענין הגובה היה זה הבית יותר מהכפל, כי היה המשכן עשר אמות והבית היה שלשים אמות קומתו, וכמו שזכרתי בספקות, והסבה למה לא שמר בבית הזה בענין הגובה הערך אשר שמר באורך וברחב עם המשכן היא, לפי שלהיות המשכן נעשה לפי שעה והיה יריעות ולא היו עליו מלמעלה בית אחר ועליות, לא נעשה יותר גבוה והיה עשר אמות בלבד, אבל בית האלהים הזה שהיו עליו עליות זו למעלה מזו, כמו שאמר וגנזכיו ועליותיו, וכמו שאמרו חז״ל (במס׳ תמיד ומידות) וכתב יוסף ן׳ גוריון (ספר ו׳ פנ״ה) שהיה הבית כמו מגדל גבוה וראשו בשמי׳ והיו עליו שלשה עליות גבוהות הרבה זו על גב זו, הנה כדי לסדר הבית שיהיה גבוה מאד הוצרך לעשות בתקרה הראשונה שלשה פעמים יותר גבוה מאשר עשה משה המשכן, ולזה היה שלשים אמה, ואמנם מה שנזכר אחרי זה שהיה האורך עשרים אמות, אחשוב שכותלי הבית עד התקרה היה גבהם שלשים אמה כמו שנזכר, ואמנם הכותל אשר היה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים לא היה גבוה כי אם עשרים אמה, כי היו אותם עשר אמות אשר למעלה עד הספון פתוחות ומבלי מסך כלל, כדי שיכנס בו עשן הקטורת ממזבח הקטורת אשר היה בהיכל אל קדש הקדשים, ועל הכותל הזה המבדיל בין הדביר וההיכל אמר הכתוב שהיה עשרים אמה, ואמנם המאה ועשרים אמה אשר נזכר בדברי הימים, כבר חשבו המפרשים שהיה גובה האולם בלבד לא ההיכל והדביר, והביאם לדעת הזה מה שנאמר שמה (דברי הימים ב ג׳ ד׳) והאולם אשר על פני הארך על פני רחב הבית אמות עשרים והגובה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור, שמורה שהגובה הזה יחזור בלבד לאולם, ואפלא מהם איך יפלו בדעת הנפסד הזה? כי הנה הגובה אשר זכר יחזור לכל הבית אשר נזכר בכתוב לא לאולם בלבד, ואעידה לי בזה שני עדים נאמנים. האחד אמרו למעלה ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלהי׳ הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים והאולם אשר על פני האורך על פני רוחב הבית אמות עשרים והגובה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור, ואם היה באמת הגובה הזה חוזר לאולם בלבד, הנה לא ידענו ולא נזכר גובה לדביר ולהיכל, אבל האמת הוא שזכר הבית הכולל דביר והיכל וארכו ורחבו והאולם אשר לפניו וארכו, וזכר הגובה אשר היה, ר״ל לכלם לדביר ולהיכל ולאולם יחד. והעד השני הוא אמרו ויצפהו מפנימה זהב טהור, וזה אי אפשר שיחזור לאולם אשר לפני הבית, כי לא היה בו זהב כלל כמו שיבא אחרי זה, אבל אמרו על הדביר וההיכל, והוא המורה שגם הגובה הנזכר הוא חוזר לבית בכלל כמו צפוי הזהב לא לאולם בלבד, אבל האמת הברור הוא שעל הדביר וההיכל והאולם היו עליות זו למעלה מזו כמו שאמרתי, והבית המקודש מן הקרקע ועד הספון שהיא התקרה הראשונה היה שלשים אמה קומתו, ומהספון למעלה היו תשעים אמה קומתו כגובה העליות השלשה אשר על הבית כלם, והיו אם כן הגובה מהבית עם העליות כלם מאה ועשרים אמה. הנה אם כן צדקו הפסוקים כלם, אם אמרו ושלשים אמה קומתו, שהוא מן הקרקע ועד הספון והתקרה הראשונה, ואם אמרו מאה ועשרים אמה, הוא מן הקרקע ועם העליות כלם אשר על הבית, ואם אמרו עשרים אמה, הוא בכותל המבדיל בין הדביר וההיכל, ואין אם כן בזה סתירה ולא חלוף. ואפשר לומר עוד שהיה הדביר שהוא קדש הקדשים מרובע, והיה עשרים ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו כפשט הכתוב, דוגמת מה שעשה משה שהיה גם כן מרובע עשר על עשר, ולזה נאמר שהיה גבהו עשרים אמה, ר״ל בדביר לבד, והיה ההיכל שלשים אמות כמו שנזכר בכתוב, לפי שהיה יותר גבוה מהדביר עשר אמות, והיו העליות מלמעלה שוות בגג העליון שבהם, ואם כן אמרו שלשים אמות קומתו יובן על ההיכל בפרט, ועשרים אמות קומתו הוא הדביר לבד, ומאה ועשרים אמה הוא גובה הבית כלו והאולם עם העליות. ואמנם בספר יחזקאל (יחזקאל מ״א ד׳) בבנינה זכר אורך קדש הקדשים ורחבו ולא זכר גבהו כלל, אולי היה עקר המצוה בארך וברוחב בלבד. וה״ר דוד קמחי כתב שהדביר היה שלשים אמות בגובה, ואמנם עשרים אמה מהם היו הכותלים כסוים בעצי ארז והיו מצופים זהב והעשרה אמות העליונות ממנו צפה מאבנים ומרגליות, וכמו שאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ג׳ ו׳) ויצף את הבית אבן יקרה לתפארת, ואחר כך אמר ויחף את הבית זהב, נראה שהיו בדביר שני צפויים, אחד מהם מזהב והאחר מאבני מרגליות, וכן כתבו הרלב״ג בפירושו לדברי הימים ונכון הוא. הראיתיך אם כן הדעות כלם בביאורו ואתה המעיין תבחר ותקרב.
והבית – בו כלול ההיכל עם בית קדש הקדשים.
ארכו – ממזרח למערב.
והבית אשר בנה האורך והרוחב היה כפול מן המשכן שהיה ארכו שלשים ורחבו עשרה, והגובה היה שלש פעמים מן המשכן, מפני שבמשכן רמז בגובה על עשר מדרגות הקדושה, כמ״ש מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ארון תשעה וכפורת טפח וכו׳, ובבית עולמים הי׳ שלש פעמים כנגד ג״פ עשר מעלות שיש בשלשה עולמות למעלה בקדש, והנה מספר אמות שהיה במקדש הם ל״ו אלף שהם ח״י מיל, ורמז עמ״ש במדרש שבית המקדש של מעלה גבוה משל מטה י״ח מיל, כמ״ש וזה שער השמים ובד״ה אומר שהיה גבהו מאה ועשרים, ופי׳ הרד״ק על גובה האולם, ומהרי״א פי׳ שגובה העליות של כל המקדש היה מאה ועשרים.
וְהַבַּיִת – וההיכל עם קודש הקדשים1 אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַיהוָה שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ ממזרח למערב2 וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ – גובהו, למעט המדרגות3 וההיכל שהיו גבוהים מזה4:
1. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם בשם מהרי״א.
4. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְהָאוּלָ֗ם עַל⁠־פְּנֵי֙ הֵיכַ֣ל הַבַּ֔יִת עֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ עַל⁠־פְּנֵ֖י רֹ֣חַב הַבָּ֑יִת עֶ֧שֶׂר בָּאַמָּ֛ה רׇחְבּ֖וֹ עַל⁠־פְּנֵ֥י הַבָּֽיִת׃
And the hall before the sanctuary of the house, its length was twenty cubits, according to the width of the house; and its width was ten cubits before the house.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְאוּלַמָא עַל אַפֵּי הֵיכְלָא דְבֵיתָא עַסְרִין אַמִין אוּרְכֵּיהּ עַל אַפֵּי פוּתְיָא דְבֵיתָא עֲסַר אַמִין פּוּתְיָא עַל אַפֵּי בֵיתָא.
והאולם על פני – לפני ההיכל בכניסתו.
ארכו על פני רוחב הבית – אורך האולם לרחבו של ההיכל מן הצפון לדרום. כל מדה היתירה קרויה אורך, והפחותה קרויה רוחב. לפי שבהיכל מדת מן המזרח למערב יתירה, קרויה אורך, ובאולם שמדת מצפון לדרום יתירה בו, קרויה אורך מן הצפון לדרום, ומן המזרח למערב קרויה בו רוחב.
על פני הבית – לפני הבית, לצד מזרח לצד חוץ.
The entrance hall along the front. In front of the entrance to the Sanctuary.
[Twenty amohs] long along the front of the width of the Beis Hamikdosh. The length of the entrance hall was along the width of the Sanctuary, from north to south. All larger measurements are referred to as the length, and the lesser are referred to as the width. Since in the Sanctuary, the measurement from east to west was greater,⁠1 it was called the length, but since the entrance hall's measurement from north to south was greater,⁠2 [that which is] called the length, [is the measurement] from north to south and [the measurement] from east to west was called the width.
Along the front of the house. Was in front of the house on the eastern side, on the outside.⁠3
1. It measured 40 amos versus 20 amos from north to south.
2. It measured 20 amos versus 10 amos from east to west.
3. I.e., it was in addition to the 60 amos mentioned in v. 2 above.
והאולם על פני היכל הבית – ופתרונו: לפני היכל הבית בכניסתו.
עשרים אמה ארכו על פני רוחב הבית – אורך האולם היה עומד לרוחבו של היכל מן הצפון לדרום, כל מידת היתירה קרויה אורך והפחות קרויה רוחב לפי שבהיכל מידת מן המזרח למערב יתירה קרויה אורך ומן הצפון לדרום פחותה קרויה רוחב, ובאולם שמידת מן הצפון לדרום יתירה קרויה אורך מן הצפון לדרום ומידת מן המזרח למערב שהיא פחותה קרויה רוחב.
על פני רוחב הבית – לפני הבית לצד מזרח.
והאולם – נקרא בלשון המקרא אולם מה שנקרא בלשון הגמרא בית שער.
ארכו על פני רחב הבית – כי השטח הגדול במדה יקרא אורך, והקטן רחב, הנה אורך האולם לרחב הבית.
על פני הבית – שלא היה משוך ממנו אלא היה דבק בבית על פניו, ועל רחבו צריך לומר זה.
והאולם – הוא כפה אחת שהיתה בנויה על פני ההיכל למזרח, שבנה כותל אחד למזרח ועשה כיפה ממנו לכותל ההיכל ואותו הכיפה קורא אולם. ארכו של כותל היה כנגד רחבו של היכל כ׳ אמה, ורחבו היה י׳ אמות, שמן כותל האולם עד כותל ההיכל היה י׳ אמות. וזהו שאומר שהיה ארכו עשרים אמה, זהו החלל והאויר שלו בלא עובי הכתלים, שהיו לו כתלים מן הצפון ומן הדרום עובייןא כעובי כתלי ההיכל, והאויר היה מכותל צפון עד כותל דרום עשרים אמה.
עשר באמה רחבו על פני הבית – פירוש: לפני הבית לצד המזרח.
א. כן בכ״י פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, לונדון 24896: ״עביו״.
והאולם על פני היכל הבית – רוצה לומר: לצד המזרח ממנו והנה היה ארכו דבק לרחב ההיכל שהוא עשרים אמה והיה נמשך ברחב עשר אמות עד שהיה הארך בין האולם וההיכל והדביר שבעים אמה ועשרים אמה רחב, והנה קומת האולם נתבאר בספר דברי הימים שהיה מאה ועשרים אמה והוא כפל גובה הקדש וקדש הקדשים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והאולם – הוא כמו בית שער.
על פני היכל – למזרחו של ההיכל.
ארכו – מדה המרובה נקרא אורך, עם שהיא מצפון לדרום.
על פני רוחב – אורך האולם מול רוחב ההיכל עשרים מול עשרים.
על פני הבית – נמשך כלפי המזרח.
והאולם על פני היכל הבית – ר״ל שלא היה בצד מערב רק בצד מזרח ששם ההיכל,
ועשרים אמה ארכו על פני רוחב הבית מדרום לצפון לא על פני האורך, ורחבו היה על פני הבית ר״ל שנמשך בשוה עם הבית, באופן שהבית עם האולם היה ארכו שבעים אמה.
והאולם – מקום פתוח וגגו סומך על עמודים, (ומקור תיבת אולם והיכל לא ידעתי, וכמדומה לי שבאו מלשון נכרי.)⁠א [אולם – מלשון ובריא אלם (תהלים ע״ג:ד׳), לשון חוזק, ובחילוף אותיות חלם, ותחלימני, ישעיה ל״ח:י״ו. ובשם שד״ל שמעתי שגם חלום ממקור זה והוראתו חוזק הדמיון, ונקרא האולם כן על שם שנכון הוא על עמודים;
היכל – ממה שאמר שלמה בתפלתו (למטה ח׳:כ״ז) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, נראה שנקראו בתי המלכים היכלות לפי שמכלכלים אותם וכל אשר להם;
דביר – מלשון ידבר עמים תחתינו (תהלים מ״ז:ד׳) מקום פנימי שצריך דַבָּר ומנהיג להכנס בו.]
היכל – החלק הפנימי.
על פני רחב – כהמשך רוחב הבית.
על פני הבית – מצד פנים שלו, מן המזרח.
א. ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב, מחק המחבר את הביאור במהדורה קמא המופיע כאן בסוגריים העגולים והחליפו בביאור המופיע כאן בסוגריים המרובעים.
וְהָאוּלָם – מעין בית שער1 שהיה ממוקם עַל פְּנֵי – לפני2 הֵיכַל בצד המזרחי של3 הַבַּיִת היה עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ, ואורכו זה היה עַל פְּנֵי – בכיוון רֹחַב הַבָּיִת שהיה מצפון לדרום4, ובאשר לרוחבו של האולם עֶשֶׂר בָּאַמָּה – אמות היה רָחְבּוֹ של האולם שהיה ממוקם עַל פְּנֵי – לפני5 הַבָּיִת לצד מזרח6:
1. רד״ק, מצודת ציון.
2. רש״י.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטוּמִֽים׃
And he made windows for the house, broad within, and narrow without.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד לְבֵיתָא כַּוִין פְּתִיחָן מִלְגָיו וּסְתִימָן מִלְבָרָא וְחָפָן כְּלִינְסָא בֵּית אַנְחַת רֵישֵׁי שִׁרְיַת אַרְזַיָא.

רמז קפב

ויעש לבית חלוני שקופים אטומים – אמר רבי אבין הלוי את מוצא מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ למה שיהיו שואבות אור, אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים למה שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם. וכה״א והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. האור יוצא מתוך ביתי ואני צריך אורה לפי שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך, לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך ויקחו אליך שמן. ראה מה כתיב מחוץ לפרכת העדות לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרכת אצל הארון והיא נתונה חוץ לפרוכת להודיעך שאינו צריך אורה. כיוצא בו בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מנורה ושולחן הוא נותן המנורה בשמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שולחן להודיעך שאינו צריך אורה אלא הקב״ה אורו של ישראל שנאמר כי אתה נרי י״י, א״ר יוחנן העין הזו לבנה והשחור באמצע מהיכן היה צריך לראות לא מתוך הלבן, ואינו כן אלא רואה מתוך השחור ועל אור עיניך אי אתה יכול לעמוד ואתה מבקש לעמוד על דרכו הרי אינו צריך אורה. למה? מי שנתון בחשך רואה מה שבאור ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך, אבל הקב״ה רואה מה שבחשך אמר דניאל הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא וגו׳. אמר ר׳ יהודה ברבי אלעי השמש נתון בתוך תיקו שנאמר לשמש שם אהל בהם, ובתקופת תמוז יוצא מתוך תיקו לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו למה שהוא קשה באורו, אמר הקב״ה בבריה שלי אי אתה יכול להסתכל ואני צריך אורה משלך ולמה אמרתי לך להאיר לך לעולם הבא ולהחשיך לעובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וגו׳.
שקופים אטומים – רבותינו פירשו (בבלי מנחות פ״ו:): שקופים – לשון ראייה ופתיחה והשקפה. פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים, קצרים מבפנים, שלא כדרך שאר חלונות אחרות העשויות למאור, להראות שאינו צריך לאורה.
That were open [wide] on the outside and closed [narrow] on the inside. Our Rabbis explained [שקופים] as an expression of looking, an opening, an observation;⁠1 open on the outside and closed on the inside, narrow on the inside, not in the usual manner of other windows2 which are made for illumination,⁠3 to indicate that it was not in need of illumination.⁠4
1. It was made of a glass-like substance (Metzudat David).
2. Alternatively, חלוני means "sockets" into which שקפים [="horizontal beams"] were inserted. The sockets were open only on the inside and did not go all the way through the wall, i.e., they were אטומים [=sealed] and not visible from the outside of the building.
3. They are therefore constructed narrow on the outside and widening towards the inside to allow the light to spread out as it enters.
4. See Bavli Menachos 86b.
חלוני שקופים – שבעד אותם החלונות נשקף האור ונכנס לפנים.
אטומים – ....⁠א
א. לפי עדות עפנשטיין היה פה חסרון בכ״י.
חלוני – כמו חלונים, כמו: נטעי נעמנים (ישעיהו י״ז:י׳) – כמו: נטעים אנשי מחקה על הקיר (יחזקאל כ״ג:י״ד), וזולתם רבים כמו שכתבנו בספר מכלל.
שקופים אטומים – תרגם יונתן: פתיחן מלגיו וסתימן מלברא, והוסיף בו עוד: וחפן כלינסא בית אנחת רישי שירית ארזיא.
ובדברי רבותינו ז״ל בהפך זה: שקופי אטומים – שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים, לא לאורה אני צריך, כלומר רחבים היו מבחוץ וצרים מבפנים, הפך מנהג העולם לומר שאינו צריך לאור העולם.
חלוני שקופים אטומים – פירוש: חלונות פתוחים מבפנים וצרים מבחוץ. ותרג׳: פתיחן מלגיו וסתימן מלבר. ושקופים לשון וישקף. וחלוני בא בחסרון המ״םא כמו הרודד עמי תחתי. ועשאם צרים מבחוץ שלא יעמוד אדם מבחוץ ויראה.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״היו״ד״.
שקֻפים אטֻמים – אלה הם הפנים זה לזה וחבור שניהם יחד הוא הממוצע, וכן גר ותושב (בראשית כ״ג:ד׳) וזה מבואר ליודעי ההגיון.
ויעש לבית חלוני שקופים אטומים – פירשו רז״ל שהיו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים להורות שאינו צריך לאורה אלא כי זה דרך דרש כי כבר התבאר במופתים הנדסיים כי מפני היות החלונות רחבות מבחוץ והולכות בשפוע ירבה יותר האור בבית יותר מכמה שהיה בו מהאור אם לא היו רחבות מבחוץ. והנראה בעיני שאלו החלונות לא נעשו אלא לנוי ולחזק הבית וזה כי כבר נעשה שם צורת חלונות נמשכים זה לזה והיו בהם המשקופים כאלו היה דעתם לעשות חלונות ואחר זה היו ממלאים חללם מאבני הבנין והיו אטומים אחר זה מגשם ספירי ולא ימנע מהכנס האור בבית. ? בלע׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וספר הכתוב שעשה לבית חלוני שקופים אטומים, ומהמפרשים כתבו שחלוני הוא מוכרת, והוא כמו חלונות, ושהיו שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים כדברי חכמינו ז״ל (מנחות פ״ו ע״ב), אמרו לא לאורה אני צריך, רוצה לומר שיהיו רחבים מבחוץ וצרים מבפנים הפך מנהג העולם, רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא לא היה צריך אור מוחש בביתו, כי באורו נראה אור ודרך דרש הוא, כי כבר התבאר במופתי ההנדסה, כי מפני היות החלונות רחבות מבחוץ וצרות מבפנים הולכות בשפוע ירבה יותר האור בבית, וכמו שכתב הרלב״ג. ויותר נכון לפרש בזה שהם שמות הפכיים, ר״ל שקופים מלשון פתיחה והשקפה, כמו (בראשית כ״ו ח׳) וישקף אבימלך, (שופטים ה׳ כ״ח) בעד החלון נשקפה, ואטומים מלשון סתימה, כמו (משלי כ״א י״ג) אוטם אזנו (שם י״ז כ״ח) אוטם שפתיו, וענינו שהיו החלונות האלו עשויים בתקון מלאכה כמו אשנבים וחרכים, כדרך שעושים המלכים מענין שבכה דקה כסדקי׳ דקים, שהמלכים עומדים שמה בחלונות ההם והם רואים את הכל ואינם נראים, ולפי שהיה אם כן בחלונות ההם חלק מהפתוח וחלק מהסתום כאלו הם מורכבים משניהם, לכן קראם שקופים אטומים על דרך (בראשית כ״ג ד׳) גר ותושב. והנה עשה שלמה זה, לפי שיבא אור לבית מאותם החלונות ולא יוכל אדם מבחוץ לראות בהם דבר, ועל זה הדרך יפורש מה שאמר יחזקאל (יחזקאל מ׳ ט״ז) וחלונות אטומות אל התאים וגומר. ואפשר עוד לפרש חלוני שקופים אטומים, שהיו חלונות מעוקמים ולא היו הולכים על זוית ישר כי אם בעקום, כמו שעושים בחומה הרחבה מאד שעושים בה האשנב בזה הדרך, ולזה קראם שקופים אטומים להיותם פתוחים קצת ואטומים קצת. ומאשר אמר הכתוב ויעש לבית ולא אמר ויעש בבית, אדרוך אני דרך אחר מהפירוש, והוא ששקופים אינם פתוחים, כי אם מענין ההשקפה והיא הראייה, וידמה ששלמה צוה לעשות חלונים מזכוכית להשים בבית כדי שיכנס בהם האור ולא יראה אדם בהם דבר, וזהו אמרו ויעש לבית חלונים שהם שקופים, ר״ל נראים ובהירים בעצמם, והיו אטומי׳ כי לא היו פתוחים כי אם סתומים, להיותם מזכוכית שהוא דבר מקשיי מדובק ומתאחד יחד ונקראים בלעז וידריאד״ש, וגם היום ינהגו בבנינים הגדולים לשום אותם בקירות הבתים:
שקפים – הפ״א רפויה.
חלוני – כמו חלונות.
שקופים – ענין הבטה, כמו: וישקף אבימלך (בראשית כ״ו:ח׳).
אטומים – סתומים, כמו: אוטם אזנו (ישעיהו ל״ג:ט״ו).
שקופים אטומים – רוצה לומר: סתומים במחיצה בהירה, כזכוכית וכיוצא, להשקיף דרך שם, ועם כי היו סתומים.
חלוני שקופים אטומים – פי׳ חז״ל שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים להראות שאינו צריך לאורה, והגם שמבחוץ היה נראה שהחלונות רחבים ושצריך לאור יומם, העומד בפנים ראה שאור השכינה זורח שם ואור ה׳ מאיר בכבודו, ומהרי״א פי׳ שהיו שקופים ואטומים ע״י זכוכית.
חלוני שקפים אטמים – רבותי פירשוהו חלונות הולכות ומתקצרות כחורי המצודות הנקראים ארובות שמאחריהן יראה כל מה שנגדו, ומנגדן לא יראה מה שאחריהן, ורובי קשת יושבים שם ואורבים, וא״כ שקופים אטומים ר״ל שיוכל אדם להשקיף בעדן אף על פי שכמעט אטומים וסגורים הם, ויש מי שפירשו סגורות ע״י זכוכית באופן שאפשר להשקיף בעדם, והחכם פֿיליפפזאן דוחה פי׳ זה באמרו שאף אם נודעה בין בני ישראל הזכוכית בימים הקדמונים לא נשתמשו בו לחלונות, ושד״ל הביא דעה זו בשם ״יש אומרים״ ולא קיימה ולא דחקה ופירש חלונות סגורים במוטות שיש מקום פנוי בין מוט למוט להכניס האורה, ולי נראה של׳ שקופים הוא מלשון׳ ארמי (שקיפן קידום תרגום של שדופות קדים [פרשת מקץ] ופי׳ רשי חבוטות) חלונות סגורות בדלתות חובטות זו גם על זו בהסגרן, והדלתות עצמן קרויות שקופים כמו שנקרא החלק העליון שעליו חובטות משקוף, ואטומים ר״ל שלמים, כולם מלוח אחד בלי חורים או מוטות עץ או שליבת פתילי ברזל.
וַיַּעַשׂ שלמה לַבָּיִת חַלּוֹנֵי – חלונות1 שְׁקֻפִים – רחבים מבחוץ2 אֲטֻמִים – וצרים מבפנים3, סתומים4 במחיצה בהירה כזכוכית5, והכול להראות שאינו צריך לאור6, ואור ה׳ מאיר בכבודו7:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק.
3. רלב״ג, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. רש״י, רד״ק, מלבי״ם.
7. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיִּ֩בֶן֩ עַל⁠־קִ֨יר הַבַּ֤יִת [יָצִ֙יעַ֙] (יצוע) סָבִ֔יב אֶת⁠־קִיר֤וֹת הַבַּ֙יִת֙ סָבִ֔יב לַהֵיכָ֖ל וְלַדְּבִ֑יר וַיַּ֥עַשׂ צְלָע֖וֹת סָבִֽיב׃
And against the wall of the house he built a side-structure round about, against the walls of the house round about, both of the sanctuary and of the inner sanctuary; and he made side-chambers round about.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנָא עַל כָּתְלֵי בֵיתָא זִיוָא סְחוֹר סְחוֹר לְהֵיכָלָא וּלְבֵית כַּפּוֹרֵי וַעֲבַד מְחִיצַיָא סְחוֹר סְחוֹר.
יציע – אפנטיץ בלעז. ושלשה שמות יש לה: יציע, תא, צלע (בבלי בבא בתרא ס״א.).
את קירות הבית סביב – כלומר: כנגד ההיכל ובית קדשי הקדשים, הוא הדביר, עשה צלעות מבחוץ, לדרום ולמערב ולצפון. וסוף המקרא הוא פירוש לראשו: ויבן על קיר הבית – סמוך לקיר הבית, יציע סביב. כיצד עשה? את קירות הבית להיכל ולדביר, עשה צלעות.
ויעש – כמו: עשה. וכן: ויהי לי לישועה (שמות ט״ו:ב׳) – כמו: היה לי לישועה.
A chamber. Apentec, in Old French. It has three names, יציע' תא' צלע, thus is this explained in [Bavli] Bava Basra.⁠1
Around the walls of the Beis Hamikdosh circling all around. I.e., against the Sanctuary and the Holy of Holies, which is the דביר, he made chambers on the outside at the south, west, and north. And the end of the verse explains its beginning. "He built against the wall of the Beis Hamikdosh, [meaning] near the wall of the Beis Hamikdosh, a chamber round about. How did he make it? "Against the walls of the Beis Hamikdosh, [i.e., against] the Sanctuary and the Holy of Holies, he made chambers.⁠"
And he made. He made. And similarly, "He was [ויהי] my salvation,⁠"2 means the same as "He was [היה] my salvation.⁠"3
1. 61a.
2. Shemot 15:2.
3. The word 'יהי' is in the future tense but the 'vav' converts it [="ו" המהפך] to the past tense.
ויבן על קיר הבית יציע סביב – יציע אפנדריג בלעז, ושלש שמות הללו יש לו, יציע, תא, צלע, כך מפורש בבבא בתרא.
את קירות הבית סביב – סביב כנגד ההיכל ובית קודש הקדשים, הוא הדביר.
עשה צלעות – מבחוץ לדרום ולמערב ולצפון אבל למזרח לא בנה צלעות שהרי האולם בנוי על פני היכל הבית (מלכים א ו׳:ג׳), ואוירו של אולם מרגל זה לרגל זה תופס כל פני רוחב אויר הבית, לפי שהבית עשרים אמה רוחבו מבפנים, וכת׳ והאולם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו על פני רוחב הבית (מלכים א ו׳:ג׳), נמצא אויר אורך אולם ואויר רוחב היכל שוה. ושנינו במסכת מדות שכותלי האולם עודפים על כותלי היכל חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום, וסוף מקרא זה פירוש לראשו.
ויבן על קיר הבית יציע סביב – כיצד, את קירות הבית סביב ההיכל והדביר עשה צלעות.
ויעש – כמו עשה, וכן עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט״ו:ב׳), שפתרונו: היה לי לישועה.
(ה-ו) יציע סביב – הוא הנקרא צלע, ונקרא תא, ועשה סביב כל הבית, סביב ההיכל, וסביב הדביר מבחוץ אלה התאים, וקרא אותם: צלעות כי בשלשה שמות אלו נקראו. ואחרי כן אומר איך בנה אותם עם קירות הבית סביב.
ואמר: כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה – רוצה לומר כי קיר הבית היה רחב מלמטה, והלך ומצר כלפי חוץ כנגד התאים, לפיכך היציע התחתונה חמש באמה רחבה, וקרוי התחתונה שהוא קרקע התיכונה, היה מונח מצד הבית על קיר הבית אמה אחת, ועל אותה אמה לא היה בנין כי חלל היציע התיכונה היה. והוא קיר הבית היה מצר ממה שהיה למטה אמה אחת כל גובה היציע התיכונה שהיה חמש אמות, וזהו המגרעות שהוא אומר שנתן לבית חוצה. הנה התיכונה שש באמה רחבה עם האמה שמוספת ברחבה בקיר הבית וקרוי התיכונה שהוא קרקע העליונה, שהיא השלישית, היה מונח על קיר הבית אמה אחת. הנה העליונה שבע באמה רחבה כי שתי אמות מוספות ברחבה בקיר הבית, הנה קיר הבית בעליונה היה צר ממה שהיה למטה בתחתונה שתי אמות וכל זה עשה כדי שלא יאחזו קורות התאים בקירות הבית בחורים שיעשו בקירות אלא על המגרעות היו נתונות קורות התאים, כי לא יכלו לעשות חורים בקיר.
ויבן על קיר הבית יציע סביב – הם התאים המפורשים במדות, שהיו בנוים בצפון ודרום ומערב, וזהו את קירות הבית סביב – צפון ודרום, להיכל ולדביר – דהיינו למערב אחר הדביר.
ויעש צלעות סביב – אותם התאים נקראים צלעות, כדאמרינן בבבא בתרא: שלש שמות יש לו תא, ויציע, וצלע.
ויבן על קיר הבית – הנה הרצון ביציע כמו תא בשקלמי בלע׳ או פורטגי, והרצון הזה כי הוא בנה אצל קיר הבית סביב לרוח מערב וצפון ודרום, ועשה סביב צלעות מקורות ארזים לבנות עליהם היציע, ואלו הקורות היו סביב הבית ולא היו נכנסות בו כדי שלא ינקבו הכתלים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויבן על קיר וגומר. ראוי שנעיין ביציעים האלה אשר עשה סביב הבית דברים. ראשונה למה היו שלשה יציעים ולא עוד? בהיות הכותל שהיו סמוכי׳ אליו שלשים אמה קומתו או עשרים אמות לפחות כפי הדעות, ואחרי שיהיה כל יציע חמש אמות קומתו, היו אם כן יכולים לעשות שם ארבעה יציעים זה למעלה מזה, או ששה כפי כל אחד מהדעות הנזכרים. ושנית למה לא היו היציעים שוים ברחבם, והיה אחד מהם חמש אמות רחבו והאחר שש אמות רחבו והעליון שבע אמות רחבו? והיה ראוי ויותר נאה ומיופה בהיותם שוים. שלישית אם היה שהביא הצורך להיותם מתחלפים ברחבם, היה ראוי שיהיה היציעה התחתון יותר רחב ואשר עליו יותר צר והעליון שבהם צר שבכלם, והנה נעשה בהפך, כי היה התחתון יותר צר לפי שהיה חמש אמות רחבו, והתיכונה יותר רחב שהיה שש אמות רחבו, והעליונה שבהם יותר רחב מכלם שהיה שבע אמות רחבו אשר לא כדת המלאכה. והנה בפי׳ היציעים האלה וענינם כתבו חכמי הנוצרים ומפרשיהם, שהיו נכנסים בכותלי בית המקדש קורות של עץ חזקות מאד ויוצאות מהכותלים לחוץ, והיו עליהם צלעות ארזים לקרקע וגם כן הושמו בהם צלעים, והיו הולכים האנשי׳ ביציעים ההם לראות ולצעד בהם והם נקראים בלעז קורידורי״ש, ולפי שלא יתחברו האנשים לכותלי בית האלהים מפני קדושתם, היו נבדלים צלעות הארזים מהכותלים מעט באופן שאדם לא יוכל לגעת בהם, והיו אם כן היציעים כלם מעץ. ופירשו ויעש צלעות סביב, הוא שאמרו על המעקה שהיה ביציעים שהיה עשוי מעצים גם כן, כדי שלא יפלו האנשים מהם, והיה אחד מהיציעים יותר רחב מחבירו כמו שזכר. ושאמרו כי מגרעות נתן לבית חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, הוא להודיע שאותם צלעות הארזים לא היו מגיעות לכותלי המקדש אבל היו מגרעות שמה, רוצה לומר מרוחקות מהכותלים כדי שלא יוכל האדם לאחוז בקירות הבית ולקרב אליהם. והמפרשים שלנו כבד עליהם פירוש הפסוקים האלה, ולא נראה מדבריהם מה היה אופן היציעים האלה, וגם אם היו כלם מעץ או היו גם כן מאבנים? והנראה אלי בזה הוא, שאחרי שזכר הכתוב התבנית הראשון מהבית בכללותו ומרחקיו, זכר שמיד עם בנין כותלי הבית בנה גם כן יציעים סביב הבית מבחוץ, והם בתים שהיו סמוכים לבית להשתמש בהם בדבר קדושה, ושהם היו סביב הבית משלש צדדיו, רוצה לומר מצד המערב ומצד הדרום ומצד הצפון, לפי שלא היה יציע מצד מזרח ששם היה האולם ומשם היו נכנסים הכהנים לבית המקדש, הנה אם כן עשה משלשת הצדדים האלה כותלים סביב כותלי הבית, והיו מרוחקים כותל אותם היציעים מהבית חמש אמות, שזה היה רחבם של היציעים מלמטה והוא היה החלל שבהם, ולפי שהבתים ההם היו צריכים תקרה, הנה כדי שלא יאחזו קורות אותם היציעים בקירות הבית וכותליה, ולא יעשו חורים בכותלי בית המקדש להכניס בהם קורות היציעים ההם, החכים שלמה לעשות בכותלי המקדש מגרעות מבחוץ, ר״ל שהיה קיר הבית האלהי וכותלו רחב ביסוד ועולה ברחבו מלמטה כל מקום היסוד ומהכותל אשר על הארץ חמש אמות, שהוא היה המקום הראוי לשום בו תקרת היציע הראשונה, ושם נעשה הכותל צר אמה אחת, באופן שהיה שם בכותל מקום לשום עליו אותה התקרה, ועולה הכותל משם באותו צרות חמש אמות אחרות, ושם יעשו בכותל מגרעת אחרת שתהיה יותר צר אמה אחת אחרת לשום שמה תקרת היציע השנית, ויעלה הכותל כן באותו צרות השני עד חמש אמות אחרות, ואז יעשו צרות אחר בכותל כשעור אמה אחרת לשום שמה תקרת היציע העליונה. הנה אם כן כותלי הבית מבפנים היו ישרות ושוות אין בהם נפתל ועקש ולא תוספת ולא חסרון, אבל מצד החוץ מחמש אמות לחמש אמות היו בהם מגרעות, והיה הכותלים הולכים למעלה, ובגבול החמש אמות הראשונים נעשה המגרעת אמה אחת מאשר היה הכותל למטה ביסוד, ובחמשה אמות השניים נעשה מגרעת אחרת מאמה אחת, והיה אם כן הכותל שתי אמות באותו מקום צר ממקום התחלתה למטה, ואחרי עלות אל החמש אמות השלשיים נעשה מגרעת אחרת בכותל אמה אחרת, ומשם עד למעלה הלך הכותל באותו צרות, הנה אם כן היה הכותל מלמטה יותר רחב מאשר היה ביציע השלישי ומשם עד למעלה לגג שלשה אמות, לפי שביציע הראשונה נגרעה אמה אחת, וביציע השנית נגרעה אמה אחת שהיו אם כן שתי אמות בערך אל המטה, ובשלישית נגרעה אמה אחרת שהיו שלשה אמות חסרות מרוחב הכותל אשר מלמטה, ובאותם המגרעות היו נותנים תקרות היציעים מבלי שיעשו חורים בכותלי הבית, ולא יניפו עליהם ברזל ולא ישתמשו מכותלי הקדושה. ומזה תדע למה היו היציעים ברוחב כל כך, שהוא לפי שהיו בתים והיה החלל שבהם אותו הרחב מחמש אמות שזכר. ותדע למה היו שלשה יציעים ולא עוד, שהיה זה לפי שעד חמש עשרה אמות מהכותל עשה היציעים ומשם ומעלה לא נעשה דבר, בעבור שהיה פנוי לעשות שמה החלונים שקופים אטומים לבית שזכר. ותדע גם כן למה היה האחד חמש אמות רחבו והשני שש אמות והשלישי שבע אמות, לפי שבראשונה מהם היה רחבה וחלולה חמש אמות ולא עוד, אמנם ביציע השנית נצטרך אמה אחת יתרה שיקחו מהכותל לשום שמה התקרה באופן שישארו החמש אמות פנויים לבית, וביציע השלישית היו שבע אמות לפי ששנים מהם היו במגרעות לצורך התקרה ונשאר חלל הבית בכל היציעים באותם החמש אמות שזכר. ותדע גם כן למה היה היותר צרה הוא התחתונה, לפי שכל עוד שהיה הכותל עולה היה צריך להרחיב אמה אחת בכותל לתקרת כל יציע. ופירוש הכתובים מבואר ממה שאמרתי, כי אמרו ויבן על קיר הבית, פירוש כמו עם קיר הבית, כמו (במדבר ב׳ כ׳) ועליו מטה מנשה, כאלו אמר ומלבד קיר הבית עוד בנה יציעים שבהם כותלים ממין כותלי הבית, ואמרו סביב להיכל ולדביר ולהגיד שמצד האולם לא היה יציע כי אם משלש צדדים מערב ודרום וצפון. ואמרו ויעש צלעות סביב, אמרו המפרשים והוא מחז״ל בפרק המוכר (ב״ב ס״א ע״א), שיציע וצלע ותא כלם דבר אחד, ואין כן דעתי כי כל אחד מהם הוא דבר אחר בפני עצמו, כי הנה יציע הוא הבית הנעשה סביב לדביר ולהיכל, וצלע הוא לוח עץ, וכמו שאמר (יחזקאל מ״א ה׳) ורוחב הצלע ארבע אמות צלע אל צלע שלש, והתא הוא כפי שפירש יחזקאל יציע, שהוא הבית הנקרא לשכה, ואם היה צלע נאמר על היציע והלשכה יהיה על כל פנים שם משותף, נאמר על הלשכה ונאמר על לוח העץ כמו שזכרתי. וזכר הכתוב הנה שאותם היציעים עם היותם סמוכים לבית האלהים, הנה היושב בהם לא היה נוגע ידו בכותל המקודש, לפי שהיו צלעות סביב, רוצה לומר לוחות עץ על הכותלים סביב הבית מצד החוץ, וכאלו היו נשמרים הכותלות מנגוע בהם:
יצוע – יציע ק׳.
קיר – כותל.
יציע – שם חדר מה, ונקרא יציע וצלע, יציע היה נקרא, על שם שהוא מקום צנוע, וצלע היה נקרא, על שם שהוא בצלע בצד, הבית.
ולדביר – בית קדש הקדשים קרויה דביר, על שם שהדבור יוצא משם, ואף המחיצה המפסקת בינה לההיכל קרויה דביר, כמו בית קדש הקדשים עצמה.
על קיר הבית – רוצה לומר: נסמכות ונשענות אל קיר הבית.
יציע סביב – וחוזר ומפרש לקירות הבית, אשר המה סביב ההיכל מצפון ומדרום, ואשר המה סביב הדביר מצפון וממערב ומדרום, אליהם סמך מעשה הצלעות בכל סביבם.
השאלות:
מ״ש ויעש צלעות סביב לא נודע פירושו, ורש״י ז״ל פירש שר״ל את קירות הבית עשה צלעות, מלבד יתור הוי״ו, הענין מיותר, והאתנח שעל מלת ולדביר אינו מסכים לפירוש זה.
ויבן על קיר הבית יציע סביב את קירות הבית ר״ל שהיציע הי׳ נבנה מקירות הבית שלא היה ביציע רק שלשה קירות והקיר הרביעי היה קיר הבית שהיתה היציע מדובקת אל הקיר סביב להיכל ולדביר שהיציע הי׳ סביב להיכל ולדביר ולא סביב האולם ויעש צלעות סביב אצל קירות האבנים היו צלעות מעץ וזה היה סביב גם בצד כותל ההיכל והדביר והנה נקרא בשם יציע ובשם צלע שמצד הבנין בכלל נקרא יציע, ומצד הצלעות של ארזים שהיו סביב הכותלים ושחלקו את היציע באמצע לחדרים נקראו צלעות, וע״כ בפסוק ו׳ שמדבר מן הכלל קראו יציע, ובפסוק ט׳ שמדבר מן החדרים קראו צלע, ופי׳ ויבן יציע סביב היינו כלל היציע, ומ״ש ויעש צלעות היינו שחלק את היציע לג׳ חדרים, והחדרים המחולקים נקראים צלעות, ועוד מצאנו שם תא – ובא על החדר הדבוק רק בקיר שאצל השער שבאים בו (מלשון אתא בוקר), ולא נמצא שם זה פה רק בבנין יחזקאל הבנינים הסמוכים אצל השער קוראם תא.
יציע – משרש יצע (ואציעה שאול, תהלים קל״ט) לשון שטיחה, קירות שטיחות וסדורות זו אצל זו ועליהן דבוקות ע״י מסמרות לוחות עץ ארכם על רוחב הקורות, לקרקע הבתים.
סביב – משלש צדדיה, חוץ מפני הבית לצד מזרח.
ולדביר – מקום פנימי שבפנימיים, וגם שם זה בא מארמנות המלכים שסביבות א״י, אולי כן קראו חרשי צור למחלקות ארמנותיהם אולם והיכל ודביר.
צלעות - חדרים חדרים לג׳ צלעות הבית.
וַיִּבֶן – ובנה עַל – סמוך1 לְקִיר, הַבַּיִת ונשען עליו2 יָצִיעַ (יצוע כתיב) – תא3, ובנה אותו מִסָבִיב אֶת – לקִירוֹת הַבַּיִת שהיו מסָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר – לקודש הקודשים4, וַיַּעַשׂ בתא5 צְלָעוֹת – חדרים מסָבִיב והיציעים ההם אשר היו סביב היו מחולקים לשלוש קומות6:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. שהדיבור יוצא משם, מצודת ציון.
5. מלבי״ם.
6. רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) [הַיָּצִ֨יעַ] (היצוע) הַתַּחְתֹּנָ֜ה חָמֵ֧שׁ בָּאַמָּ֣ה רׇחְבָּ֗הּ וְהַתִּֽיכֹנָה֙ שֵׁ֤שׁ בָּאַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וְהַ֨שְּׁלִישִׁ֔ית שֶׁ֥בַע בָּאַמָּ֖ה רׇחְבָּ֑הּ כִּ֡י מִגְרָעוֹת֩ נָתַ֨ן לַבַּ֤יִת סָבִיב֙ ח֔וּצָה לְבִלְתִּ֖י אֲחֹ֥ז בְּקִירוֹת⁠־הַבָּֽיִת׃
The lower story of the side-structure was five cubits in width, and the middle was six cubits in width, and the third was seven cubits in width; for on the outside he made recesses in the wall of the house round about, that the beams should not be inserted into in the walls of the house. —
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מְחִיצָתָא אַרְעִיתָא חֲמֵשׁ אַמִין פוּתְיָהּ וּמְצִיעֲתָא שִׁית אַמִין פוּתְיָהּ וּתְלִיתֵיתָא שְׁבַע אַמִין פוּתְיָהּ אֲרֵי נְפַקְתָּא עֲבַד לְבֵיתָא סְחוֹר סְחוֹר לְבָרָא מִן מְחִיצַיָא לְמֶהֱוֵי רֵישֵׁי שִׁרְיָתָא נְיָחִין עַל זִיזְיָא וְלָא יֶהֶוְיַן שִׁרְיָתָא מְעַבְּרַן בְּכָתְלֵי בֵיתָא.
היציע התחתונה חמש באמה – מאי יציע הכא תרגומו אפתא, רב יוסף אמר בדקא חלילא. תני רב יוסף שלשה שמות יש לו, צלע, תא, יציע. יציע דכתיב היציע התחתונה, צלע דכתיב והצלעות צלע אל צלע. תא דכתיב והתא קנה אחד אורך.
היציע התחתונה – בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על זה. ומדת ארכו לא נאמרה כאן.
ובמסכת מדות (משנה מדות ד׳:ג׳) שנינו: שלשים ושמנה תאים היו: חמשה עשר בצפון – חמשה על גבי חמשה, וחמשה על גביהן, וכן בדרום, ושמנה במערב – שלשה על גבי שלושה, ושנים על גביהם.
התחתונה חמש, והאמצעות שש, והעליונות שבע, למה? כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה – קומת התא חמש אמות, וכשעולה כותל ההיכל חמש אמות, גורע את עוביו, וכנס בו אמה לפנים, והניח על אותה כניסה ראשי קורות גג עליית התא, שהיא קרקעית לאמצעית, וכשעולה עשר, כנס אמה, להניח ראשי קורות עליית האמצעית, שהיא קרקע העליונה, נמצאת אמצעית רחבה מן התחתונה אמה, והעליונה רחבה מן התיכונה אמה.
לבלתי אחוז בקירות הבית – שלא לדבק ראשי הקורות דרך נקבים בקירות הבית, שקלקול החומה הוא, ואינו דרך נוי.
The bottom chamber. One each side there were three [tiers of] chambers, one on the other. The measurement of its length is not stated here, but in Mishna Midos1 we learned that there were thirty-eight chambers, fifteen in the north, five on top of five and five on top of them, and the same was in the south. And eight in the west, three on top of three and two on top of them. The bottom ones were five [amohs wide] and the middle ones six, and the top ones seven. Why? Because he made depressions in the wall of the house round about on the outside. The height of the chamber was five amohs, and as the height of the wall of the Sanctuary reached five amohs, he decreased its thickness and recessed it one amoh inward, and on that recess he placed the ends of the beams of the roof at the top of the chamber which served as the floor of the middle one. And as the wall reached [the height of] ten [amohs], he recessed it [another] amoh to place the ends of the beams of the roof of the middle [chamber] which served as the floor of the upper [chamber]. Thus we find the middle [chamber] is wider than the lower one by one amoh, and the upper [chamber] is wider than the middle one by one amoh.
So that [the beams] would not be attached to the walls of the Beis Hamikdosh. In order that the ends of the beams do not attach [to the walls] through perforations in the walls of the house, since this deteriorates the wall and it diminishes its beauty.
1. 4:3.
היציע התחתונה – בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על גב זה ומידת ארכו לא נאמרה כאן, ובמסכת מדות שנינו שלשים ושמנה תאים היו, חמשה עשר בצפון חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהן ששלש שורות היו זה על גב זה ובכל שורה ושורה חמשה וכן בדרום ושמונה במערב.
התחתונה חמש והאמצעית שש והעליונה שבע – למה, כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, קומת התא חמש אמות, שכשעלה כותל ההיכל מן הקרקע חמש אמות היה גורע את עוביו וכונס בו לפנים אמה להניח על אותה כניסה ראשי הקורות ומרחיק מכותל היכל כנגדו אויר חמש אמות ובונה כותל שם ומכניס הראש השיני של קורה בעובי אותו הכותל וקירוי זה היה קרקעית של תא אמצעית וכשעלה עשר אמות בכותל היכל כנס עוד אמה להניח קורות עלייה האמצעית שהיא קרקעית של עליונה, והראש השיני של קורות מכניס בכותל שכנגדו שמרוחק מכותל ההיכל חמש אמות נמצאת אמצעית רחבה מן התחתונה אמה אחת, וכשעלה עוד בכותל היכל עד חמש עשרה אמה כנס עוד אמה אחת להניח שם קורות עלייה השלישית, נמצאת עלייה השלישית רחבה מן האמצעית אמה אחת ומן התחתונה {שתי אמות}, וכניסות הללו גורמות שהיציע התחתונה חמש באמה רחבה והתיכונה שש באמה והשלישית שבע באמה.
לבלתי אחוז בקירות הבית – שלא לדבק ראשי הקורות דרך הנקבים בקירות הבית שקילקול החומה הוא ואינו דרך נוי, אבל הראש השיני של קורה היה אוחז בקיר השני שכנגדו דרך נקבים שהיה נוקב הקיר השיני ותוחב בו הראש השיני של קורה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

היציע התחתונה חמש באמה רחבה – בכל רוח ורוח היו התאים שלשה זה על גבי זה. וכן שנינו במדות (משנה מדות ד׳:ג׳-ד׳): שלשים ושמנה תאים היו שם, חמשה עשר בצפון, חמשה על גבי חמשה וחמשה על גביהם, ושבדרום חמש על גבי חמש וחמש על גביהם, ושמנה במערב שלש על גבי שלש ושנים על גביהם. התחתונה חמש ורובד שש, והאמצעית שש ורובד שבע, והעליונה שבע. פירוש: רוחב התא התחתונה היה שש אמות, כדתנן במדות: ההיכל היה מן המזרח למערב מאה אמה, כול׳ עד כותל ההיכל שש, והתא שש, וכותל התא חמש, מונה כותל מערבי של היכל שש אמה ורוחב התא התחתונה שש אמה ורוחב הכותל המערבי של תא חמש אמות. והכא דכתיב חמש באמה רחבה זהו פירושו, שבנו כותל על גבי קרקע סמוך לכותל היכל מערבי, עביו אמה אחת בתוך חלל התא, כדי להשים שם ראשי הקורות של תקרה. ונמצא שהיה שם כותל מערבי של היכל שבע אמות עוביו. והאי דתנן כותל ההיכל שש, כי אותה האמה שסמכנו לו לא עלתה מן היסוד אלא על גבי קרקע בנו אותה בחלל התא. ומשום הכי מונה אותה האמה בכלל חלל התא. ותני והתא שש, שלא היה חללה אלא חמש, אלא הוא מונה אותה האמה עמה וכותל ההיכל הוא מונה שש ולא שבע.
והתיכונה היתה שש באמה רחבה – שאותה האמה לא עלתה אלא עד התקרה.
נמצא שעל תקרת העליונה היה מכותל התא עד כותל ההיכל שש אמות. והוא שקורא רובד התחתונה, דתנן התחתונה חמש ורובד שש, והאמצעית שש ורובד שבע, שאחר שעלה היסוד מן הארץ עד תקרת היציע התיכונה שהיא עשר גבוהה מן הארץ, שכל יציע היתה גבוהה חמש אמות, כנס כותל ההיכל אמה אחת לצד המערבי ולא נשאר עביו אלא חמש אמות כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרת האמצעית, נמצאת חלל האמצעית שש אמות והרובד שלה היתה שבע אמות בעבור כניסת הכותל שכנס אמה, והוא הרוחב של תא העליונה, וזהו ששנינו העליונה שבע וכת׳ נמי והשלישית שבע באמה רחבה, ועוד כנס עוביו של כותל ההיכל אמה אחת, ונמצא עביו של כותל היכל משם ולמעלה ארבע אמות כדי ליתן שם ראשי קורות התקרה של עליונה. נמצאו שני כניסיות בכותל ההיכל, אחת בעבור תקרת האמצעית ואחת בעבור תקרת העליונה, ותקרת התחתונה היתה סמוכה על אותה אמה שבנו בחללה סמוך לכותל ההיכל. וזהו שכתוב כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית, שכנס כותל ההיכל סביב פעמים וגרע עביו של כותל אמה בכל מגרעות להניח שם ראשי קורות התקרה, שלא יהא צריך לעשות חורים בכותל ההיכל להניח שם ראשי הקורות. והמגרעות היו מבחוץ, אבל מבפנים היה עולה כותל ההיכל שוה.
ולזאת הסבה היה רוחב היציע התחתונה חמש באמה כי כן היה הרחב מחוץ כתל בית הקדש וקדש הקדשים, ולא הוגבל בזה המקום ארך היציע, אבל היו שם שלשה יציעים זה על זה. היציע התחתונה היה רחבה חמש באמה, ואחר כלות גבהה נכנס בכותל אמה אחת לקרות שם היציע התחתונה ולעשות על התקרה קרקע היציע התיכונה. וזה היה רחב שש אמות מפני האמה הנוספת מפני המגרעת שהיה לכתל מבחוץ כדי שלא תאחז התקרה בקירות הבית ולא יצטרכו לנקוב בכתלים.
ואחר כלות גובה היציע התיכונה כנס אמה אחרת בבנין הכותל, ושם הניח ראשי הקורות לקרות שם התקרה לתיכונה שהיא קרקע העליונה והיא רחבה מלמעלה שבע אמות עם האמה הנוספת ממגרעת קיר הבית, והוא מבואר כי מפני שהיה רחב היציע העליונה שבע אמות הנה יחויב שיהיה ארך כל תא מוסיף על שבע כי הארך הוא יותר גדול מהרוחב. ואולם הקומה היתה חמש אמות כמו שזכר אחר זה. והנה לפי מה שעמדו עליו בחוש רז״ל מבנין בית שני הנה ארך כל תא היה שתים עשרה אמה מהצפוניים והדרומיים ובכלל הנה לא הוגבל בזה המקום כי זה לא היה מהענינים המכוונים בעצמם בבנין זה הבית, ולזה לא היה מזה דבר במשכן שעשה משה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמרו היציע התחתונה, לפי שהיא הקרובה לקרקע הארץ, והתיכונה היא האמצעית, והשלישית היא העליונה שבהם. והנה קראם תחתונה ותיכונה ושלישית בלשון נקבה בהיות יציע זכר, כי כן דרך הלשון, ויחזקאל אמר (כ׳ י״ז) והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב וגומר, ואמר עשוי לשון זכר בהיות רצפה לשון נקבה, וכן החצר החצונה שהחצר הוא זכר וחצונה נקבה, והיה זה לפי שכל דבר שאין בו רוח חיים אפשר שיכונה בזכרות או בנקבות:
היצוע – היציע קרי.
והתיכונה – האמצעית.
מגרעות – מלשון גרעון.
היציע התחתונה – היציעים ההם אשר היו סביב בשלשת הרוחות, היו משולשים, תחתים ושנים ושלישים, תקרות התחתים היו רצפות השניים, ותקרות השניים היו רצפות השלישים וכאשר בנו בנין כותלי הבית, פחתו אמה מעובי הכותל בכלות חמש אמות מהארץ, ועל כניסת האמה ההיא, הניחו קורות תקרת התחתיים, שהם רצפת השנים, אם כן נתרחבו השנים אמה אחת, של כניסת הכותל, וכמו כן פחתו אמה, בכלות עשר אמות, ועל כניסת האמה ההיא הניחו קורות תקרת השנים, שהם רצפת השלישים, אם כן נתרחבו השלישים עוד אמה על השנים, וכן פחתו אמה בכלות חמשה עשר אמות, להניח על כניסת האמה קורות תקרת השלישים, וזה שאמר: כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, ורוצה לומר: לכותלי הבית מצד החוץ, היה מגרע מן העובי מול כלות גבהי כל שורה משורות היציעים, בכדי להניח קורות תקרת היציעים על כניסת האמה האמור.
לבלתי אחז – רוצה לומר: לבל עשות כדרך הבנאים, הבונים בנין נמוך נשען לגבוה ממנו, אשר דרכם לעשות חורים ונקבים בבנין הגבוה, להכניס ולאחוז בו קורות תקרת בנין הנמוך.
היציע התחתונה קומת כל יציע היה חמש אמות כמ״ש (בפסוק י׳) והיו תחתיים שניים ושלישיים בענין שהיו מגיעים עד אמצע גובה ההיכל, שלמעלה מהם היו חלונות ההיכל, ובכל חמש אמות כנס בחומה אמה אחת כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בחומה להניח בהם ראשי קורות היציע. וז״ש כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית – ומצד זה היה היציע התיכונה רחבה אמה יותר וכן העליונה.
כי מגרעות – הבית קומתו ל׳ אמה, וכל יציע קומתו ה׳ אמות, בין כולם ט״ו, א״כ הבית בולט ומתנשא על היציע עוד ט״ו אמה, חצי קומתו, וחומות הבית מן הקרקע עד גובה חמש אמות עובין ג׳ אמות, ומגובה חמש אמות עד גובה עשר עובין שתי אמות, ומגובה עשרה עד סוף קומת הבית אמה, ואולי גם חוץ מן היציע בט״ו אמות הנשארות נתמעטו עוד, ועל פֵחֶת החומה הציע הקורות לקרקע היציע התיכונה והשלישית, לבלתי נקוב אבני החומה להכניס בהן הקורות, וגג היציע השלישית אולי מונח על כלונסאות עץ מבלי שיוצרך להכניס עוד קורות בבית, או חומות הבית אחר גובה ט״ו אמה נתמעטו עוד עד חצי אמה ובפחת חצי אמה זו הניח קורות דקות שעליהן הסדיר גבים ושדרות בארזים, וכ״ז אומר אני דרך השערה ויכול גם כן להיות שכל השיעורים האלה פיחתו או הותירו קצת ממה שכתבתי.
הַיָּצִיעַ (היצוע כתיב) הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה – אמות רָחְבָּהּ, וְהַתִּיכֹנָה – והאמצעית1 שֵׁשׁ בָּאַמָּה – אמות רָחְבָּהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית הגבוהה שֶׁבַע בָּאַמָּה – אמות רָחְבָּהּ, וההבדל ברוחב ביניהם נוצר כִּי מִגְרָעוֹת – מעין מדרגות נָתַן – עשה בכותל מסביב לַבַּיִת סָבִיב חוּצָה – מבחוץ לְבִלְתִּי – כדי לא אֲחֹז – לעשות נקבים2 בְּקִירוֹת הַבָּיִת כשמניחים את התקרות (הרצפות) של קומות היציעים3:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. וכיוון שהתקרות (רצפות) של הקומות הונחו על הקיר הבנוי בצורת מדרגה, נוצר הפער של אמה בכל קומה כאמור בפסוק, רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם. וראה הבהרה במסכת מידות משנה ד. וראה במהדורת שוטנשטיין הבהרות.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְהַבַּ֙יִת֙ בְּהִבָּ֣נֹת֔וֹ אֶבֶן⁠־שְׁלֵמָ֥ה מַסָּ֖ע נִבְנָ֑ה וּמַקָּב֤וֹת וְהַגַּרְזֶן֙ כׇּל⁠־כְּלִ֣י בַרְזֶ֔ל לֹֽא⁠־נִשְׁמַ֥ע בַּבַּ֖יִת בְּהִבָּנֹתֽוֹ׃
For the house, when it was being built, was built of stone prepared at the quarry; and there was neither hammer nor axe nor any iron tool heard in the house while it was being built. —
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבֵיתָא בְּאִתְבְּנָיוּתֵיהּ אַבְנִין שְׁלֵמִין מַטְקַס אִתְבָּנֵי וְאַרְזוֹבִין וְחוֹלִילִין כָּל מָאן דְּפַרְזֶל לָא אִשְׁתְּמַע בְּבֵיתָא בְּאִתְבְּנָיוּתָא.
והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה – והבית כשהיה נבנה אין כתיב כאן אלא בהבנותו מאיליה היתה המלאכה נבנית ופורחת ועולה.
אבן שלמה מסע נבנה – אמר ר׳ ברכיה היתה האבן נוסעת מעצמה ועולה ונבנית, הוא ששלמה אמר בנה בניתי בנין בנוי בניתי. ואם תמיה אתה על הדבר לצדיק אחד עושה הקב״ה כן והייתית אבן חדה ושומת על פום גובא, ומהיכא היה להם בבבל רבותינו אמרו מארץ ישראל נתגלגלה ובאה לשעה קלה. א״ר הונא בשם ר׳ אסי הכל מסייעין את המלך אפילו הרוחות אפילו המזיקין. רבי חנינא בן דוסא ראה בני עירו שהיו מעלין נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלים ואני איני מעלה, יצא לעיר וראה אבן אחת וכתתה וסדקה ואמר עלי להעלותה לירושלים, נזדווגו לו חמשה בני אדם אמר להם מעלים אתם לי את האבן הזאת לירושלים אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים את אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו, נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם את הסלעים ולא מצאם נכנס ללשכת הגזית ואמרו לו שמא מלאכי השרת היו וקראו עליו חזית איש מהיר במלאכתו.
שנו רבותינו משחרב בית המקדש בטל השמיר שבו בנה שלמה את בהמ״ק שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, הדברים ככתבן דברי רבי יהודה. א״ל רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות כמדת גזית מגוררות במגרה מבית ומבחוץ. אם כן מה ת״ל לא נשמע בבית בהבנותו, שהיה מתוקן מבחוץ ומכניס מבפנים. ורבי נחמיה שמיר למאי אתא, מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבים עליהם בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל משום שנאמר במלאותם, אלא כותבים עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן כתאנה הזאת הנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה הזאת שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום. שנו רבותינו שמיר זה ברייתו כשעורה, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו, במה משמרים אותו כורכים אותו בספוגים של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מלאה סובי שעורים. מי הביא את השמיר לשלמה הנשר הביאו מגן עדן שנאמר וידבר על (החיה) [הבהמה] ועל העוף שאמר להם היכן השמיר קבוע והלך הנשר והביאו.
(גיטין סח ע״א): אמר להם שלמה לרבנן היכי אעביד, אמרו לו איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד, אמר להון היכא אשתכח אמרו לו אייתי שדה ושדתין כבשינהו אהדדי, אפשר דידעי ומגלי לך, אייתי שידא ושדתין כבשינהו אהדדי אמרין אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע, אמר להון היכא איתיה אמרו ליה איתיה בדוכתא פלניא, כריא ליה בירא ומליא מיא ומכסייא בטינרא וחתימא בגושפנקיה, וכל יומא סליק לרקיעא וגמר מתיבתא ונחית לארעא והדר סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל ליה, שדריה לבניהו בן יהוידע ויהב ליה עזקתא דחקיק עליה שם ושולשלתא דחקיק עלה שם וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא, אזל כרא בירא מתתאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי דעמרא וכרא בירא לעיל ומלייה חמרא וסליק ויתיב באילנא, כי אתא סייריה לגושפנקיה גלייה אשכח חמרא אמר כתיב לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם, וכתיב זנות ויין ותירוש יקח לב. לא אישתי, כי צחי אמר לא סגי דלא אשתי, אמר ויין ישמח לבב אנוש, שתא ורוא וגנא נחית אתא בניהו שדא ביה שושילתא, כי אתער הוה קא מפרזל, אמר ליה שמא דמרך עלך, כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה, מטא לביתא שדייה, מטא גבי כובא דההיא ארמלתא נפקא איהי חננא ליה כפף לקמותיה איתבר ביה גרמא, אמר היינו דכתיב לשון רכה תשבר גרם, חזא ההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה באורחא, חזא ההוא רויא דהוה קא טעי אסקיה, חזא חדותא דהוו קא מחדו בכה, שמע לההוא גברא דהוה אמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שני חאיך, חזא קסמא דהוה קסים חאיך, כי מטא להתם לא עיילוה לגבי שלמה עד תלתא יומי, יומא קמא אמר להו אמאי לא בעי לי מלכא לגביה, אמרו ליה אנסייה משתיא, שקיל לבינתא אותיב אחברתה, אתו אמרו ליה לשלמה אמר להון הכי אמר לכו הדור אשקיוה, למחר אמר להו אמאי לא בעי לי מלכא אמרו ליה אנסייה מיכלא, שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא, אתו אמרו ליה לשלמה אמר להון הכי אמר לכו נגודו מיכלא מיניה, לריש תלתא יומי אתא לגביה שקל קניא ומ
שח ארבע גרמידי שדא לקמיה אמר ליה מכדי כי מית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ארבע גרמידי השתא כבשת לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי, אמר ליה לא בעינא מינך מידי, בעינא למיבנייה לבית מקדשא וקא מיבעי לי שמירא, אמר ליה לדידי לא מסר לי לשרה של ים מסור ליה ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה, ומאי עביד ביה ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח ליה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקט ומייתי ביזרני מאילני ושדי התם והוי ישוב, והיינו דמתרגמינן נגר טורא, בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפיוהו לקיניה בזוגייתא חוורתא, כי אתא בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא אותביה עילוה, רמא ביה קלא שדייה שקליה, אזל חנק נפשיה אשבועתיה. אמר ליה בניהו מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דקא טעי אסיקתיה לאורחא, אמר ליה מכרזי עליה בשמיא דצדיק גמור הוא ומאן דעביד ליה נייח לנפשיה זכי לעלמא דאתי. ומאי טעמא כי חזיתיה לרויא דקא טעי אסיקתיה לאורחא, א״ל דמכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא ועבדי ליה נייח נפשא כי היכי דליכליה לעלמיה. מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית, אמר ליה קא בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא למנטר ליבם קטן תליסר שנין. מאי טעמא כי שמעת לההוא גברא דאמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שני חייכת, אמר ליה ההוא שבעה יומי לית ליה מסאני לשב שני בעי. מאי טעמא כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים חייכת, אמר ליה דהוה יתיב אבי גזא. לקסום מאי דאיכא תותיה, שהייה גביה עד דבנא למקדשא, לסוף מלכותא דשלמה יומא חד הוה קאים לחודיה, אמר כתיב כתועפות ראם לו. ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת, ראם אלו שדים, מאי רבותיכו מינן, אמר ליה שקול שושילתא מינאי והב לי עזקתך ואחוי לך רבותא, שקל לשושילתא מיניה ויהב ליה עזקתא, בלעיה אותביה לחד גפא ברקיעא וחד גפא בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי. על ההיא שעתא אמר שלמה: מה יתרון לאדם בכל עמלו, והיה מחזר על הפתחים, כל היכא דמטא אמר אני קהלת הייתי מלך, כי מטא לגבי סנהדרין אמרי מיכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך מאי האי, אמרו ליה לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו לא. שלחו לה למלכוותא קא אתי מלכא לגבייכו, שלחו להו אין קא אתי, שלחו להו בדקו בכרעיה אמרו להו במוקי קא אתי וקא תבע להו בנדותיהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה, אתיוה לשלמה יהבו ליה עזקתא דחקיק עליה שם ושושילתא דחקיק עליה שם, כד עייל חזייה פרח, ואפי׳ הכי הוה לי בעתותא, והיינו דכתיב הנה מטתו שלשלמה וגו׳. רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט, וחד אמר מלך והדיוט ומלך.

רמז קפג

ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית – בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע, ומה אני מקיים לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה בהיכל ובקדש קדשים גזית. שהיה בדין ומה מזבח הקל אסור לבנות בו גזית היכל וקדש הקדשים חמורים אינו דין שיהא אסור לבנות בהם גזית, תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים. מכאן היה ר״ש בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אינו דין שיניף המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והרי דברים ק״ו ומה אם אבני המזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שהם מטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב״ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין איש לאיש, בין עיר לעיר ובין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.
בהבנותו אבן שלמה מסע – כמו שהסיעוה מן ההר על ידי השמיר, כמו שהיא באה משם נתנוה בחומת הבנין, ולא סתתוה בכלי ברזל. ואבני גזית האמור למעלה (מלכים א ה׳:ל״א), מחלוקת היא בסוטה (בבלי סוטה מ״ח:).
ומקבות – דלוט״א בלשון רוסיא.
When [the Beis Hamikdosh] was being constructed it was built of whole stones carried [from the quarry]. As it was removed from the mountain, through the worm [=a שמיר],⁠1 [i.e.,] as it came from there they set it into the wall of the structure,⁠2 and they did not chisel it with any metal tools. And the "stone" mentioned above,⁠3 is a controversy in [Maseches] Sotah.⁠4
Hammer. Delutta, in Russian.
1. See Mishna Avos 5:6. Radak indicates that Shelomo sent an eagle to bring him the shamir which was in the Garden of Eden.
2. That is why it is called אבן שלמה [=whole stones], because they were used exactly as they arrived, without being cut or chiseled.
3. 5:31.
4. 48b.
והבית בהבנותו אבן שלמה – חוצבי האבן כשחצבוה מן ההר על ידי שמיר שיערו את רוחב האבן בעובי קיר הבית, אם עובי קיר הבית שש אמות1 אף הם חצבו את רוחב האבן שש אמות.
מסע – לאחר שחצבוהו מן ההר כמידה הזאת הסיעוה משם והגביהו אותה על הדימוס ולא היתה בולטת מיכן ומיכן אפילו כמלוא נימא, נמצא הדימוס של ביניין שלם שכולו מאבן אחת מבית ומחוץ ולא כביניין קיר אבנים שלנו שעוביו נבנה משתי שורות של אבנים או משלש הכל לפי עובי החומה.
ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו – שהמסתת שסיתתה בהר על ידי שמיר או על ידי מקבות והגרזן מדדה שם באבן הבדיל ובקו המשקולת כל כך שכשהושיבוה על הביניין לא העדיפה ולא חסרה.
1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל מ״א:ה׳.
והבית בהבנותו – זהו טעם למה שהקדים: לבלתי אחוז בקירות הבית (מלכים א ו׳:ו׳), לפיכך הוא צריך לתת מגרעות בקיר הבית להניח שם ראשי קורות התאים כי לא יכלו לעשות חורים בקיר להנחת הקורות כמו שעושין בשאר בנינים של חול, כי כל כלי ברזל לא נשמע שם בבית בהבנותו. ואבני הקיר היו מדה אחת כלם, אם כן לא יתכן להניח שם חורים בבנין הקיר, ולעשות שם החורים אחר בנין הקיר גם כן לא יתכן, כי לא נשמע כלי ברזל בבנין הבית. ולטעם זה הכניסו פסוק זה בין ספור התאים וספור פתחי התאים.
אבן שלמה מסע נבנה – כמו שהסיעו אותן מן ההר ושם היו פוסלין אותן במדות גזית, אבל משהביאו האבנים לבית לא היו פוסלים מהם דבר, אלא היו בונים אותן שלמות כמו שהביאו אותן מן ההר.
ויש מרבותינו זכרונם לברכה שאמרו כי אף בהר לא היו פוסלין אותן בשום כלי ברזל, אלא בתולע אחת הנקרא שמיר, וכשהיו נותנין אותו על גבי אבנים מתפתחות לפניו. ואמרו: והשמיר כמין שעורה הוא, והיו נותנין אותו לתוך קנה של עופרת מלא מוכין ומלא סובין, ואם היה נותנו אפילו על ההר היה בוקעו, ובו היה שלמה חולק אבני כל בית המקדש. ומי הביאו לשלמה? הנשר הביאו לו מגן עדן, שנאמר: וידבר על הבהמה ועל העוף (מלכים א ה׳:י״ג) – מה דבר לעוף? שאל לו: היכן השמיר קבוע, והלך הנשר והביאו לו מגן עדן. וזה אחד מן הדברים שהשליט הקדוש ברוך הוא הרך בקשה, ובו פסל משה אבני האפוד של משכן ובו פסל את הלוחות הראשונות ולוחות האחרונות. וזה מדרך הקבלה היה אצלם מימי משה רבינו ואין להרהר אחריו.
אבן שלמה מסע נבנה – פירוש: כאשר היו מסיעין האבן שלמה מן המחצב כך היו בונים אותה.
וכל כלי ברזל לא נשמע בבית – כשנבנה. ונבנה עונה על הבית. וזהו שכתוב למעלה אבני גזית, וכת׳ נמי כל אלה אבניםא יקרות כמדות גזית מגוררות במגרה, יש לומר שלא נאסר גזית אלא באבני מזבח בלבד, כדכתיב ואם מזבח אבנים וגומ׳. ובמזבח הר עיבל נמי כת׳ לא תניף עליהם ברזל. והכי נמי תנן בפרק ג׳ דמדות: אחד אבני הכבש ואחד אבני מזבח מבקעת בית כרם חופרין למטה מן הבתולה ומביאין משם אבנים שלמות שלא הונף עליהם ברזל. מכלל דכל אבני בית המקדש היו נחצבין ונפסלין בברזל. ואי קשיא ממאי דאמרינן בפרק מי שאחזו דבעא שלמה לשמיר משום דכתיב והבית בהבנותו דמשמע שגם אבני בית המקדש לא נפסלו על ידי ברזל, יש לומר מופסלין היו מבחוץ בכלי ברזל כדכתיב אבני גזית מגוררות במגירה, אבל בבית שהיו בונין לא היו רשאין ליישב האבן במקבת הברזל, וגם אם היו צריכין להמעיט האבן מאורכה ומרחבה ומעבייה כדרך שהבנאין עושין כדי להשוות הבנין לא היו רשאין לעשותו בכלי ברזל אלא על ידי שמיר, אי נמי יש לומר שלא נפסלו בברזל כלל אלא בשמיר היה משוה אותם משעה שהיו נחצבין מן ההר כדכתיב אבן שלמה מסע נבנה. והאי דכתיב כמדות גזית מגוררות במגרה, מודיעו הכתוב שכך היו עשויות יפה כמדות אבני גזית שהן מגוררות במגרה, ואף על פי שלא היה להם ברזל. והכתוב מוכיח כן שכתוב: כמדות גזית דמשמע כמדות גזית היו ולא גזית ממש העשוי בברזל. ועל פי הדיבר היה אף על פי שלא נכתב בתורה.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217 חסר: ״אבנים״.
כל כלי ברזל וגו׳ – הנה לפנים כתיב ויפסלו בני שלמה וגו׳ (מלכים א ה׳:ל״ב), א״כ הטעם בזה שהכל היה בא מן הפסילים מצומצם כמו שאנו רואים תמיד גם בארצותינו אלה, ואיך שיהיה הנה אין כתיב בתורה לא תניף עליהם ברזל (דברים כ״ז:ה׳) רק על המזבח, וכן העיד יהושע (יהושע ח׳:ל״א).
והבית בהבנותו – רוצה לומר: הבית כשנבנה היה אבן שלמה – האבן הבאה שמה כמו שהסיעוה מהמקום שפלוה לא תצטרך שום תקון אחר, ולזה לא נשמע בבית קול מקבות וגרזן וכל כלי ברזל – לסתת האבנים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה אמר אחר זה והבית בהבנותו אבן שלמה וגומר, להודיע למה עשה שלמה אותם המגרעות, והיה יותר טוב לעשות חורים בכותלי הבית להכניס שמה קורות היציעים, ואמר שהיה זה לפי שמקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, ולזה נצטרכו לעשות אותם המגרעות שזכר בכותלים. ואמרו אבן שלמה מסע, ר״ל שכמו שהסיעם והביאם מההר כך היו מניחים אותם. ואמנם למה אסר שלמה מלאכת כל כלי ברזל בבנין בית האלהים, אחרי שהכתוב לא אסרו כי אם בבנין המזבח בלבד, הוא למעלת הבית ושלמותה, שלא יבא לבנין אבן ולא עץ בלתי שלם שיצטרך לחקותו ולפתחו ולפסלו ולא דבר חסר יצטרך לתקנו שמה, אבל היו באים האבנים והעצים כלם בשלמותם ובמדותיהם הראויים בחכמה רבה, כדי שהרואים לא יראו דבר בלתי נשלם, וכאלו מן השמים היו באים הדברים ההם בצביונן ובקומתן לפאר מקום מקדשו יתברך, וכמו שדרשו בפסיקתא רבתי, והבית בהבנותו, כשהיה נבנה אין כתיב כאן, אלא בהבנותו, מאליה היתה המלאכה נבנת ופורחת ועולה, רמזו בזה למה שאמרתי. ואמנם במכילתא אמרו ז״ל (סוף פרשת יתרו), ומה מזבח הקל אסור לבנות בו גזית היכל וקדש הקדשים חמורים אינו דין שיהא אסור לבנות בהם גזית? ולכן דרש רבי שמעון בן אלעזר המקדש נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אינו דין שיניף המקצר על המאריך.
מסע – מלשון הסעה ועקירה.
ומקבות – הוא הפטיש החד בראשו האחד, ובו פוסלין את האבנים.
והבית בהבנותו – בא ליתן טעם למה עשה המגרעות ולא בנאוה כדרך הבנאים, ואמר שהבית במקום שבנאוה נבנה מאבן שלמה, כמו שהסיעם והביאם מההר, כי לא חפץ להביא במקום הבנין דבר בלתי נשלם, ולזה נחצב כל אבן בהר בשלימותה ובמדה הנרצה, ולא נעשה בהם עוד מלאכה במקום הבנין, ולא היה אם כן נשמע שם קול מקבות וגרזן, כי לא נעשה שם דבר, כי אם הנחה לבדה, ואם היו בונים כדרך הבנאים לעשות נקבים, היה אם כן בהכרח לעשות מלאכה במקום הבנין.
והבית מפרש מדוע כנס בחומה ולא עשה שם נקבים להכניס בם ראשי קורות, מפני שנבנה אבן שלמה וכו׳ – ר״ל כי יצוייר שיכניס ראשי קורות בלא שיעשה מגרעות ע״י שיעשה אח״כ נקבים בכותל, ועז״א ומקבות וכו׳ לא נשמע בבית – ועוד יצוייר ע״י שבמקום ראשי הקורות יניח אבנים קטנות, ועז״א אבן שלמה מסע נבנה.
מסע – כמו שהסיעו האבנים ממקום פיסולן בהרים ושם פסלו ותקנו אותן.
ומקבות – משרש נקב, וגרזן משרש גרז ההפוך מן גזר, ומצאנו בתהלים (ל״א) נגרזתי מנגד עיניך, וגם גרש וגזר הוראתם דומה זו לזו.
והטעם שעשה שלמה מגרעות ולא חורים בקיר1 הוא מפני שלא רצה להביא אל מקום הבית דבר בלתי נשלם2, וְלכן הַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ – כשנבנה3, אֶבֶן שְׁלֵמָה – מאבנים שלמות שנחצבו בהר ע״י השמיר4 במידה הנדרשת5, מַסָּע – ומוסעות ישירות מההר הוא נִבְנָה, וּמשום כך מַקָּבוֹת – פטישי פיסול6 וְהַגַּרְזֶן7 וכָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. ראה פירושו של הגר״א המסביר שהאבנים הניחו את עצמם על הבניין, וגם הרוחות והשדים עזרו לבנותו, ובכל זאת נמשכה בנייתו שבע שנים, ומכאן רואים כמה היה הבניין מפואר ונכבד.
4. רש״י, רד״ק. ונחלקו בזה, רבי יהודה אומר שהאבנים נחצבו ע״י השמיר, ורבי נחמיה אומר שסיתתו אותם בברזל מחוץ לבית המקדש, ילקוט שמעוני, סוטה מח:. וראה בגמרא גיטין סח. את המעשה כיצד השיג שלמה המלך את תולעת השמיר.
5. מצודת דוד.
6. והוא הצד החד של הפטיש שיש לו ב׳ ראשין, האחד רחב והשני חד. מצודת ציון.
7. הזכיר את הכלים האלו משום שהם הכלים העיקרים, אבל כוונתו שלא נשמע שום כלי ברזל, ביאורי הגר״א.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) פֶּ֗תַח הַצֵּלָע֙ הַתִּ֣יכֹנָ֔ה אֶל⁠־כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת הַיְמָנִ֑יתא וּבְלוּלִּ֗ים יַֽעֲלוּ֙ עַל⁠־הַתִּ֣יכֹנָ֔ה וּמִן⁠־הַתִּיכֹנָ֖ה אֶל⁠־הַשְּׁלִשִֽׁים׃
The entrance to the central chamber was on the right side of the house and they went up by winding stairs to the middle, and from the middle to the third.
א. הַיְמָנִ֑ית =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א=הַיְּמָנִ֑ית (יו״ד דגושה); נקודת הדגש ברורה למרות שהמקום מטושטש (ברויאר ציין אותה בספק).
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תַּרְעָא דִמְחִיצָתָא אַרְעִיתָא פְּתִיחַ לְעִבַּר בֵּיתָא מִיָמִינָא וּבִמְסִבָּתָא סַלְקִין מִן אַרְעִיתָא לְעִילִיתָא בְּאוֹרַח מְצִיעֵיתָא.
פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית – יונתן תרגם תיכונה זו כמו תחתונה, לא תיכונה בין עליונה לתחתונה, שבחמש תאים שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה, וזה: ובלולים יעלו על התיכונה.
התיכונה – תרגם יונתן מציעתא, כי התאים הללו לא היו פתוחים אל החוץ, שלושה פתחים היו לכל אחד. כך היא שנויה במסכת מדות (משנה מדות ד׳:ג׳): אחד לתא מן הימין, ואחד לתא מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו. ולימד כאן שאחד מן התחתונים שבכותל דרומי היה לו פתח אל החוץ, ודרך אותו פתח נכנסים לכולם. וצלע התיכונה דקרא, לא תיכונה בין עליונה לתחתונה, אלא תיכונה שבחמש תאים, שבדרום היה לה פתח אל החוץ בשורה התחתונה. וזהו תרגום: ובלולים יעלו על התיכונה – שלמעלה הימנה, משמע דהצלע התיכונה למטה.
בלולים – תרגם יונתן: מסיבתא. והוא שקורין בלשונינו וויין בלעז, ובלשון אשכנז ווינד״ל שטיי״ן, ושם המורגל שווינד״ל שטי״ג, והוא בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות, וההולך בהן דומה כמקיף סביבות עמוד, ועולין בו כמה וכמה אמות גבוה, ואין צריך לשפע כשאר סולם, כי הקיפו הוא שיפוע.
אל השלישים – כמו: אל השלישיים.
The entrance of the bottom chamber was in the right side of the house. [Targum] Yonatan rendered תיכונה as the "bottom,⁠"1 and not as "between" the upper and lower [ones], because the five chambers on the southern side had an opening to the outside in the bottom story. And this [is the meaning] "and by a winding stairway they went up to the middle [chamber].⁠"2
The bottom. [Targum] Yonatan rendered "the middle,⁠" because these chambers were not open to the outside. There were three openings to each. Thus is this taught in Maseches Midos,⁠3 "One was to the chamber on the right and one was to the chamber on the left and one to the chamber above.⁠" And it teaches us here that one of the lower [chambers] on the southern wall had an opening to the outside and through that opening4 they entered all the chambers. And the "middle chamber" of the verse, is not the middle one between the upper and the lower [ones], but the middle one of the five chambers on the southern side which had an opening to the outside in the bottom story. And this is the meaning of, "and by a winding stairway they went up to the middle [chamber],⁠" which was above it, signifying that the תיכונה chamber was below.
And by a winding stairway. [Targum] Yonatan rendered, a winding staircase [=מסיבתא], and that is called in our language [Old French] vis, and in German, vindelstein, and the commonly used name is schvindel stieg. It is a structure of stone pillars made [in the form] of many stairs, and one who goes on them is likened to one spiraling around a column, ascending many amohs on it without needing the inclination of an ordinary ladder, because its spiral serves as its incline.
To the third. [שלישים means the same] as to the third [=שלישיים]
1. It cannot mean the middle story because you would not have an entrance to a building that is one story above ground level.
2. Thus indicating that תיכונה was the "bottom" story.
3. 4:3.
4. The southern side is called the "right" side, because a person standing inside the Beis Hamikdosh at its entrance and looking out would be facing east and the southern side would be to the right.
פתח הצלע התיכונה – תיכונה היתה לתאים התחתונות לפי שהיו תאים משני צדיה ותחתונה היתה לתאים שעל גבה שהרי על גבה היו עוד שני שורות של תאים בנויות זו על גב זו. וכן תירגם יונתן תרעא דמחיצתא ארעיתא, שזו היא תחתונה לכולם ואמצעית לאותן תאים העומדות לשני צדיה, התאים הללו לא היו פתוחין אל החוץ אלא שלשה פתחים היה לכל אחד ואחד, כך היא שנויה במסכת מידות, אחד לתא מן הימין ואחד לתא מן השמאל ואחד לתא שעל גביו ולימדך כאן שאחד מן התחתונות שבכותל דרומי היה לו פתח אל החוץ ודרך אותו פתח נכנסין לכולם ודרך אותו הפתח היה כהן נכנס ופותח דלתות בית י״י וכשנועל היה יוצא דרך אותו הפתח ונועלו, נמצאו כל דלתות הבית נעולות, כיצד בכל יום כשהיה נכנס בשחרית לפתוח את דלתות שערי הבית בא לו לפתח צלע התיכונה אל כתף הבית הימנית – הוא כתף דרום ופותח פתח התא ונכנס בו הפך פניו למזרח והלך לו כל דרום דרך התאים עד מקצוע דרומית מזרחית הגיע לכותל מזרחי מצא שם פשפש אחר בעובי כותל מזרחי הפך פניו לצפון ונכנס והולך בו עד שנמצא עומד בין שני השערים הפך פניו למזרח ואחריו למערב ופתח לו דלתות החיצונות ועכשיו אין לחוש בדבר זה שאחוריו למערב מפני הכבוד שעדיין דלתות הפנימיות של היכל נעולות משפתח לו דלתות החיצונות הפך פניו למערב ופתח לו דלתות הפנימיות ומשנעלן הופך פניו למזרח ונעל לו דלתות החיצונות נמצא עומד בין שני השערים הסגורים כבר ואחר כך הפך פניו לדרום ונכנס לו בעובי הכותל שבמזרח שבעובי אותו הכותל היה חלול כשיעור הילוך אדם והולך בו עד שמגיע לקרן מזרחי דרומי, בא לו לקרן מזרחי דרומי נכנס לו לתא שבמקצוע מזרחי דרומי ואחר כך הופך פניו למערב ויצא לו דרך שתי התאים עד שמגיע לתא התחתונה, בא לו לתא התיכונה יצא לו דרך חוץ ונעל לו פתח הצלע התיכונה נמצאו כל דלתות הבית נעולות, הרי למדת מה היו שלשת התאים משמשות, ושלשים וחמשה מה היו משמשות שם היו מכניסין את האומנין לחזק את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק (מלכים ב י״ב:ו׳) שאי אפשר להכניס האומנין לפנים מן הבית ולחזק משם את בדק הבית מפני שני דברים, אחת שההיכל והדביר כל קירותיו מצופים עץ מבפנים לצפות זהב על הכתלים כדי שיהא הבית כולו מצופה זהב מבפנים ועוד שלא יזונו עיניהם בביניין הבית לפיכך בנה לו צלעות מבחוץ סביב כנגד שלש הקירות, כותל צפון וכותל מערב וכותל דרום, ושני המקצועות של שני כותלי התאים מקצוע כותל צפון ומקצוע כותל דרום מחוברים אל כותלי האולם מאחריו שהרי האולם עודף על כותל מזרחי של היכל חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום נמצא כותל אולם עודף על רוחב הבית חמש עשרה אמה ועודף על אויר התאים שבצפון ושבדרום ועל כותליהן חמש אמות בצפון וחמש אמות בדרום לפי שאויר התא חמש וכותל התא חמש, נמצא ההיכל רחב מלפניו וקצר מלאחריו כאריה שרחב מלפניו וקצר מלאחריו, הוא שאמרו רבותינו ההיכל דומה לאריה, דכתיב: אריאל אריאל קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳).
ובלולים יעלו על התיכונה – שלמעלה הימנה.
ובלולים – תרגום יונתן ובמסיבתא והוא שקורין בלעז וויץ ובלשון אשכנז ווינדלשטיי״ן, והוא בנין עמוד אבנים עשוי מעלות מעלות והעולה בהם עולה כמקיף והולך סביבות העמודים ועולין בו כמה וכמה אמות גבוה מאוד ואין צריך לשפע כשאר סולם כי הקיפו הוא שיפועו.
אל השלישים – אל השלישיים.
פתח הצלע – הצלע מלרע.
אל כתף הבית הימנית – אינו אומר שהצלע היתה פתוחה לבית, אלא אומר כי הפתח שהיה בין התחתונה לתיכונה היה לרוח דרומית של הבית. וכן מה שבין התיכונה לעליונה הפתחים היו לצד רוח דרומית של הבית. והנה אמר שהיו הצלעות פתוחות זו לזו, ועתה אומר במה היו עולים מזו לזו, לא במעלות אבנים ועצים אלא בלולים.
ובלולים – כתוב בוי״ו עם הדגש. ובלול הוא עמוד חלול עשוי מעלות סביב, והעולה בו עולה דרך היקף, והיורד בו גם כן יורד דרך היקף. וכן תרגם יונתן: ובלולים – ובמסבתא. וכן תרגם הפסוק: תרעא דמחיצתא ארעיתא פתיח לעיבר ביתא מימינא ובמסבתא סלקין מן ארעיתא לעיליתא באורח מציעיתא. ויש לפרש לול – ארובה, כלומר דרך ארובה היו עולים מזו לזו.
ובדברי רבותינו ז״ל: לול הפתוח מבית לעליה.
אל השלשים – אל היציע השלישית שהיא העליונה, ואומר השלישים בלשון רבים כי רבים היו היציעים סביב כל הבית מחוץ, משלש רוחות דרום ומערב וצפון.
פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית – יש לומר שהצלע האמצעית היה לה פתח לצד הדרום שהוא כתף הבית הימנית, שמאותו פתח היו נכנסין ויוצאין מן היציע חוץ לעזרה.
ובלולים יעלו על התיכונה ומן התיכונה אל השלישים – פירוש: מן היציע התחתונה היו עולים אל התיכונה, ומן התיכונה היו עולים אל השלישים הם התאים העליונים שהיו להם פתחים זה לזה שהיו עולים מזה לזה.
ובלולים – הוא תרג׳: ומסיבתא. גם במשנת מדות תנן ומסיבא עולה. והוא בנין גבוה כמו עמוד עגול מסובב במעלות. וכמו שהסולם משופע במעלותיו כך זה היו המעלות מקיפות אותו ועולה הקיפו כנגד שיפוע הסולם. עוד יש לפרש בלולים – כעין ארובות, כדתנן במדות: ולולים היו בעליית בית קודש הקדשים שבהן משלשלים האומנין בתיבות. היו ארובות פתוחות מן התחתונה אל התיכונה ומן התיכונה אל העליונה שהיו עולים מזו לזו, כדתנן במדות ושלשה פתחים היו לכל אחד ואחד, אחד לתא מימין ואחד לתא משמאל ואחד לתא שעל גביו.
פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית – יקרא הצלע התיכונה התקרה שהיתה תוך היציעים, והיא התקרה התחתונה, ואמר שפתחה היא אצל דרום הבית, וקרא גם כן תיכונה לאשר למעלה ממנה. והנה כוון שיהיה פתחו לצד דרום להעיר שפני היציע הם שם כמו שהיו פני המזבח לצד דרום. ובכלל הנה לפי הנראה פתח אחד לבד היה שם להכנס ממנו אל היציעים, והוא לפאת דרום הבית לסבה שזכרנו. ומשם יכנסו אל כל היציעים התחתונים.
ובלולים יעלו<כן בפסוק. בכ"י וטיקן 12: יעשו.> על התיכונה – ידמה שהיה כמו עמוד עגול בו מעלות מקיפות בו יעלו בו סביב עד שיעלו על היציע האמצעי. ובכמו זה גם כן יעלו מהאמצעי על היציעים השלישיים והם העליונים. והנה זה הבנין יחייב גם כן שיהיה למעלה נקב עגול בדמות ארובה, יכנסו ממנו בעליתם על היציע, והלולים כלם היו גם כן לפאת דרום מהבית באופן שפני כל היציעים היו לפאת דרום מהבית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואחרי שספר בנין כותלי בית המקדש ושאר כותלי היציעים הסמוכים להם מצד חוץ, אמר פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית ובלולים, ר״ל אל תחשוב שמהיציעים האלה שזכרתי היה נכנס אדם לבית, כי לא היה מהם פתח פתוח לבית פנימה, והפתח שהיה בין התחתונה לתכונה היה לרוח דרומי מהבית, וכן מה שבין התיכונה לעליונה הפתחים היו לאותו צד, וז״ש אל כתף הבית הימנית, ר״ל לרוח הדרומי מהבית מבחוץ, וא״ת אם לא היו נכנסים בבית האיך היו עולים מיציע אל יציע? לזה אמר ובלולים, ר״ל שלא היה שמה מעלות אבנים ולא מעלות עצים כי אם בלולים, והם עמודים חלולים עשויים מעלות סביב והעולה בהם עולה דרך הקף. ואחרים פירשו בלולים שהם מענין ארובה, כלומר דרך ארובה היו מזו לזו, וכן בדברי חז״ל לול הפתוח מבית לעלייה. והנה אמר פתח הצלע ולא אמר פתח היציע, לפי שאחרי שהיציע מצופה צלעים היה מכונה בלשון צלע, שהוא השטח הנראה:
ובלולים – הם עמודים חלולים, ובהחלל עשוי מעלות סביב סביב, והעולה בו מקיפו סביב, והוא מלשון (בבלי פסחים ל״ד.) לול קטן היה בין הכבש למזבח.
פתח הצלע התיכונה – אשר עלו דרך בה אליה מן התחתונה, עמדה לרוח הדרומי מהבית, רוצה לומר: בהצלע אשר עמדה בעבר הדרומי.
ובלולים – בדרך מדרגות עמוד, אשר עמדה בחלל התחתונה, עלו להפתח ההיא.
ומן התיכונה – ובדרך זה עלו מן התיכונה אל השלישים, כי עמד העמוד בחלל התיכונה, ובה עלו אל הפתח הפתוח מהתיכונה להשלישים.
פתח הצלע התיכונה המפ׳ נלחצו בזה, ומדברי הת״י מבואר שמפרש על התחתונה ופי׳ התיכונה האמצעית שבין הצלעות שבצד ימין, כי בכל צד היו שלשה תאים או חמשה תאים לפירש״י שהשוה זה עם בנין בית שני, והתא האמצעית שבצד ימין היה פתוח לצד חוץ ושם נכנסו מחוץ לפנים ובפנים היו לכל תא שלשה פתחים, אחד למעלה ושנים מתא לתא כמ״ש במס׳ מדות ויל״פ ג״כ שמדבר מן הפתח שהיה מן ההיכל אל התאים. וי״ל שבית של שלמה היה ג״כ גובה היסוד שש אמות כמו בבית השני כמבואר במס׳ מדות, וא״כ הפתח שמן ההיכל אל התאים היה בהכרח לצלע התיכונה שהיא היתה שוה עם קרקע ההיכל, ומן הפתח שהיה לצד חוץ אינו מדבר כי היו פתחי התאים בצד השער כמו שמשמע במס׳ מדות,
ובלולים יעלו מן התאים התחתונות אל העליונות היו עולים ע״י לולים.
פתח הצלע התיכנה – תרגם יונתן תרעא דמחיצתא ארעיתא, נראה שהיה כתוב לפניו הצלע התחתונה, וכן נכון.
ובלולים – ע״י מעלות עגולות כבית השבלול שעגוליו עולים וסובבים אותו, ושי״ן ובי״ת של שם שבלול נוספות כמו שי״ן של שלהבת ממקור להב ובי״ת של שרש בלע מן לֹעַ שענינו ושט.
אל השלשים – כמו תחתים שנים ושלשים (נח), חדרים עליונים.
פֶּתַח הַצֵּלָע – התא הַתִּיכֹנָה – התחתון1 היה אֶל כֶּתֶף – בחלקו הַבַּיִת הַיְמָנִית – הימני (הדרומי2) של הבית מבחוץ3, וּבאמצעות בְלוּלִּים – מדרגות מעוגלות4 יַעֲלוּ – היו עולים עַל הַתִּיכֹנָה – לתא האמצעי5, וּמִן הַתִּיכֹנָה – ומן האמצעי היו עולים במדרגות אלו אֶל הַשְּׁלִשִׁים – היציע השלישית שבקומה העליונה6:
1. תרגום, רש״י, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. רש״י, רד״ק, מצודת ציון. וראה ציור להמחשה בספר בית המקדש בירושלים, הרב ישראל אריאל עמ׳ 132.
5. תרגום, רש״י.
6. ואומר השלישים בלשון רבים כי רבים היו היציעים סביב כל הבית מחוץ משלש רוחות דרום ומערב וצפון, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּ֥בֶן אֶת⁠־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּ֑הוּ וַיִּסְפֹּ֤ן אֶת⁠־הַבַּ֙יִת֙ גֵּבִ֔ים וּשְׂדֵרֹ֖ת בָּאֲרָזִֽים׃
So he built the house and finished it; and he covered the house with beams and planks of cedar.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנָא יַת בֵּיתָא וְשַׁכְלְלֵיהּ וְטַלֵיל יַת בֵּיתָא בְּהַנְתּוּכִין וְעֵילָא מִנְהוֹן סִדְרָא דְרִכְפַּת רֵישֵׁיהּ שִׁרְיָתָא אַרְזַיָא.
ויספון – לשון כסוי תקרה.
גבים ושדרות בארזים – שתי תקראות, אחת עשויה לנוי מלמטה, ואחת של לוחי ארזים מלמעלה. של גבים היא התחתונה.
ותרגם יונתן: בהנתוכין, ולא ידעתי מה הן.
ושמעתי משמו של רבי מנחם זצ״ל: שהם נסרים ארוגים נאים כמין צורה, וקורין לו בלשונינו צילי״ד, ובלשון אשכנז גהימל״ט. והיא לשון שמים, שמי קורה.
ואני אומר: שהם לבנים חלולים, והם כחצי קנה עגול שעושין לכסוי בתים.
גבים – לשון ארמי: גובתא דקניא. והם היו למעלה, והשדרות למטה.
ושדרות – לוחי ארזים סדורים למעלה מן הגבים, לדריסת הרגל כשעולין לראות בבדק הבית. וכן תרגם יונתן: ושדרות בארזים – ועילא מנהון סידרא דרכפת רישי שריתא ארזיא. ורכפת – לשון תכיפת, וחבירו: עבי שחקים (שמואל ב כ״ב:י״ב) – תרגום יונתן: מריכפת עננין קלילין.
And [he] covered. An expression of a ceiling covering.
With decorated boards and connected planks of cedar. [There were] two ceilings, the one made for beauty was below, and the one of cedar planks was above; that of paneling was the lower one. And [Targum] Yonatan rendered [גבים as] בהנתוכין, but I do not know what they are. I heard in the name of Rabbi Menachem, blessed be the memory of the righteous, that they are boards woven beautifully in the form of a design, and it is called in our language [Old French] celed, and in German, gehimmelt, and that is an expression of "heavenly,⁠" [meaning] the highest part of the beam. But I say, they are hollowed bricks, and they are like half a round reed, which are used as coverings for houses. (In German, dek tzigel.)
Paneling. In Aramaic it is גובתא דקניא which were (above) and the planks (below).
And connected planks. Planks of cedar arranged above the paneling upon which they walk when they go up to repair the building. And similarly, [Targum] Yonatan rendered ושדרות בארזים as, "above them (i.e., the paneling) was an arrangement of a succession [דרכפת] of cedar wooden planks,⁠" and "רכפת" is an expression of a succession, comparable to, "clouds of heaven,⁠"1 which [Targum] Yonatan rendered, "a succession [=מריכפת] of light clouds.⁠"
1. II Shemuel 22:12.
ויכלהו – כילה ביניין הקירות.
ויספון – לשון כיסוי תקרה.
גבים ושדרות בארזים – שתי תקראות אחת עשויה לנוי מלמטה ואחת של לוחי אבנים מלמעלה, של גבים היא התחתונה וקורין לו בלשון לעז צליד ובלשון אשכנז הימלין והיא נויי קורה.
ויבן את הבית – בנה הבית וכלהו תחלה, ואחר כך ספן אותה, כלומר כל קירותיו בנה תחילה ואחר כך הניח הקורות שהוא הספון.
גבים – שתי תקרות קרה הבית, התחתון הוא הנקרא: גבים, ולמעלה מאותה תקרה אחרת מארזים. וכן תרגם יונתן: וטליל ית ביתא בהנתוכון ועילא מנהון סדרא דריכפת רישי שריית ארזיא. ושריית – פירושו: קורות, כמו: בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) – תרגומו: בטלל שירותי.
ופי׳ גבים – כמו: עשה הנחל גבים (מלכים ב ג׳:ט״ז) שהוא חפירות. והקורות ההם היו מצויירות בחתוכים בדמות גבים.
או יהיה פי׳: כפה, שהיתה עשויה אותה תקרה כמין כפה. וכן בדברי רבותינו ז״ל: שלשה גובבין את הקומה, ופירושו כמו: כופפין.
ושדרות – פירוש: כי הארזים היו מונחים סדרים סדרים, והתקרה התחתונה הנקראת גבים היתה של ברושים, ושלמעלה ממנה של ארזים. וכן אמר בדברי הימים: ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים (דברי הימים ב ג׳:ה׳), וזכר שמה התקרה התחתונה ולא זכר העליונה שהיתה של ארזים.
והקרוב אלי עוד במלת גבים – שיהיה כמו הצלעות, כי צלעות הבהמות יקרא גב, כמו שאמר על גבי בהמה, וכן צלעות האדם כשיהיה כפוף, כמו שכתוב: על גבי חרשו חורשים (תהלים קכ״ט:ג׳). וכאשר אמר גבים כאילו אמר צלעות ברושים כמו שאמר בסמוך בצלעות ארזים בצלעות ברושים והלוחות הצרות שאינן רחבות כמו האחרות יקראו צלעות שהם בדמות צלעות.
ויספן את הבית גבים ושדרות בארזיםויספן – תרג׳: וטליל, היא התקרה, והוא לשון כיסוי כמו ושפוני טמוני חול, שכיסה את הבית בגבים ושדרות שתי תקראות הם זו על גבי זו, וכך מוכיח התרגום ועילא מנהון סידרא. הגבים – היו טבלאות מצויירות יפות שהיו נראות מלמטה, ועוד היה משים עליהם נסרים אחרים חזקים שהיו דורכים עליהם. וקורא אותם גבים ושדרות כמו גב האדם והשדרה שהם מסוככים על בני מעים.
ויבן {את} הבית ויכלהו – רוצה לומר: כאשר בנה כתלי הבית וכלה בנינו, ספן וכסה הבית מתקרה עשויה גבים והם היו מעצי ברושים כאמרו בספר דברי הימים: ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים. והיה בצורת גבים שהם צורות מרובעים, הוא מבלאט בלע׳. ולכל חתיכה וחתיכה מהם יש לך שפתים סביב מקורות מצויירות, כמו שיזכר אחר זה. ולזה תדמה כל חתכה מהם כמו גבא. והנה זה הכסוי היה לעשרים אמה מקומת הבית כדי שיהיה זה מתיחס לבנין המשכןא כמו שנזכר אחר זה ולפי שקומת הבית היתה שלשים אמה כמו שקדם, הנה יהיה אמרו ושדרות בארזים רומז אל תקרה שנית היו בה קורות ארזים. והנה היתה התקרה התחתונה לעשרים אמה גובה כי בזה יהיה מתיחס זה הבנין אל מה שנזכר בתורה מדבר המשכן, כי בזה יהיה כפלו באורך וברוחב ובעומק, וכמו שהיה במשכן שעשה משה כסוי יותר מאחד כן היה בזה הבנין.
א. ״יותר מכמה שהיה בו מהאור... לבנין המשכן״ (כולל הביאורים על פסוקים ד׳-ט׳) חסר בכ״י לוצקי 884 ובדפוסים והושלם מכ״י וטיקן 12.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמנם אמרו ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים, לא להגיד שנשלמה מלאכת הבית, כי עוד יוסיף לספר מהמלאכה ההיא כהנה וכהנה, אבל אמר שאחרי אשר כלה לבנות כותלי הבית (כי אליהם קרא בשם בית) הניח הקורות שהוא הספון. וגבים פירשו בו שתקרת הבית הראשונה נקראת גבים, ושהיה של ברושים, ושהיה על אותה התקרה שקרא גבים תקרה אחרת מעצי ארזים, וזהו שאמר ושדרות בארזים. ואחרים פירשו שהיו אותם הקורות מצוירות בהם גבים, ר״ל בחתוכים כדמות גבים. וה״ר דוד קמחי פי׳ גבים כמו צלעות מלשון חז״ל, וענינו שעשה את הבית צלעות ברושים, ואתה רואה שכל מה שאמרו בזה הוא בלתי מתישב. והיותר נכון אצלי הוא שהגבים הם העליות שהיו על המקדש ולגבהם נקראו גבים, וכן (תהלים ס״ח י״ז) הרים גבנונים, מלשון גובה, ומזה הענין אמרו (מלכים ב ג׳ י״ו) עשה הנחל גבים, שהם מקומות חלולים גבוהים מלאים מים, והודיע הכתוב בכאן שאחרי בנין הכותלים ספן את הבית, והספון הוא התקרה אשר על הבית ועשה למעלה גבים, ר״ל עליות גבוהות, וליפוים היו מסודרות מעצי ארזים, וזהו ושדרות בארזים, כלומר שלא הניחו העצים כי אם בסדור מופלא, ושדרות הוא בסי״ן וענינו כמו סדורות:
ויכלהו – השלימו.
ויספון – ענין כסוי התקרה, וכן: לשבת בבתיכם ספונים (חגי א׳:ד׳).
גבים – כענין גומות ובורות, כמו: עשה הנחל הזה גבים גבים (מלכים ב ג׳:ט״ז).
ושדרות – כמו וסדרות, בסמ״ך.
את הבית – את קירות ההיכל.
ויספון – כסה את הבית בתקרה חקוקה ומצוירת גבים, לנוי ולפאר, וממעל לה עשה עוד תקרה מארזים סדורות, להיות מחוזק לדריסת רגלי העולים לראות בדקי הבית.
השאלות:
למה אמר שתי פעמים ויבן את הבית ויכלהו, ולמה בא הדבור באמצע הבנין אחר שאח״כ יוסיף לספר מן הבנין, והיה ראוי שיבא בתחלת הבנין או בסופו.
ויבן את הבית אחר שספר אורך ורוחב הבית והיציעים שסביבו, אומר שבנה את הבית ויכלהו – ר״ל שכלה הבנין החיצוני שהוא הבנין של האבנים, וגם ספן את הבית גבים ושדרות בארזים – הוא כמ״ש הרמב״ם (פ״ד מה׳ בית הבחירה) רום הכיור שבתקרה אמה ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית דלפא, ועובי התקרה שע״ג בית דלפא אמה, ופי׳ הכסף משנה שהמנהג בארץ תוגרמא בבנין בית השרים לעשות גג מנסרים מצויירים והוא הנקרא טבאן, ולמעלה ממנו התקרה העקרית שהיא מגולה לאויר השמים, וחלל יש בין הטבאן ובין אותה תקרה שאם לפעמים ירד הדלף ירד באותו בית חלל וכו׳, והתחתונה קרא גבים על שהיתה בגב הבית, או ע״ש שהיתה מצויירת ושירד שם הדלף, כמ״ש עשה הנחל גבים גבים, והעליונה שהיא העקרית קרא שדרות בארזים, והרי״א פי׳ גבים שהיו עליות על גבי הסיפון.
ויספן – ויכס, ושרש ספן שממנו ספינה שצופנים בתוכה המרכולת, ושרש שפן, ושפוני טמוני חול (וזאת הברכה), ושרש צפן, ותצפנהו שלשה ירחים (שמות) אחד הם, ואולי מזה גם שם החיה הנקראת שפן שסלעים מחסה לה (תהלים ק״ד) ובהם נחבאת.
גבים – תרגם שד״ל רעפים Dachziegel, tegole, אולי היו מעץ או ג״כ מחרס או נחשת, והמלה נגזרת לפ״ד מן גב לפי שהרעפים הם מכופלים כעין גב, ויש לומר שתיבת בארזים מוסבת אל שניהם גבים ושדרות; ושדרות לשון שדרה, מן הקורות יוצאים רהיטין (קורות קטנות או מוטות עץ Dachlatten, correntini, ודוק שגם בלשון איטלקי שמם נגזר מן correre שענינו רהט או רוץ) כחוליות השדרה, ושם שדרה נגזר מן שדר שענינו בלשון תלמוד שלח ע״ד ותשלח פארות (יחזקאל י״ז:ז׳), ואולי מזה ג״כ סדר בלשון חכמים, ומצאנוהו ג״כ במקרא, צלמות ולא סדרים (איוב י׳:י״ב).
וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת – קירות ההיכל1 החיצוניים2, וַיְכַלֵּהוּ – ולאחר שסיים3 וַיִּסְפֹּן – כיסה4 אֶת התקרה התחתונה5 של הַבַּיִת בתקרת ברושים6 חקוקה7 גֵּבִים – גומות8 מקושטות לנוי9 מלמטה10, וּמלמעלה היתה תקרה עליונה, תקרת שְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים – לוחות11 ארזים סדורות12:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. רש״י, ר״י קרא, מצודת ציון.
6. רד״ק.
7. מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. רש״י, מצודת דוד.
10. רש״י.
11. רש״י.
12. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיִּ֤בֶן אֶת⁠־[הַיָּצִ֙יעַ֙] (היצוע) עַל⁠־כׇּל⁠־הַבַּ֔יִת חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת קוֹמָת֑וֹ וַיֶּאֱחֹ֥ז אֶת⁠־הַבַּ֖יִת בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִֽים׃
And he built the side-structure against the entire house, each five cubits high; and it rested on the house with timbers of cedar.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּבְנָא יַת תֵּיקָא עַל כָּל בֵּיתָא חֲמֵשׁ אַמִין רוּמֵיהּ וְטַלֵיל יַת בֵּיתָא בַּעֲאֵי אַרְזַיָא.
חמש אמות קומתו – של כל אחד ואחד. הרי גובהן חמש עשרה אמות, לבד עובי התקרה.
ויאחז את הבית – הוא כיסוי הגג העליון, והספון האמור למעלה הוא תקרת העלייה.
Five amohs high. Of each one. Therefore, their total height was fifteen amohs besides the thickness of the ceiling.
And he covered the Beis Hamikdosh. That is the upper covering of the roof, and the covering [=והספון] mentioned above that was the ceiling of the upper story.
ויאחוז את הבית – הוא כיסוי הגג העליון והסיפון האמור למעלה, הוא תקרת העלייה.
ויבן את היציע – כל יציע ויציע.
על כל הבית – כמו: עם כל הבית, וכן: ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב) וזולתו, כי היציעים לא היו על הבית אלא סביב סביב.
קומתו – זכר הנה היציע בלשון זכר, ולמעלה זכרו בלשון נקבה: היציע התחתונה (מלכים א ו׳:ו׳), לפי שנקרא צלע והצלע הוא לשון נקבה.
ויאחז את הבית – היציע אחז עם הבית בעצי ארזים, והם קורות הארזים שהיו סמוכות על קיר הבית.
ויהיה טעם ויאחז – על המקרה ויהיה עובר לשלישי, או יהיה טעמו על היציע.
ויבן את היציע על כל הבית – סביב, צפון ודרום ומערב.
חמש אמות קומתו – של יציע, נמצא גובה כולו חמש עשרה אמה, מגיע לחצי גובה כתלו של היכל שהיה שלשים אמה.
ויאחז את הבית בעצי ארזים – אילו הם הקורות שנתן מכותל צפון לכותל דרום שהם אוחזות את הכתלים ועליהם קירה הגבים והשדרות.
ויבן את היציע על כל הבית – רוצה לומר: שכבר בנה היציע אצל כל הבית והיה חמש אמות קומת כל יציע והנה היציע אחז את הבית בעצי ארזים שעליהם היתה התקרה והם היו מונחים על המגרעות שנתן לבית כמו שקדם או ירצה בזה שהתקר׳ העליונה לבית אחזה הבית בעצי ארזים והבאור הראשון הוא יותר נאות לפי מה שאחשו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמנם אמרו אחרי זה ויבן את היציע על כל הבית חמש אמות קומתו ויאחז הבית בעצי ארזים, הוא כי לפי שזכר למעלה ענין היציעים ורחבם ולא נזכר כמה היה קומתם והגובה אשר היה מיציע אל יציע, לזה הוצרך לומר שהיציע הנזכר למעלה אשר בנה עם הבית, ר״ל סמוך לבית כמו שפירשתי, היה חמש אמות קומתו, ובזה אחז היציע ההוא הנזכר את הבית בעצי ארזים שהם הקורות הסמוכות על קיר הבית המונחות על המגרעות, ולהתחברותם אמר שאחז היציע את הבית והתחבר עמו בעבור עצי הארזים שהם הקורות שהיו מהיציע עד כותלי הבית כמו שנזכר. והיותר מתיישב אצלי בפירוש היציעים האלה, הוא שנאמר שלא היו בתים לדור בהם כ״א מקומות נעשים סביב כותלי בית המקדש וסמוכות אליהם מעצים עשויים על קורות חזקות של עץ יוצאות מהכותלים לחוץ, והיה הקרקע גם כן מלוחות עץ, כדי שילכו הכהנים והלויים באותם היציעים לטייל ולראות למרחוק ולצעד בהם והם הנקראים בלע״ז קורידורי״ש, כמו שפירשו חכמי הנוצרים. ואמנם אמרו ויעש צלעות סביב, יראה שהיו עמודים של עץ מיציע אל יציע, כי היה היציע מצד אחד סמוך אל כותלי הבית ומצד חוץ היו לו הצלעות ההם, לפי שהיציעים היו תחתיים שניים ושלישים והיו צריכים לצלעות כדי שהיציע העליון יסמך עליהם מצד החוץ וגם כן המעקה שהיה להם, ולפי שקורות היציעים ההם לא יכנסו בכותלי בית השם, נתן מגרעות בכותלי בית מצד החוץ לבלתי אחוז בקירות הבית, ולכן מפאת המגרעות ההם היה היציע התחתונה חמש באמה והתיכונה שש באמה והשלישית שבע באמה, כי היו היתרונות ההם כפי מגרעות הכותלים והיציעים היו שוים מצד חוץ, ולא היה אחד מהם יוצא לחוץ יותר מהאחר, ובזה כלו יפורשו הכתובים באותו אופן אשר פירשתי, וכאלו הפירוש הזה הוא מורכב ממה שפירשו חכמי הנוצרים בפסוקים וממה שפירשתי אני:
על כל הבית – סמוך ונשען לכל הבית.
את הבית – עם הבית.
על כל הבית – נשען אליה בכל שלש הרוחות.
קומתו – קומת של כל אחד ואחד.
ויאחז את הבית – היציעים ההם אחז עם הבית בעצי ארזים, והם קורות התקרות אשר הונחו על המגרעות.
ויבן אחר שגמר התקרה בנה את היציע סביב – וכל יציע היה קומתה חמש אמות שאחר גובה חמש אמות אחז הבית בעצי ארזים ר״ל הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז כמ״ש לבלתי אחוז בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית.
ויאחז – תרגם שד״ל וילבש, כלו׳ צפהו מבפנים בלוחות עצי ארזים.
לאחר שבנה את התקרה1 וַיִּבֶן – בנה אֶת הַיָּצִיעַ (היצוע כתיב) עַל – מסביב ונשען על2 כָּל הַבַּיִת – ההיכל בשלוש כיוונים3, חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ – גובהו של כל יציע4 לבד מעובי התקרה5, וַיֶּאֱחֹז אֶת היציע עם6 הַבַּיִת – ההיכל בַּעֲצֵי אֲרָזִים באופן שהניח תקרת היציע על המגרעות של קירות הבית7: פ
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. רש״י.
6. מצודת ציון.
7. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶל⁠־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃
And the word of Hashem came to Solomon, saying,
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם שְׁלֹמֹה לְמֵימָר.
ויהי דבר י״י אל שלמה – בעוד שהיה בונה הבית בא לו הנביא בשם י״י ואמר לו זה. והנביא הוא אחיה השילוני.
ויהי דבר י״י אל שלמה – אפשר שהיה גם זה בחלום ואם לא פורש, ואפשר שהיה המדבר הקרוב נביא או באחד מהמינים שכתב המורה (מורה נבוכים ב׳:מ״ח), אבל ראה כי זה היה יעוד לטובה על תנאי וחזר בו, וזה נכון. ואע״פ שבמקום אחר לא היה כתוב השנות כנגד נגוד הקודם והולך נגוד הנמשך. ובאור זה הכלל אוצר י״י יבוא.
ויהי דבר י״י אל שלמה לאמר – לפי שאמר אחר זה וירא י״י אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון למדנו שזאת הנבואה לא באה לשלמה בעצמו ואמנם הודיע לו הש״י על יד נביא בעת שהיה בונה הבית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויהי דבר ה׳ וגומר. ראוי שנתן הסבה למה באה הנבואה הזאת בזה המקום? שהיא השאלה הראשונה שהערותי בפרשה, וראוי שנעיר עוד על הפסוק שאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו, שיראה בלתי צודק, לפי שעדיין לא נשלמה מלאכת הבית. והנראה אלי בכל זה הוא, שלפי ששלמה נתעצם מאד לעשות בנין הבית בקיום מופלא, אם מפאת האבנים שהיו אבנים גדולות ואבנים יקרות אבני גזית לעד בצור יחצבון, ואם מפאת העצים שהיו עץ ארז שלא יכנס בו עפוש בשום זמן, וכל זה היה למען יעמדו הדברים ההם כימי השמים על הארץ, לכן קודם שיעשה שאר ההוצאה מהצפוי מעצי ארזים ומהזהב בבית ובכרובים ובכלי הבית באה לו הנבואה הזאת, וכאלו עשה השם יתברך בו התראה:
ויהי דבר ה׳ ר״ל בעת שגמר תקרת היציע בא דבר ה׳ אליו, כי אז בצד א׳ נגמר בנין הבית שהוא הבנין החצוני שנבנה מאבנים וקורות, ובצד א׳ היה צריך להתחיל הבנין השני שנבנה בפנים מעצים, ולכן היה אז עת המוכשר אל הדיבור.
בעודו בונה את הבית1 כשסיים את החלק החיצוני2 וַיְהִי דְּבַר יְהוָה ע״י הנביא3 אחיה השילוני4 אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:
1. רד״ק.
2. מלבי״ם.
3. רלב״ג.
4. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם⁠־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת⁠־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָׁמַרְתָּ֥ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת⁠־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל⁠־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃
"As for this house which you are building, if you will walk in My statutes, and observe My ordinances, and keep all My commandments to walk by them; then I will establish My word with you, which I spoke to David your father.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בֵּיתָא הָדֵין דִי אַתְּ בָּנֵי אִם תְּהַךְ בִּקְיָמַי וְיַת דִינַי תַּעְבֵּיד וְתִטַר יַת כָּל פִּקוּדַי לִמְהַךְ בְּהוֹן וְאָקִים יַת פִּתְגָמַי עִמָךְ דִי מַלֵילִית עִם דָוִד אֲבוּךְ.
הבית הזה אשר אתה בונה וגו׳ – אחיה השילוני אמר לשלמה הבית הזה אשר אתה בונה, ולבסוף אמר לו יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וגו׳.
(יב-יג) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי וגו׳ והקימותי את דברי אתך, ושכנתי בתוך בני ישראל – שתי אבטחות הללו תלה באם בחקותי תלך, אם תלך בחקותי אקיים את דברי אתך שלא יכרת לך איש יושב על כסא ישראל (מלכים א ב׳:ד׳) ואשכין שמי בבית אשר אתה בונה, ומכלל הין אתה שומע לאו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמר הבית הזה אשר אתה בונה אל תחשוב שלמה שהוא יעמוד לעד ולעולמי עולמים, ובעבור זה תעשה הבנין כל כך קיים וחזק כי הנה התמדתו תלוי בתנאי אם תלך אתה והבאים אחריך בחקותי אז אקים את דברי הטוב אשר דברתי לדוד, והוא שאשכון בתוך בני ישראל ולא אעזוב אותם, ומזה נמשך שאם לא יעשו כן יחרב הבית ולא ישכון בו הכבוד האלהי, ובזה היה לו מההערה והרמז על מה שיהיה באחרית הימים. וגם אמר כנגדו הדברים ההם כלם, ר״ל אם תלך בחקותי וגומר, להעירו שהוא עצמו עם היותו עתה דבק בעבודה האלהית ובבנין בית האלהים, הנה עוד מעט יסור לבבו מאחרי ה׳. ובסדר עולם (פרק כ׳) אמרו שבאה לשלמה הנבואה הזאת על ידי אחיה השילוני, וכבר הוכחתי במה שעבר ששלמה נביא היה, אבל הנבואה הזאת אולי שבאה אליו על ידי נביא אחר אעפ״י שהוא היה נביא לה׳, כדי שיתבייש ויתפעל יותר מדבריו ויהיה הנביא ההוא עד באותה התראה. וכבר יראה שבאה הנבואה הזאת על יד נביא לשלמה, מאשר נאמר בספור אחרי זה וירא ה׳ אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון, מורה שבגבעון נתנבא שלמה ראשונה, ושהנבואה שבאה אליו אחרי הבנין היתה אליו נבואה שנית כמו אותה שהיה בגבעון, ויתחייב מזה שהנבואה הזאת אשר ביניהן היתה על יד נביא אחר, ולכן לא היה מן המנין ולא היה כאשר נראה אליו בגבעון:
הבית הזה וגו׳ – רוצה לומר עם היותך בונה אותה בהיפה בהבנינים, מכל מקום לא אשרה בו שכינתי, כי אם תלך בחוקותי וגו׳.
והקימותי – אז אקיים דברי, שהבטחתי להשרות בה השכינה.
הבית הזה אשר אתה בונה – הודיעו כי עקר הבית אינו הבית עצמו, רק שהוא הציור אל שיתאחדו שם ישראל לעבוד את ה׳ שכם אחד באופן שעי״ז ישרה שכינתו בתוכם וזה עקר הבית אשר יבנו לו, וז״ש הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקותי ר״ל ההליכה בחקותי היא עקר הבית, והוא הבית הזה אשר אתה בעצמך בנה לא אומנים וחרשי עץ ואבן, וגם התנה שהוא בעצמו ישמור חוקי ה׳ משפטיו ומצותיו כי בית דוד ובית ה׳ היו מקושרים זב״ז וא׳ תנאי לחברו (כמש״פ בשמואל ב׳ ז׳ בארך) וה׳ נתן כסא לבית דוד בתנאי שישמרו תורותיו ומצותיו כמש״ש, וז״ש אם תלך בחקותי והקמותי את דברי אתך ושכנתי בתוך בני ישראל – (וכמ״ש חז״ל שמה שכתב כי על אפי וחמתי היתה לי העיר הזאת הוא אחר שנשא שלמה את בת פרעה) וא״ל שבאם ישמרו תורת ה׳ תהיה עקר השכינה בתוך בני ישראל ועי״ז לא יעזבם ולא יסלק שכינתו מהם.
הבית הזה אשר אתה בנה – מאמר בלתי מושלם, ושכנתי שבפסוק אחריו משלימו, אם תלך בחוקי אשכון בתוך הבית הזה שאתה בונה.
הַבַּיִת היפה1 הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אַשְׁרֶה בו שכינתי רק2 אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי חוקי השמים3 וְאֶת מִשְׁפָּטַי חוקי הארץ4 תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ להשרות שכינתי בבית5 אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי – כפי שהבטחתי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
3. ביאורי הגר״א, ולענ״ד אולי הכוונה ל״חוקים״ אשר את טעמם אנחנו לא יודעים כגון פרה אדומה וכו׳ אותם אנו מקיימים בשל הציווי השמימי של הקב״ה ולכן הגר״א ייחס אותם לשמים.
4. ביאורי הגר״א, לענ״ד אולי הכוונה ל״משפטים״, אלה הציוויים אשר טעמם מובן לבני אדם, כגון לא תגזול וכו׳ ולכן הגר״א ייחס אותם לארץ.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת⁠־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
I will dwell among the Children of Israel, and I will not forsake My people Israel.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא אַרְחֵיק יַת עַמִי יִשְׂרָאֵל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ומשום כך1 וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: פ
1. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיִּ֧בֶן שְׁלֹמֹ֛ה אֶת⁠־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּֽהוּ׃
So Solomon built the house, and finished it.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבְנָא שְׁלֹמֹה יַת בֵּיתָא וְשַׁכְלְלֵיהּ.
ויבן שלמה את הבית ויכלהו – פי׳ בנה הבית וכלהו קירותיו וקיריו, ואחר כך בנה קורות הבית מבפנים, והוא ההיכל.
ויבן שלמה את הבית ויכלהו – רוצה לומר: אחר שבנה אותו באופן הנזכר וכלה חפויו וקרויו בנה את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים לכסות בנין האבנים כסה אותן הקירות מבפנים בנסרים וקורות ארזים עד עשרים אמה שהיה שם הקרוי התחתון וקרקע הבית צפה בצלעות ארזים וזה אמנם היה בבית שהוא ההיכל ואמנם מירכתי הבית שהם לפאת המערב והם עשרים אמה שהיה שם הדביר וקדש הקדשים צפה גם כן ארז מן הקרקע ועד הקירות וזה בנה לו מבפנים לדביר להיות קדש הקדשים ואולם הבית שזכרנו ראשונה אשר חפה קרקעו עץ הוא ההיכל שהיה לפנים מן האולם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמנם אמרו כאן עוד ויבן שלמה את הבית ויכלהו, אי אפשר לפרשו שכלה מלאכת הבית והשלימה, לפי שאחרי זה ספר מהמלאכה דברים רבים, וגם אין ראוי לפרש שאחרי שכלה לבנות כותלי הבית וכלה ספויו וקרויו באופן הנזכר בנה את קירות הבית מבפנים, לפי שזה עצמו כבר נאמר למעלה ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים, ולכן נראה אלי לפרש שעם היות שבאה לשלמה הנבואה שזכר אשר רמז לו יתברך שלא תתמיד הבית זמן הרבה, לפי שהיה הייעוד הנאמר לדוד תנאיי בקיום המצות, והיה ראוי שיחלשו בזה תאוותיו ורצונו בבנין וירפו ידיו, ויאמר מה לי בבנין הזה אחרי שנכרים יבאו שעריו, הנה עכ״ז להיות שלמה גדול הלב לא רפו ידיו מהבנין ולא נמנע ממנו, אבל על כל פנים בנה את הבית וכלה את כל מלאכתו, לפי שכמו שזכר החוקר (אריסטו) מטבע גדול הלב הוא שיעשה ההוצאה בדברים הגדולים כאלו לא ימות ויחיה עדי עד, וזה צורך המאמר הזה, ולמה נאמר בזה המקום:
ויכלהו – למעלה אמר שכלה קירות הבית, וכאן אמר שכלה התקרה.
ויבן שלמה – אחר הדיבור הזה התחיל לבנות את הבנין הפנימי של עץ שבנה אחר שכילה הבנין החצוני של האבנים, ומפרש.
אחר דיבור זה1 ואחר שבנה את הבית מבחוץ2 וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מבפנים3 וַיְכַלֵּהוּ – וסיים ההיכל4 והתקרה5:
1. מלבי״ם.
2. רלב״ג.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיִּ֩בֶן֩ אֶת⁠־קִיר֨וֹת הַבַּ֤יִת מִבַּ֙יְתָה֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִקַּרְקַ֤ע הַבַּ֙יִת֙ עַד⁠־קִיר֣וֹת הַסִּפֻּ֔ן צִפָּ֥ה עֵ֖ץ מִבָּ֑יִת וַיְצַ֛ף אֶת⁠־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת בְּצַלְע֥וֹת בְּרוֹשִֽׁים׃
And he built the walls of the house within with boards of cedar; from the floor of the house to the beams of the ceiling, he covered them on the inside with wood; and he covered the floor of the house with boards of cypress.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְנָא יַת כּוֹתְלֵי בֵיתָא מִלְגָאו בִּמְחִיצַת אַרְזַיָא מֵאַרְעִית בֵּיתָא עַד כּוֹתְלַיָא עַד מָטֵי שְׁמֵי שַׁרְיָתָא חָפֵי נִסְרִין דְאַרְזָא מִלְגָיו וַחֲפָא יַת אוּשֵׁי בֵיתָא בִּמְחִיצַת בִּירְוָן.
מביתה בצלעות ארזים – קירות ארז אצל קיר האבן, כדי לטוח עליו זהב, כמו שהוא אומר למטה: ויצף שלמה את הבית פנימה זהב סגור (מלכים א ו׳:כ״א), ואי אפשר לטוח זהב על גבי האבנים כי אם בעצים ובמסמרות.
קירות הספון – קירות העלייה.
את קרקע הבית – הרצפה כולה.
With panels of cedar. Boards of cedar against the stone wall in order to coat it with gold, as it states below, "And Shelomo covered the inside of the Beis Hamikdosh with refined gold,⁠"1 and it is impossible to coat gold on top of the stones, without wood and nails.
Beams of the ceiling. The boards of the attic.
The floor of the Beis Hamikdosh. The entire floor.
1. Below, v. 21.
ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות – קירות ארז העמיד אצל קיר האבן כדי לטוח עליו זהב כמו שהוא למטה על הרצפה.
קירות הסיפון – תקרת העלייה.
את קרקע הבית – הרצפה כולה.
בצלעות ברושים – אן פלנייש דבויי״ש.
בצלעות ארזים – שלא תראה אבן הקיר, כמו שאמר בסמוך: אין אבן נראה (מלכים א ו׳:י״ח).
עד קירות הספון – ועד הספון, כלומר כל הקירות מקרקע הבית ועד שמי קורה צפה עץ ארז מבפנים. וסמיכות קירות הספון ר״ל עד ראשי קירות הסמוכות לספון, וכתרגום יונתן: מארעית ביתא עד כותליא וגו׳.
ויבן את קירות הבית מביתה – מבפנים.
בצלעות ארזים – טבלאות של ארזים היה מחפה את הכתלים, ונקראותא צלעות בעבור שהיו עומדות בצד הקיר.
מקרקע הבית עד קירות הספון צפה עץ מבית – מלמטה מקרקע הבית ועד למעלה בשמי קורה צפה עץ מבפנים, והתקרה קורא ספון כדכתיב ויספון אתב הבית. וזה עשה בעבור שציפה כל הכתלים מבפנים זהב ואין הזהב נדבק על האבנים, בעבור זה כסה כל הקירות בצלעות ארזים ועליהם שם ציפוי הזהב ותקען במסמרות.
א. כן בכ״י פריס 217. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 218: ״ונקראים״.
ב. כן בכ״י פריס 218, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217 חסר: ״את״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויבן את קירות הבית מביתה וגומר. אחרי שבפסוקים אשר קדמו ספר בנין כותלי הבית המקודש ומה שעשה מחוץ לבית, אם מהיציעים והחלונות ואם מהעליות כמו שפירשתי, ספר עתה מה שעשה בבית מבפנים, וראוי לעיין בפסוקים האלה כי באו בהם דברים זרים. ראשון שאחרי שאמר ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית ועד קירות הספון צפה עץ מבית ויצף קרקע הבית בצלעות ברושים, שהיה זה כולל הבית כלו הדביר וההיכל, יקשה מאד למה חזר לומר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע ועד הקירות? כי הנה כח המאמר הזה הוא עצמו המאמר הקודם, אם לא שאמרו ראשונה דרך כלל שכל הבית מן הקרקע ועד הספון צפה ארזים ושנה לאמרו בדביר בפרט. ושנית באמרו וארז אל הבית פנימה וגומר הכל ארז, כי ההודעה הזאת שהכל היה מצופה בארז כבר ידענוה פעמים מהפסוקים בכלל בבית ובפרט בדביר, ומה צורך היה בהשנותה? ושלישית באמרו ולפני הדביר עשרים אמה וגומר, ואם היה שכבר ידענו שהיה הדביר עשרים אמה ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו, כמו שאמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים וגומר מבית לדביר לקדש הקדשים, מה ראה להודיעו כאן פעם אחרת ללא צורך? ורביעית באמרו כאן ויצף מזבח ארז, והנה בכאן היה מספר בבנין הבית מבפנים לא בנין הכלים, ולמה אם כן זכר בנין מזבח הזהב בזולת מקומו? והיה ראוי שיזכרהו אחר כך כשנזכר מעשה המנורה והשלחן בספור הכלים וכן נזכר שם עמהם, ובא א״כ כאן ללא צורך. וחמשית בצפוי הזהב שנזכר פעמים רבות אם באמרו ראשונה ויצפהו זהב טהור, ואמר אחרי כן ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ואם באמרו פעם אחרת ויצפהו זהב ואת כל הבית צפה זהב, וראוי שנשתדל בפירוש הפסוקים והסר מהם המותרות האלה אשר הערותי. ואומר שתכלית הספור הזה הוא להודיענו בבנין הבית המקודש ארבעה דברים. האחד שהבית האלהי הכולל הזה, ר״ל דביר והיכל כלו היה מלבד האבנים היקרות אשר נעשו מהם הכותלים, הנה עוד היה הבית מצופה עץ, אם הכותלים היו מצופים עץ ארז, ואם הקרקע היה מצופה עצי ברושים שהם יותר מקשיים ויותר כבדים ויותר נאותים לצפוי הקרקע, באופן שלא היה בכל הבית אבן נראה כי כלו היה מצופה עץ, וזה היה עלוי גדול מאד, כי בהיות הכותלים כלם מאבנים גדולים אבנים יקרות אבני גזית במלאכה יפה מאד, כסה אותם מאותם עצים היקרים ומעולים. וראוי שתדע שאותם צלעות ארזים אשר צפה בהם כותלי הבית לא היו נאחזים בכותלים אבל היו להם במלאכתם מקומות להכנס צלע זו בצלע זו, באופן שהיו אחוזות בעצמם ולא היו נכנסות בקירות הבית, ולכן אמר יחזקאל בבנינה (יחזקאל מ״א ו׳) והצלעות צלע אל צלע ל״ג פעמים ובאות לקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקירות הבית וגומר, ר״ל שהיו מסודרות לכל רוח שלשים ושלש צלעות, כמו שת״י, והיו אחוזות זו בזו ולא היו נכנסות בקירות הבית, כי זה מבפנים היה, והוא היה דוגמת מה שעשה שלמה, ולא היה זה ענין היציעים והמגרעות שזכר כאן כמו שחשב ה״ר דוד קמחי. השני הוא שהבית הכולל ההוא חלקו שלמה, והיה השלישית ממנו עשרים אמה ארכו לדביר שהוא קדש הקדשים, ושני השלישים היו בהיכל שהוא קדש. והודיענו שלישית שאותם לוחות ארזים אשר צפה בהם האבנים לא היו חלקות אבל היו מפותחות בכל מיני ציורים מפותחים בעובי הלחות, לא שיהיו הצורות ההם בולטות לחוץ ולא דבוקים על הלחות, כי אם מפותחות מבפנים בלחות בעבים. והודיענו רביעית שמלבד האבנים היקרות אשר היו בכותלים והעצים המפותחים אשר היו עליהם, הנה עוד צפה אותם העצים המפותחים מזהב טהור, ר״ל זהב מזוקק, והיה אם כן הזהב על העצים והעצים על האבנים, וכל זה מורה על מעלת שלמה ורוב עשרו זהו כללות הענין. ועתה ראה פירוש הפסוקים מסכים אליו, אמר ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים וגומר, וכבר פירשתי שצלעות הם הלחות שעושים מהעצים, וספר בדרך כלל שהבית כלו מקרקע האדמה עד הספון (הוא התקרה הראשונה) כל הכותלים צפה וכסה מאותם הצלעות ולוחות ארזים, ואמנם קרקע הבית צפה וכסה אותם מצלעי ברושים, להיות הברוש יותר מקשיי וחזק מהארז, וכן ראוי שיהיה הקרקע יותר חזק מהכותלים, ולא אמר זה על ההיכל לבד כמו שחשב ה״ר לוי בן גרשום, אשר בעבור זה הוצרך לומר שהיה ההיכל מצופה עץ ארז ולא כן הדביר, כי הוא טעות בהבנת הכתוב שאמר ויבן את קירות הבית על ההיכל לבדו, אבל אמרו על הבית בכלל דביר והיכל, כי עדין לא זכר דבר מהחלוקה וההפרד אשר עשה מהקדש לקדש הקדשים:
מביתה – מבפנים.
בצלעות – ענינו נסרים ולוחות.
קירות הספון – תקרה המכסה.
ויבן את קירות וגו׳ – לפי שכל הבית היה בה טוח זהב מבפנים, ואי אפשר לטוח הזהב על האבנים, ולזה חפה את הקירות מבפנים בצלעות ארזים, ועליהם הטיח את הזהב.
קירות הספן – הוא התקרה העשוי גבים גבים.
את קרקע הבית – להיות לה לרצפה.
ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים – בנה קירות שניים של ארזים, ומפרש שבנין זה היה,
א. בקירות שצפה עץ, ושהיה הציפוי הזה מן הקרקע עד קירות הסיפון ר״ל עד התקרה (וזה היה רק בהיכל כי בדביר לא היה הציפוי מגיע רק עד שליש הבית העליון)
ב. ברצפה שצפה את הקרקע בצלעות ברושים – וזמ״ש בד״ה ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים – ר״ל קרקע הבית, כי הקירות היה בעצי ארזים, והנה זה היה רק בבית הגדול שהוא ההיכל, כי בדביר היה שם שני שנויים,
א. שלא חפה את הקירות בעצים רק עד שליש העליון, כמשי״ת בפסוק שאח״ז,
ב. שאת קרקע הבית לא חפה בעצי ברושים, כי פה מדבר רק מן ההיכל, וכן בד״ה דייק ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים, אבל בדביר שהוא קה״ק חפה את קרקע הבית בזהב לבד על האבנים (כמ״ש בפסוק ל׳) ואת שליש הבית העליון חפה באבן יקרה שע״ז כתב בד״ה ויצף את הבית אבן יקרה – כי זה מגביל לעומת מ״ש ואת הבית הגדול חיפה עצי ברושים, אמר ויצף את הבית ר״ל הבית הקטן חפה אבן יקרה לתפארת.
בצלעות ארזים – חפה ד׳ קירות הבית מבפנים בלוחות עץ ארז, ומה שכתב למעלה (י׳) ויאחז את הבית, בתקרה העליונה מדבר.
הספן – הגג המכסה וסופן הבית.
וכדי שלא תיראה אבן הקיר1 וַיִּבֶן – חיפה אֶת קִירוֹת הַבַּיִת – ההיכל מִבַּיְתָה – מבפנים בְּצַלְעוֹת – בלוחות אֲרָזִים (כדי לטוח עליהם זהב2), מִקַּרְקַע – מרצפת3 הַבַּיִת עַד ראשי הקִירוֹת הסמוכים4 הַסִּפֻּן – לתקרה5 שהיתה עשויה גבים גבים6 אותם צִפָּה כאמור עֵץ מִבָּיִת – מבפנים וַיְצַף – וריצף7 אֶת קַרְקַע כל רצפת8 הַבַּיִת – ההיכל בְּצַלְעוֹת – בלוחות9 בְּרוֹשִׁים:
1. רד״ק.
2. שכן לא ניתן להטיח את הזהב על האבן ישירות ללא חיפוי, רש״י, מצודת דוד.
3. ביאורי הגר״א.
4. רד״ק.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד. מעין תקרת נסרים, לעז רש״י.
7. מצודת דוד.
8. רש״י.
9. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיִּ֩בֶן֩ אֶת⁠־עֶשְׂרִ֨ים אַמָּ֜ה [מִֽיַּרְכְּתֵ֤י] (מירכותי) הַבַּ֙יִת֙ בְּצַלְע֣וֹת אֲרָזִ֔ים מִן⁠־הַקַּרְקַ֖ע עַד⁠־הַקִּיר֑וֹת וַיִּ֤בֶן לוֹ֙ מִבַּ֣יִת לִדְבִ֔יר לְקֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃
And he built twenty cubits on the back part of the house with boards of cedar from the floor to the beams; he built them within, for the inner sanctuary, for the Holy of Holies.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְנָא יַת עַסְרִין אַמִין מִסְיָפֵי בֵיתָא בֵמְחִיצַת אַרְזַיָא מִן אוּשַׁיָא עַד כָּתְלַיָא וּבְנָא לֵיהּ מִלְגָיו לְבֵית כֵּפּוֹרֵי לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא.
את עשרים אמה מירכתי הבית – עשרים שהן מסוף ההיכל והלאה. והעשרים שבסוף הבית, הן של בית הכפורת.
עד הקירות – עד התקרה. עשה קיר ארז לכסות קיר האבן, לטוח עליו זהב.
ויבן לו – אותם עשרים אמה.
מבית לדביר – לפנים ממחיצת אמה טרקסין המפסקת בין ארבעים לעשרים, ואותה מחיצה קרויה דביר.
לקדש הקדשים – הבדילן לאותן עשרים אמה.
The twenty amohs at the end of the Beis Hamikdosh. The twenty [amohs] which were at the end of the Sanctuary and beyond, and the twenty [amohs] which were at the end of the building, they are the house containing the Ark cover (i.e., the Holy of Holies).
To the ceiling. He made the walls of cedar until the ceiling to cover the walls of stone in order to coat it with gold.
He built it. Those twenty amohs.
On the inner side of the partition. Inward of the "Amma Traksin" [partition], which separated between the forty [amohs] and the twenty [amohs], and that partition is called "Dvir.⁠"1
For the Holy of Holies. He designated those twenty amohs.
1. Also, "Dvir" sometimes means the Holy of Holies. See Rashi in v. 5 above and also the Metzudat Tzion there.
ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית – העשרים שבסוף הבית הן הן מן הקרקע עד הקירות – עד התיקרה עשה קיר ארז לכסות קיר האבן לטוח עליו הזהב.
ויבן לו אותם עשרים אמה מבית לדביר – לצורך דביר, כלו׳ לפנים מן מחיצות אמה טרקסים המפסיקות בין ארבעים לעשרים ואותה מחיצה קרויה דביר.
לקודש הקדשים – הבדילם לאותן עשרים אמה.
ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית – כלומר העשרים אמה שלקח לצד אחד מירכתי הבית, שהוא הדביר, בנה אותן גם כן בצלעות ארזים מבפנים, מן הקרקע עד הקירות כמו שעשה לבית שהוא ההיכל.
מירכותי – כתוב בסימן רבוי הנקבות עם סימן הזכרים, וקרי: מירכתי בסימן רבוי הזכרים לבד.
ויבן לו מבית לדביר – אותו שהוא מבפנים בנה אותה לדביר להיותו קדש הקדשים שהוא מקודש מההיכל ומהאולם.
ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית – סוף הבית לצד מערב ששם היה בית קודש הקדשים.
בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות – הן הנסרים של תקרה מלשון קירוי.
ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים – דביר קורא לאמה טרקסין שבנה בין ההיכל ובין בית קדש הקדשים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמנם אמרו אחרי זה ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים וגו׳, אין בו יתור, לפי שהוא להודיע שהתחלת הצפוי והכסוי לא היה מההיכל אבל התחיל לכסות הכותלים באותם הצלעות מצד הדביר, שלהיותו המקום היותר מקודש היה בנינו בראשונה, וכן עשה משה במלאכת המשכן שראשונ׳ עשה הארון, ודוד בהתעוררו אל בנין הבית אמר הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית ה׳ בתוך היריעה, ולהיות הארון ראשית המחשבה בכל הבנין תקן את מקום מושבו ראשונה, וכאלו אמר בכאן ומהצפוי אשר זכר דע שהדבר אשר עשה ראשונה היה בעשרים אמה שהיו לצד אחד מירכתי הבית. ונתן הסבה למה עשה זה בראשונה, באמרו ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים, רצונו לומר והנה נבנה לו זה מבית כדי להיות דביר ולהיות שם קדש הקדשים ולזה נבנה ראשונה:
מירכותי – מירכתי קרי.
ויבן לו מבית לדביר – במדוייקים מלא יו״ד וכן הוא לפי המסורה האומרת לדביר ב׳ א׳ מלא וא׳ חסר וסימן ומחשבון עד רמת וגו׳ עד גבול לדבר (יהושע י״ג) ודין. קדמאה חסר.
מירכתי – בסוף.
לדביר – היא המחיצה המפסקת בין ההיכל לבית קדש הקדשים.
ויבן את עשרים אמה – רוצה לומר: חלל העשרים אמה שהיה בסוף הבית למערבה, בנה גם אותה בצלעות ארזים, מהקרקע עד קירות הסיפון, כמו ההיכל.
ויבן לו מבית לדביר – עכשיו בא לומר מה שהיה משמש אותו החלל, ואמר שמבית לדביר, רוצה לומר: מבפנים להמחיצה, בנה להיות קודש הקדשים.
השאלות:
למה אמר שנית בפסוק ט״ז שבנה את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים שכבר אמר זה בפסוק ט״ו, ולמה בפסוק ט״ו אמר עד קירות הסיפון ובפסוק ט״ז אמר עד הקירות, ולמה לא באר בפסוק ט״ז במה רצף את הקרקע, ובפסוק ל׳ נזכר שצפהו זהב ולא נזכר הציפוי של עץ, ובד״ה נזכר שחפה את הבית אבן יקרה וזה לא נזכר במלכים, למה אמר בפ׳ י״ח הכל ארז וכו׳ שכבר נודע זה מהקודם, ומ״ש בפסוק כ׳ ולפני הדביר עשרים אמה כבר נודע מהקודם, והפליאה הנשגבה בזה הלא גובה הדביר היה שלשים אמה כגובה ההיכל, ולמה הזכיר ארבע פעמים שצפה את הבית זהב, ולמה הזכיר בכאן ציפוי המזבח, שהי״ל להזכיר זה אחר זה כשהזכיר מעשה יתר כלי המקדש.
ויבן באר כי את עשרים אמה של הדביר, הגם שהבנין החצוני שלו של אבן היה ג״כ גבהו שלשים אמה כמו ההיכל, בכ״ז הבנין הפנימי שלו של עץ לא בנה רק גובה עשרים כי בנין זה היה מן הקרקע עד הקירות, לא עד קירות הסיפון שהוא עד התקרה כמו ההיכל רק עד הקירות לבד שהוא עד גובה עשרים אמה, עד שם היה מחופה בארזים, ובד״ה באר שמשם ולמעלה היה מחופה באבנים טובות, וכן לא באר כאן במה חפה את הרצפה ובאר בד״ה כנ״ל בפסוק הקודם.
ויבן לו מבית לדביר רצה לומר עוד בנה מחיצה מפסקת בין ההיכל ובין עשרים אמה של ירכתי הבית ובנין זה היה מבית ר״ל בפנים להיות דביר ומחיצה לקדש הקדשים.
מירכתי הבית – כ׳ אמה שבסוף אורך הבית שארכו ששים תקן לבית קדש קדשים וחפהו בצלעות כלו׳ בלוחות ארז וצפם זהב, ומ׳ האמה הנותרות שהם ההיכל חפהו בצלעות ארז בלי צפוי זהב רק הצלעות עצמן היו מצוירות ציצים ופרחים.
מבית לדביר – לדביר מבית כלו׳ למקום מוצנע שבבית או יהיה מבית ענינו מבפנים.
וַיִּבֶן – וחיפה גם אֶת החלל1 שבעֶשְׂרִים האַמָּה מִיַּרְכְּתֵי (מירכותי כתיב) – מסוף2 הַבַּיִת – ההיכל, לכיוון מערב3 בְּצַלְעוֹת – בלוחות אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת – התקרה4 לחפותם זהב5, וַיִּבֶן לוֹ – וזה שימש מִבַּיִת – מבפנים לִדְבִיר למחיצה6 לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים7:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. רש״י, מצודת ציון.
7. שהוא מקודש מההיכל ומהאוהל, רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וְאַרְבָּעִ֥ים בָּאַמָּ֖ה הָיָ֣ה הַבָּ֑יִת ה֖וּא הַהֵיכָ֥ל לִפְנָֽי׃
And the house, that is, the sanctuary before the inner sanctuary, was forty cubits long.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַרְבְּעִין אַמִין הֱוֵי בֵיתָא הוּא הֵיכָלָא לְקִבְלֵיהּ.

רמז קפד

הוא ההיכל לפני – שכל הפונים פונים בו. שנו רבותינו סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל י״י. היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר והתפללו אל י״י דרך ארצם. היה עומד בארץ יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל י״י דרך העיר. היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר והתפלל אל הבית הזה. היה עומד אחרי בית הכפרת יראה את עצמו כאלו עומד לפני הכפרת, נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח, בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מתפללין לאביהם שבשמים. א״ר אבין ואיתימא ר׳ אבינא מאי קרא כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונות אליו.
הוא ההיכל לפני – א״ר יהושע בן לוי שכל הפונים פונים בו, בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונות אליו ומתפללים בברכות, בונה ירושלים (בק״ש) [בבהמ״ז] פורס סוכת שלום וגו׳ (בברכת המזון) [בק״ש], מנחם ציון בבנין ירושלים.
ההיכל לפני – לפני הדביר לצד החוץ.
That is the Sanctuary before it. In front of the partition towards the outside.
הוא ההיכל לפני – שלפנים הוא לצד החוץ.
וארבעים באמה – עתה חלק הששים אמה שזכר למעלה במדת אורך הבית, כלומר עתה חלקם שאמר כי העשרים אמה היו דביר, והארבעים היכל.
ופי׳ לפני – לפני הדביר, כי הדביר היה פנימי וההיכל לפניו. וכתרגום יונתן: לקבליה. ולמ״ד לפני ולמ״ד לדביר (מלכים א ו׳:טז) אינם משמשות להביא דבר אל העצם, אבל הם מורות על העצם, כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), והשלישי לאבשלום (דברי הימים א ג׳:ב׳), לאמות חמש (דברי הימים ב ג׳:י״א), ומלת פני הוא תואר לדבר העומד לפני האחר. ובמשקל זה תואר בפתח: מוכיח אדם אחרי (משלי כ״ח:כ״ג), ולכילי לא יאמר שוע (ישעיהו ל״ב:ה׳).
וארבעים באמהא היה הבית החיצון, הוא ההיכל לפני – לשון פני הוא שהיה ההיכל לפני אמה טרקסין מבחוץ, ותרג׳: לקבליה.
א. כן בכ״י פריס 218, לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״בארבעים״. בכ״י לונדון 24896: ״וארבעים על עשרים״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואחר שזכר שעשה זה בדביר זכר שעשה כמוהו בהיכל, והוא אמרו מיד וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני, ר״ל שההיכל שהיה ארבעים אמה ארכו והוא לפנים מן האולם, שגם כן צפהו ארזים מבפנים. וכבר ידעת שמה שנזכר כאן שהיה הדביר עשרים אמה קומתו אפשר לפרשו על הכותל שהיה מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, ואפשר לפרשו על עצם הדביר שהיה מעשרים אמה בגובה לבד עם היות ההיכל שלשים אמה קומתו, או על חלוף הצפויים שהיו בו עשרים האמה מצופים זהב ועשרה אמות צפה אבנים ומרגליות כמו שזכרתי. ואמנם אמרו הוא ההיכל לפני, פירושו הוא ההיכל אשר לפנים מן מהאולם, כי היו נכנסים הכהנים ראשונה באולם, ולפנים מהאולם היה ההיכל, ולפני לפנים היה הדביר, או נאמר שנקרא ההיכל לפני לפי שהוא לפני הדביר וסמוך אליו, וכפי הפירוש הראשון יהיה מלת לפני כמו בתוך ובפנים, ושהיה ההיכל אחרי האולם, וכפי הפירוש השני יהיה מלשון קדימה, שהיה קודם הדביר, ומאשר מצאנו שנקרא קדש הקדשים לפני ולפנים, ראוי שנאמר שהוא מהפירוש הראשון ואינו מהשני. וחז״ל אמרו הוא ההיכל לפני, שכל הפונים היו פונים בו והא מובן שלישי, אמרו במסכת ברכות (ברכות ל׳.) היה עומד בחוצה לארץ יכוון את לבו נגד ירושלם, שנאמר (בסי׳ ח׳ מ״ד) והתפללו אל ה׳ דרך העיר, היה עומד בירושלם יכוון את לבו נגד בית המקדש, שנאמר (שם) והתפללו אל הבית הזה וגומר. עוד ספר הכתוב ענין אותם לחות הארז והברוש אשר צפה בהם הקרקע והכותלים.
לפני – למזרחו של בית קודש הקדשים.
וארבעים וכו׳ לפני ובזה נשאר לפני היינו לפני הדביר ארבעים אמה והוא היה ההיכל.
לפני – כמו לפנים וכן תלמי שדי (הושע י״ב:י״ב) במקום שדות.
וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי – מלפני הדביר1 למזרחו של בית קודש הקדשים2:
1. לצד החיצוני, רש״י.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְאֶ֤רֶז אֶל⁠־הַבַּ֙יִת֙ פְּנִ֔ימָה מִקְלַ֣עַת פְּקָעִ֔ים וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים הַכֹּ֣ל אֶ֔רֶז אֵ֥ין אֶ֖בֶן נִרְאָֽה׃
And the cedar on the house within was carved with knobs and open flowers. All was cedar; there was no stone seen.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְנִסְרִין דְאַרְזָא חֲפֵי בֵיתָא מִלְגָיו וּגְלַף חֵיזוּ בֵיעִין וְאַטוּנִין שׁוֹשַׁנִין כָּל בֵּיתָא חֲפֵי נִסְרִין דְאַרְזָא לֵית אַבְנָא מִתְחַזְיָא.
וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים – פירוש: ואותם קירות ארזים שעשה אל הבית פנימה, לכסות קיר האבן, קלוע היה בציורי קליעות וצורות פקעים, כמין כפתורים.
פקעים – למויישיילש בלעז.
ופטורי צצים – תרגם יונתן: ואטונין שושנין, צורת שלשלאות.
פטורי – לשון חבלים, כלשון תלמוד (בבלי מועד קטן כ״ט., בבלי ברכות ח׳.), כמו: כפיטורי בפי ושט.
צצים – לשון פרחים, כמו: ויצץ ציץ (במדבר י״ז:כ״ג). חבלים ופרחים.
ומנחם חברו: פטורי – לשון: פטר רחם (שמות י״ג:י״ב), וכמו: יפטירו בשפה (תהלים כ״ב:ח׳).
הכל ארז אין אבן נראה – כל ביתא חפי נסרין דארזא לית אבנא מתחזיא.
מקלעת פקעים – תרגם יונתן: גלף חיזו ביעין.⁠א
א. בדפוסים נוסף כאן: ״פירוש: חקוק כדמות ביצים עגולים״.
The cedar of the inside of the Beis Hamikdosh was carved with designs. This means, that those cedar boards which he made for the inside of the building to cover the stone walls, were carved with figured carvings and forms of fragments resembling knobs; פקעים are imosjjls, in Old French.
Of buds and blossoming flowers. [Targum] Yonatan rendered, "and cords and flowers,⁠" in the form of chains.
Buds. [פטורי is] an expression of cords in the language of the Talmud, as in, "as the rope through the loophole.⁠"1
Blossoming flowers. [צצים is] an expression of flowers, as in, "and it bloomed [ויצץ] buds [ציץ],⁠"2 cords and blossoms. But Menachem related פטורי as an expression of, "to open [פטר] of the womb,⁠"3 and as in, "they open [יפטירו] the lip.⁠"4
All was cedar [wood] no stone was visible. [Targum Yonatan rendered,] "the whole building was covered with cedar boards, no stone was visible.⁠"
Carved with designs. [Targum] Yonatan rendered, "and engraved was a resemblance of eggs"5 (Meaning engraved in the shape of round eggs).
1. Maseches Berachos 8a.
2. Bemidbar 17:23.
3. Shemot 13:12.
4. Tehillim 22:8.
5. Alternatively, פקעים are designs of fruit.–Metzudat Tzion.
וארז אל הבית פנימה – ואותן קירות ארזים שעשה אל הבית פנימה לכסות את קיר האבן, קלוע, היה בציורי קליעות וצורות פקעים כמין כפתורים.
פקעים – לושיל״ש בלעז.
ופטורי ציצים – תירג׳ יונתן ואטונין שושנים צורות של שלשלאות.
פטורי – לשון חבלים, והוא לשון תלמוד כפטורי בפי וושט.
ציצים – לשון פרחים, חבלים ופרחים.
ור׳ מנחם בר חלבו פירש: מקולעות פקעים – דמויות כמין שלשלאות של קשרים ולועזין טריצד, ופטורי ציצים – ציורי פרחים.
מקלעות פקעים – תירג׳ יונתן חיזו ביעין.
הכל ארז אין אבן נראה – תרג׳ כל ביתא חפי ניסרין דארזא לית אבנא מתחזיא.
וארז אל הבית – פי׳ אלה צלעות הארזים שהיה מצפה בהן הבית מבפנים היו מצויירות במקלעות פקעים ופטורי ציצים.
מקלעת פקעים – כמעשה קלעים ופקעים, והם צורות פקועות שדה.
או: מקלעת פקעים – סמוך לפקעים, ופי׳: ציור פקעים, כמו: וקלע כרובים (מלכים א ו׳:ל״ה), שפי׳ ציור צורת כרובים.
ויונתן תרגם מקלעת פקעים – וגלף חיזו ביעין, רוצה לומר: כצורת בצים.
ופטורי ציצים – פתוחים דמות ציצים ופרחים. ופטורי – כמו: פוטר מים ראשית מדון (משלי י״ז:י״ד), שהוא כמו פותח. ודגש ציצים תמורת הנח אשר בציץ, שהוא עי״ן הפעל.
וארז אל הבית פנימה – פירוש: צלעות ארז נתן על קירות הבית פנימה לדביר.
מקלעת פקעים ופטורי צצים – קשרים ופרחים, שהיה מחתך על העצים מיני ציורים וממלא אותם זהב.
מקלעת – לשון קליעה.
וצצים – לשון פרחים, כמו ויצץ ציץ.
וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים – הנה הפקעי׳ הם בצורת ביצים מפני ראשיהם חדים והנה מקלעת מענין השלכה והוצאה כטעם יקלענה בכף הקלע והטעם שכבר הי׳ מצוייר בארזים מבפנים בדמיון הוצאת הצמחים ואל הפקעים בעת אשר הם מתחילים להציץ ציץ כי בראשונה יהיו כמו פקעים והם כמו ביצים ששני ראשיהם חדים ואחר זה יפריח מהשרש כמו גביעים משוקדים ומתוכם יצא הפרח כמו שזכרנו בפרשת ויקחו לי תרומה ולסבה בעינה שהיו אלו הציורים במנורה היו בזה המקום וזה אמנם היה בהיכל או יהיה הרצון במקלעת כמו קלעים ר״ל שציירו שם בדמיון קלעים שהם יריעות שהיו בהם אלו הציורים וזה הביאור יותר נאות לפי מה שיראה ממה שאחר זה או יהיה מקלעת בדמיון החריות והדליות שבהם הפרחים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמר שלא היו חלקות אבל היו מצויירות מפותחות, וז״ש וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים הכל ארז אין אבן נראה, ר״ל והארז אשר צפה בו הבית מבפנים כמו שזכר, היה מלאכתו וציורו מקלעת פקעים ופטורי צצים, וכפי תרגומו פקעים הם צורות ביצים, ומקלעת פירושו צורת, כמו (בסימן ו׳ ל״ה) וקלע כרובים, שפירושו צורת כרובים. וה״ר לוי בן גרשום פירש מקלעת מלשון (שמואל א כ״ה כ״ט) יקלענה בתוך כף הקלע, שהוא לשון הוצאה, והטעם שהיה מצוייר באותם לוחות הארז הוצאת הצמחים אלו הפקעים בעת אשר הם מתחילים לציץ ציץ, כי בראשונה יהיו כמו פקעים והם דמות ביצים ששני ראשיהם חדים, ואחר זה יפריחו מהשרש כעין גביעים משוקדים ומתוכם יצא הפרח והם הציצים. והיותר מתישב הוא שקלעים הם היריעות, ושציירו בלוחות הארז קלעי המשכן לכבוד ולתפארת ולזכרון קדושה. וראה כותב הספר לתת סבה למה לא היה הבית כלו אחד ומה היה הצורך לחלק ולהבדיל הדביר מההיכל כמו שזכר, ולמה היה הדביר קדש הקדשים וההיכל היה קדש בלבד, ואמר שהיה סבת זה כדי לתת בדביר את ארון האלהים שהוא הקדושה היותר עליונה שבבית האלהים.
מקלעת – ענין ציורים, וכן תרגום יונתן: וגלף, וכן: תפתח את שתי האבנים (שמות כ״ח:י״א), תרגומו: תגלוף.
פקעים – ציור פרי מה, וכן: פקועות שדה (מלכים ב ד׳:ל״ט).
ופטורי – ענין פתיחה, כמו: פטר רחם (שמות י״ג:י״ב).
צצים – פרחים, ורוצה לומר: ציורי פתיחת הפרחים.
וארז וגו׳ – רוצה לומר: צלעות הארז אשר היו מחפים את הבית מבפנים, מלאכת ציורם היה צורות פקעים ופטורי צצים.
הכל ארז – כל הבית חפה ארז על האבנים של הכותלים.
וארז אל הבית פנימה מפרש שבארבעים אמה של ההיכל היה כו׳ מצופה בארז עד שאין אבן נראה – משא״כ בדביר ששליש הראשון לא היה מצופה.
מקלעת פקעים – קליעת פרחים בולטים מן הארז, ופקע בחילוף אותיות אהח״ע כמו פקח שענינו פתח, ובחילוף פ״א בבי״ת כמו בקע כאלו הפרחים מבקעים ופותחים הארז, ומצאנו בתלמוד היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (חגיגה י״ב.) וגם פקועות שדה (מלכים ב׳ ד׳:ל״ט) נקראות כן ע״ש צורתן שהן כפרי בקוע, או מפני שבוקעים הקרקע ויוצאים.
ופטורי ציצים – פרחים פתוחים, וגם שרש פטר ענינו פתח כמו פטר רחם, פוטר מים (משלי י״ז:י״ד) והוראתו קרובה לפקע.
וְקירות האֶרֶז שהיו מחפים1 אֶל – את הַבַּיִת – ההיכל פְּנִימָה – מבפנים2 מִקְלַעַת – היו מגולפים3 פְּקָעִים – בציורי פירות4 וּציורי פְטוּרֵי – פתיחת צִצִּים – הפרחים5, הַכֹּל היה מכוסה מעץ אֶרֶז עד שאֵין קיר6 האֶבֶן נִרְאָה:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון, כמו פקועות בשדה, רד״ק. והגר״א מפרש צורת חיות ובהמות.
5. מצודת ציון, ביאור הגר״א.
6. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יט) וּדְבִ֧יר בְּתוֹךְ⁠־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה הֵכִ֑ין לְתִתֵּ֣ן שָׁ֔ם אֶת⁠־אֲר֖וֹן בְּרִ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And he prepared the inner sanctuary in the midst of the house within, to set there the ark of the covenant of Hashem.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(יט-לב) קדש הקדשים * – דברי הימים ב ג׳:ח׳-י״ג
וּבֵית כַּפּוֹרֵי מִגוֹ בֵיתָא מִלְגָיו אַתְקֵין לְמִתַּן תַּמָן יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַיָי.
ודביר בתוך הבית – מחיצת אמה טרקסין.
לתתן – כמו: לתת.
And the Holy of Holies within the Beis Hamikdosh. The "Amoh Traksin" partition.
To place. [It has the same meaning] as לתת.⁠1
1. Knowing that the Beis Hamikdosh will eventually be destroyed Shelomo "prepared [=הכין]" for the moment by excavating under the Sanctuary a chamber that was hidden in deep and winding tunnels. The chamber was large enough to accommodate the Ark which would be hidden there right before the destruction. See II Divrei HaYamim 35:3 and Maseches Yoma 52b.
ודביר בתוך הבית – מחיצת אמה א׳ טרקסין.
לתתן – כמו לתת שם.
ודביר בתוך הבית – הדביר הנזכר שעשה אותו פנימי להיכל הכין אותו לתת שם הארון, לפיכך הדביר קדש הקדשים.
ומלת לתתן – מקור, כמו: לתת, והנו״ן נוספת במקור לפעמים כמו: באבדן מולדתי (אסתר ח׳:ו׳), השבות מחרון אפך (תהלים פ״ה:ד׳) כמו שכתבנו בספר מכלל. ואחר שנוספה בו הנו״ן, היתה דגושה בו התי״ו הנוספת לחסרון הנו״ן למ״ד הפעל.
ומה שאמר הכין – פירשו רז״ל כי שלמה צפה ברוח הקדש שסוף הבית ליחרב וחפר בקרקע הדביר ובנה שם מקום לגנוז בו הארון סמוך לחרבן הבית, ובנה אותו במטמוניות עמוקות ועקלקלות והניח אבן על פי המקום ההוא, ועל האבן ההיא היה הארון מונח ויאשיהו גנז הארון שם.
ודביר בתוך הבית מפנימה הכין – זהו אמה טרקסין שבנה בתוך הבית בפנים שהיה חולק בין ההיכל לקדש הקדשים.
לתתן שם את ארון ברית י״י – שם המקור, שברוב המקומות יבוא המקור כמו הציווי.
ודביר בתוך הבית מפנימה – רוצה לומר: כי בתוך הבית מלפנים והוא לפאת מערב היה דביר והכין אותו להיות שם ארון האלהים ואמרו רז״ל כי בזה רמז אל הבנין שעשה שלמה תחת הקרקע לגנוז שם את ארון י״י לפי שהיה נודע שעתיד הבית הזה ליחרב ואולם לפי הפשט הוא לפי מה שזכרנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וז״ש ודביר בתוך הבית פנימה הכין וגומר, ר״ל הנה הכין הדביר בתוך הבית פנימה, ר״ל לצד המערב כמו שכבר נזכר, הנה היה זה לתתן שם את ארון ברית ה׳, ומל׳ לתתן מקור, כמו לתת, והנון נוספת כמו (אסתר ח׳ י׳) באבדן מולדתי. וחז״ל אמרו (שקלים ט׳ ע״א ועיין מיימוני הלכות ב״ה ריש פ״ד) שבזה רמז אל הבנין אשר עשה שלמה תחת קרקע הדביר לגנוז שם את הארון, לפי שהיה נודע אליו שעתיד היה הבית ליחרב, ועשה אותו מקום במטמוניות עקומות ועקלקלות, והניח האבן על פי המקום ההוא ועל האבן ההוא היה הארון, ויאשיהו גנז שמה הארון וצנצנת המן ומטה אהרן ושמן המשחה. ואפשר לומר שמתוך הנבואה שבאה לו כמו שנזכר למעלה נתעורר לעשות זה. ואחרי שזכר שצפה הכותלים עץ ארז והקרקע גם כן, ספר איך צפה אותם העצים כלם זהב.
לתתן – כמו לתת, והנו״ן נוספת.
ודביר בתוך הבית – בחלל הבית עשה מחיצה מפסקת, ומבפנים לאותה מחיצה הכין לתת שם את הארון, והוא בית קודש הקדשים.
ודביר מפרש למה הכין הדביר שזה היה לתת שם ארון ה׳.
לתתן – מלה זרה במקום לתת.
וּדְבִיר – ועשה מחיצה1 הוא הדביר2, ויש מפרשים שעשה את קודש הקדשים3 בְּתוֹךְ הַבַּיִת בחלל4 ההיכל5 מִפְּנִימָה – מבפנים6 הֵכִין – שיהיה ערוך לְתִתֵּן – לשים שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה7:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. ביאורי הגר״א.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. ביאורי הגר״א.
6. מצודת דוד.
7. וראה את המדרש המובא ביומא נב: אודות המקום שעשה שלמה לגנוז את ההיכל המובא ע״י רד״ק ורלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וְלִפְנֵ֣י הַדְּבִ֡יר עֶשְׂרִים֩ אַמָּ֨ה אֹ֜רֶךְ וְעֶשְׂרִ֧ים אַמָּ֣ה רֹ֗חַב וְעֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְצַ֥ף מִזְבֵּ֖חַ אָֽרֶז׃
And the interior of the inner sanctuary was twenty cubits in length, and twenty cubits in width, and twenty cubits in height. He overlaid it with pure gold, and he covered the altar with cedar.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְקָדָם בֵּית כַּפּוֹרֵי עַסְרִין אַמִין אוֹרְכָּא וְעַסְרִין אַמִין פּוּתְיָא וְעַסְרִין אַמִין רוּמֵיהּ וַחֲפָהִי דַהֲבָא טָבָא וַחֲפָא מַדְבְּחָא נִסְרִין דְאַרְזָא.
ולפני הדביר – לפנים מאותה מחיצה, חלל של עשרים אורך ושל עשרים רוחב.
ועשרים אמה קומתו – כלומר: עליית של בית קדשי הקדשים נמוכה משל היכל.
ויצפהו – לדביר, היא המחיצה.
זהב סגור – פירשו בו רבותינו (יומא מ״ה.): בשעה שנפתח לימכר כל חנויות אחרות נסגרות.
ויונתן תרגם: דהב טב, רוצה לומר: מי שיש לו ממנו, סוגרו לעצמו.
ויצף מזבח ארז – הוא מזבח הקטרת. ותמיה אני: ושל משה למה נגנז.
The inside of the Holy of Holies. Within that partition was an area of twenty [amohs] long and twenty [amohs] wide.
And twenty amohs high. I.e., the height of the Holy of Holies was lower than that of the Temple.⁠1
He covered it. The Sanctuary, [i.e.,] the partition.
Refined gold. Our Rabbis explained this [סגור], that at the time [this type of gold] was offered for sale, all other stores were closed [=נסגרות].⁠2 But [Targum] Yonatan rendered this as "good gold,⁠" i.e., he who possesses this gold "locks" it [סוגרו] for himself.⁠3
[He] covered the altar with cedar wood. That is the [golden] altar of incense, but I am perplexed, why was Moshe's [golden altar] hidden?
1. The height of the Holy of Holies was twenty amohs, and the height of the Temple was stated as thirty amohs in v. 2 above.
2. See Maseches Yoma 45a. The other stores were closed because no one would want to buy regular gold.
3. It is so precious that he keeps it closed up all the time.
ולפני הדביר – לפני זה כמין לפנים כלומר לפנים מאותה מחיצה חלל של עשרים אורך ועשרים רוחב ועשרים קומתו, קירוי בית קדשי הקדשים היה נמוך משל היכל.
ויצפהו – לדביר זהב סגור.
ויצף מזבח ארז – לטוח עליו את הזהב, זהו מזבח הקטורת העומד בהיכל
ולפני הדביר – אינו אומר שהיה שם מקום אחר לפני הדביר זולתי ההיכל שהיה עשרים אמה ארכו, כי לא היה שם אלא ההיכל, וההיכל ארבעים אמה ארכו ושלשים אמה קומתו, והוא אומר: עשרים אמה קומתו. אלא פי׳ ולפני – כמו: ולפנים, כלומר הדביר שהיה לפנים, שעשה לתת שם הארון, היה שם עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשרים אמה קומתו. ומצאנו לפני שהוא כמו לפנים, כמו: חלוני שקופים (מלכים א ו׳:ד׳) – כמו: חלונים, נטעי (ישעיהו י״ז:י׳) – כמו: נטעים.
ועשרים אמה קומתו – והנה אומר למעלה על כל הבית: ושלשים אמה קומתו (מלכים א ו׳:ב׳), ואם נאמר שהדביר היה שפל מן ההיכל הלא כשאמר מדת הבית ששים ארכו הדביר בכלל, וגם כן כשאמר ושלשים אמה קומתו (מלכים א ו׳:ב׳) הדביר בכלל. ויש מפרשים: מה שאמר ועשרים אמה קומתו – מה שהיה מצופה זהב, וזהו שאמר אחריו: ויצפהו זהב סגור, כי עשרים אמה בגובה צפה הקירות זהב, והעשר אמות העליונות צפה באבן יקרה, בלשם, שבו, ושוהם, וספיר, ודומיהם מן האבנים הטובות, וזהו שאמר בדברי הימים: ויצף את הבית אבן יקרה (דברי הימים ב ג׳:ו׳), וזה לתפארת. ואחר כך אמר: ויחף את הבית זהב (דברי הימים ב ג׳:ז׳), נראה כי שני צפויים היו על הקירות. וזהו הפירוש הנכון.
ורבותינו ז״ל הקשו אלה הפסוקים, ותרצו: כי קא חשיב משפת קנים ולמעלה קא חשיב.
זהב סגור – כתרגומו: דהבא טבא.
ויצף מזבח ארז – תרגו׳: וחפא מדבחא נסרין דארזא, צפה את המזבח בנסרים של ארז, ועל מזבח הקטרת אמר, ולא אמר על המזבח מה היה קודם שצפהו בנסרים של ארז, ואפשר שהיה מאבנים. וזה אינו מזבח שעשה משה, כי אותו היה של עצי שטים מצופה זהב. וכתב ספור המזבח עם הדביר לפי שהיה מכוון כנגד פתח הדביר.
ועשרים אמה קומתו – בפרק המוכר פירות מקשה: והכתיב: ושלשים אמה קומתו, ומה אני מקיים ועשרים אמה קומתו, משפת כרובים ולמעלה, שהיו הכרובים גבוהים עשר אמות.
ויצפהו זהב סגור – זהב יפה שאדם סוגרו באוצר, ואין עושין ממנוא מטבע.
ויצף מזבח ארז – פירוש: מזבח הזהב שעשה משה שהיה מעץ ארז מצופה, עשה לו ציפוי אחר מזה הזהב סגור שהיה יפה.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41 חסר: ״ממנו״.
ולפני הדביר – רוצה לומר: לפני ארון הדביר והוא חסר המצטרף וכמוהו רבים ואמר כי לפניו צפה מזבח ארז והוא מזבח הקטורת שהיה בהיכל ולזה אמר אחר זה וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב כי לפני הדביר היה מכוון ר״ל לפני ארון הדביר או לפני פתח הדביר וענין הפסוק הזה הוא כן ולפני הדביר שהיה שיעור הדביר עשרים אמה בארך וברוחב ובקומה צפה אותו זהב טהור ומזוקק והנה צפה שם לפני הדביר מזבח ארז וכבר באר אחר זה כי כבר צפה אותו זהב אך קצר להגלות זה הענין בו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וזכר שראשונה צפה הדביר זהב ואחר כך שאר הבית וההיכל, וזהו שאמר ולפני הדביר עשרים אמה וגומר ויצפהו זהב טהור, ר״ל ולפנים בדביר שהיה עשרים אמה ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו צפה זהב טהור. והנה ראה לזכור כאן אורך ורוחב ועומק הדביר עם שכבר זכרו, להגיד שעם היותו מרחק רב לארכו ולרחבו ולקומתו עכ״ז צפהו כלו זהב טהור.
סגור – רוצה לומר: הנסגר בכור הצורף לטהרו מסיג.
ולפני הדביר – החלל הפנימה לה לצד המערב.
ועשרים אמה קומתו – ולמעלה אמר שלשים אמה קומתו, כי ההיכל לבד היתה שלשים אמה, אבל עליית בית קודש הקדשים היתה נמוכה משל היכל י׳ אמות. ורבותינו ז״ל אמרו (בבלי בבא בתרא צ״ח:): שחושב כאן משפת כרובים ולמעלה, שהיו קומתן י׳ אמות כמו שנאמר למטה (פסוק כג).
ויצפהו זהב סגור – חזר וכתבו, לומר שזהב הצפוי היה זהב סגור.
ויצף מזבח ארז – זהו מזבח הקטורת, ועשאו מאבנים, וארז ממעל, ועל הארז צפהו זהב, והיה אם כן מעשה המזבח דומה למעשה קירות הבית, ולזה סמכו כאן.
ולפני הדביר החדר שהיה לפניו היה עשרים אמה ארכו ורחבו וקומתו – והנה רש״י פי׳ שקומת הדביר לא היה רק עשרים אמה, והתוס׳ (סוכה ד׳ ד״ה בשליש, יומא נ״ב ד״ה ועשרים) השיגוהו ממ״ש בב״ב (דף צ״ח) ההוא משפת כרובים ולמעלה, ע״ש, וכן מב״ב (דף ג׳) מבואר שקומת אמה טרקסין היה שלשים אמה, ומה שפרשתי מתוקן כפי הפשט כי בפסוקים אלה חשב הבנין הפנימי של עץ וגובה בנין זה לא היה רק עשרים אמה, ועז״א עשרים אמה קומתו שלבנין העץ ויצפהו זהב סגור ר״ל עד שם צפה זהב על העץ, והבנין הראשון של אבנים שהיה גבוה על הבנין של עץ עשר אמות לא צפה לא בעץ ולא בזהב, ופי׳ בד״ה שצפהו באבנים טובות ויצף מזבח ארז אחר שצפה את הדביר בזהב צפה את המזבח שהיה בהיכל שהי׳ של אבנים או אדמה וצפהו בארז.
ויצף מזבח ארז – מזבח קטרת חדש עשוי בעצי ארז וצפהו זהב.
וְרחבת בית קודש הקדשים שהיתה1 לִפְנֵי מחיצת הַדְּבִיר לצד המערבי2 היתה בשטח של עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ – גובה של עליית בית קודש הקדשים3, וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר – איכותי וטוב4 טהור5 נקי מסיגין6 וַיְצַף – וציפה7 את המִזְבֵּחַ אָרֶז ומעל הארז ציפה זהב8:
1. רש״י, רד״ק.
2. מצודת דוד. ובתלמוד, א״ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון וכרובים אינו מן המדה, נאמר כאן ״ולפני הדביר עשרים אמה אורך״, ונאמר כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות, הארון עצמו היכן עמד?! אלא שבנס היה עומד, בבא בתרא צט.
3. רש״י.
4. תרגום.
5. רלב״ג.
6. הנסגר בכור הצורף, מצודת ציון.
7. מלבי״ם.
8. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיְצַ֨ף שְׁלֹמֹ֧ה אֶת⁠־הַבַּ֛יִת מִפְּנִ֖ימָה זָהָ֣ב סָג֑וּר וַיְעַבֵּ֞ר [בְּרַתּוּק֤וֹת] (ברתיקות) זָהָב֙ לִפְנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָֽב׃
Solomon overlaid the house within with pure gold. He drew chains of gold across the wall before the inner sanctuary; and he overlaid it with gold.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַחֲפָא שְׁלֹמֹה יַת בֵּיתָא מִלְגָיו דַהֲבָא טָבָא וְאַעְבֵּר בְּשִׁלְשְׁלָן דִדְהַב קֳדָם בֵּית כַּפּוֹרֵי וַחֲפָהִי דַהֲבָא.
את הבית – בית קדשי הקדשים.
ויעבר – לשון בריחים.
ברתוקות – שלשלאות.
The [inside of the] Beis Hamikdosh. The room of the Holy of Holies.
And he attached bars. [ויעבר] is an expression of bolts.
Chains. Chains.
ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור – זהו בית קדשי הקדשים, אם בא ללמד שציפה את הדביר זהב סגור, דבר זה כבר נאמר למעלה (מלכים א ו׳:כ׳), אלא זהו פתרונו: משציפה את הדביר זהב סגור.
ויעבר ברתוקות זהב – ויעבר לשון בריח בשלשלאות של זהב.
לפני הדביר – ושם היה אמה טרקסין, עוביו אמה למחיצה בין דביר להיכל במקום הפרוכת.
ויעבר ברתוקות זהב – תרגם: בריחין (שמות כ״ו:כ״ו) – עברין, ורתוקות – כמו שלשלאות. וענין זה כי כותל היה לפני הדביר, מבדיל בין הדביר ובין ההיכל, במקום שהיה במשכן הפרכת, ורחב כותל זה אמה ואומר, כי באותו כותל שהיה לפני הדביר נתן בריחי זהב, וצפה הכותל זהב.
ויעבר ברתוקות זהב – פירוש ויעבר – תרג׳: לברוח. ורתוקות הם שלשלאות שעשה להם בריחים ושלשלאות לחזק הצפוי בהם שלא יפולא מעל העצים.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בכ״י לייפציג 41: ״יפלו״.
ויצף שלמה את הבית מפנימה וגו׳ – רוצה לומר: שכבר צפה שלמה את הבית הזה והוא הדביר בכל אשר מבפנים ממנו בזהב מזוקק וזה יורה שעשה שם מחיצה בינו ובין ההיכל ובזה גם כן יתאמת שהיה עשרים אמה אורך.
ויעבר ברתוקות זהב – רוצה לומר: עשה כמו בריחים בשלשלאות זהב בהיכל אשר לפני הדביר כי עשה שם כותל בין הדביר ובין ההיכל להיות תמורת הפרכת אחר שצפה הכותל ההוא זהב כמו שקדם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואחרי כן ספר שכן עשה להיכל, וז״ש ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, שאמר זה על ההיכל שצפהו זהב גם כן כמו שעשה לדביר. והנה זכר כאן ויצף מזבח ארז, להודיע שנעשה מזבח הזהב אבנים שלמות כמו שצותה תורה (דברים כ״ז ו׳) והיה בנינו כאשר נבנו כותלי הבית ושצפהו עצי ארזים כאשר צפה הבית ארזים, וכן יזכור שצפה אותו המזבח זהב כאשר צפה הבית זהב, הנה אם כן לא נעשה מלאכת המזבח הזה עם מלאכת שאר הכלים ובזמנם, לפי שלא היה כלו זהב כמו הם ולא היה מנחשת כמזבח העולה ושאר הדברים שנעשו מנחשת, אבל היה מאבנים ומצופה עצים וזהב מלמעלה, ולהיות חומרו כחמר הבית בכל משפטיו נעשה כאשר נעשה הבית ונזכר בספור הבית, וזהו הטעם הישר אצלי בזה. והמפרשים אמרו שלפי שהיה מכוון כנגד הדביר נזכר סמוך לזכרון הדביר, ולזה אמר וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב, ירצה באמרו בכל קירותיו וגגו שהכל צפה זהב. ואמנם אמרו ויעבר ברתיקות זהב לפני הדביר, היה להגיד שעשה כותל מבדיל בין הדביר וההיכל, שהיה אותו כותל במקום הפרוכת שעשה משה להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, והיה באותו כותל פתח ודלתות והיו בהם בריחים בשלשלאות זהב כלפי ההיכל, והם הנקראים רתיקות. ואמנם אמרו עוד ויצפהו זהב, אינו חוזר לרתיקות, כי אם לכותל שהיו בו, שאותו כותל המבדיל הדביר מההיכל שהיה אמה רחבו צפה ארזים וצפה גם כן זהב משני עברותיו, ר״ל מצד הדביר ומצד ההיכל:
ברתיקות – ברתוקות קרי.
ויעבר – הוא התרגום של בריחים.
ברתוקות – בשלשלאות, כמו: ורתוקות כסף (ישעיהו מ׳:י״ט).
ויצף שלמה וגו׳ – בא לומר שזהב צפוי ההיכל הנעשה בפנים, היה זהב סגור, כמו של בית קדשי הקדשים.
ויעבר – עשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה.
ויצפהו – על המחיצה יאמר.
ויצף ואח״כ צפה את ההיכל זהב סגור ר״ל את הקירות עד התקרה.
ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר – ר״ל כי הדביר שהוא מחיצת אמה טרקסין היה בנוי מאבנים ולא היה מצופה בארזים כמבואר מדברי חז״ל (בב״ב דף ג׳), ולא היה יכול לצפות זהב על האבנים לכן עברו תחלה ברתוקות זהב, ועל הרתוקות צפה זהב, באופן שהרתוקות היו קבועים באבנים ועליהם הזהב שבזה קלט את הציפוי ויחזקהו בל ימוט, וכבר כתב מהרי״א שנודע במלאכת הזהב שאין ראוי לצפותו על אבן כי מפני לחות האבנים יחשיך ויפסד קודם זמנו, ולמ״ש מהרי״א שקומת אמה טרקסין לא היה רק עשרים אמה ועשר אמות למעלה היה פנוי שיכנס עשן הקטורת יל״פ שעל החלל הזה העבר רתוקות זהב כמעשה שבכה, אך כ״כ שדעת חז״ל שהיה קומת הקיר שלשים אמה.
את הבית מפנימה – את הדביר.
ויעבר ברתוקות זהב וגו׳ – עשה לנוי שלשלאות זהב (ורתוקות כסף צורף, ישעיה מ׳:י״ט, עשה הרתוק, יחזקאל ז׳:כ״ג) מקולעות זו בזו, וקבעם בכותל שלפני הדביר הוא בית קדש הקדשים.
ויצפהו – לדביר, וכן ואת כל הבית וגו׳ נ״ל שר״ל כל הדביר מראשו ועד סופו, וקרקע שניהם הדביר וההיכל צפה זהב (פסוק ל׳) וגם דלתות שניהם צפה זהב, רק קירות ההיכל נ״ל שלא צפה זהב רק הניח לוחות הארז המצוירים בקליעות הפרחים כמות שהם, שכן כתוב למעלה (פסוק י״ח) אין אבן נראה, רק עץ הארז נראה.
וַיְצַף – וציפה שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת – בית קודש הקדשים1 מִפְּנִימָה – מבפנים זָהָב סָגוּר2, ובאשר למחיצה אשר היתה עשויה אבנים עליהן לא ניתן לצפות ישירות זהב3, וַיְעַבֵּר – עשה4 בְּרַתּוּקוֹת (ברתיקות כתיב) – בריחים משלשלאות5 זָהָב אשר הרכיבם לִפְנֵי הַדְּבִיר – המחיצה וַיְצַפֵּהוּ – וכך צופתה כל המחיצה6 זָהָב:
1. רש״י, ביאור הגר״א.
2. ראה הסבר בפסוק דלעיל, וראה את הרלב״ג המסביר על הקשר עם ציפוי זהב הכלים אשר היו שם.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק.
5. רש״י, מצודת דוד, מצודת ציון.
6. רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־הַבַּ֛יִת צִפָּ֥ה זָהָ֖ב עַד⁠־תֹּ֣ם כׇּל⁠־הַבָּ֑יִת וְכׇל⁠־הַמִּזְבֵּ֥חַ אֲֽשֶׁר⁠־לַדְּבִ֖יר צִפָּ֥ה זָהָֽב׃
He overlaid the whole house with gold, until the entire house was finished; he overlaid also the whole altar that was by the inner sanctuary with gold.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְיַת כָּל בֵּיתָא חֲפָּא דַהֲבָא עַד דִשְׁלִים כָּל בֵּיתָא וְכָל מַדְבְּחָא לְבֵית כַּפּוֹרֵי חֲפָא דַהֲבָא.
ואת כל הבית – כל ההיכל כולו.
And the whole Beis Hamikdosh. [I.e.,] the entire Sanctuary.
ואת כל הבית ציפה זהב – כל ההיכל כולו.
וכל המזבח אשר לדביר – אשר לפני הדביר הוא מזבח שבהיכל.
זהב סגור – פירשו רבותינו בשעה שנפתח לימכר כל חנויות נסגרות.
ויונתן תירגם דהב טב שמי שיש לו ממנו סוגרו לעצמו.
ואת כל הבית צפה זהב – ובדברי הימים: שבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים (דברי הימים א כ״ט:ד׳). ואמר כי לטוח קירות הבתים – טעמו: לשלשת אלפים ככרי זהב (דברי הימים א כ״ט:ד׳) שזכר. או טעמו על הכסף, ופירוש: לטוח שאר הבתים חוץ מן ההיכל.
ובדברי רז״ל: לטוח קירות הבתים (דברי הימים א כ״ט:ד׳) – וכי כסף היה, והלא זהב היה? אלא, למה קורא אותו כסף? שהיה מכסף לכל בעלי זהבים.
וכל המזבח אשר לדביר – סמך המזבח לדביר ואף על פי שלא היה בתוכו אלא בהיכל, לפי שהיה מכוון כנגד פתח הדביר, כי בהיכל היה השלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומזבח הקטרת ממוצע ביניהם, ומשוך קמעא כלפי חוץ, וזה מכוון כנגד פתח הדביר, ומפני זה סמך המזבח לדביר, ואמר: המזבח אשר לדביר. ומה שאומר: וכל – לומר כי קירותיו וגגו הכל צפה זהב.
ואת כל הבית צפה זהב – זהו הבית החיצון, דהיינו ההיכל, גם הוא צפה זהב.
וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב – זהו מזבח הזהב שהיה לפני הדביר, וציפוהו זהב סגור כמו שאמ׳ למעלה על ציפויו של משה.
ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית – רוצה לומר: כי גם ההיכל צפה זהב אך לא היה מזוקק כמו הזהב שצפה בו הדביר לבאר דבר ההבדל שהיה בין קדש הקדשים ובין הקדש.
וכל המזבח אשר לדביר צפה זהב – אחשוב שיהיה הרצון בזה שקודם זה צפה מזבח הקטרת באבנים וצפהו עצי ארז כמו שעשה בקירות הבית שהיו של אבן וכסה אותם בארז ואחר כן צפה אותם זהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה אמר עוד ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, לפי שלמעלה זכר שצפה זהב כותלי הבית ולא אמר דבר מהתקרה, ולכן חזר לומר ואת כל הבית צפה זהב עד תום כל הבית, רוצה לומר כי מה שנחסר מצפוי הבית והוא התקרה כסהו גם כן זהב, באופן שהיו הכותלים והתקרה כלם מצופים זהב, ואחר כך יספר איך צפה וכסה הקרקע גם כן זהב, באופן שכל הארבעה כותלי הבית והכותל המבדיל והתקרה אשר למעלה מהבית והקרקע כלו היה זהב. וראוי שתדע שדוד ע״ה נתן לשלמה בנו שבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים, וכאן נאמר שטח אותם זהב טהור, וה״ר דוד קחמי כתב שהכסף היה לטוח שאר הבתים חוץ מההיכל והדביר. וחז״ל (שמות רבה פרק ל״ה דף קנ״ב ע״ב) אמרו לטוח קירות הבתים, וכי כסף היה? אלא למה קורין אותו כסף שהיה מכסיף כל בעלי זהבים. והרלב״ג כתב בפירושו לדברי הימים, שמה שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ט ד׳) שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר כסף מוזקק לטוח קירות הבתים, שאמרו לטוח קירות הבתים חוזר לזהב שזכר לא לכסף. והנראה אלי בענין הזה הוא שדוד חשב שקירות הבתים יצפו כסף, ר״ל על האבנים שישימו הכסף עליהם, ושלמה כאשר נתעלה בגודל לבבו מכל אשר היו לפניו חדש בזה שני דברים, האחד שצפה האבנים בלחות ארזים, והשני שצפה הארזים ההם זהב טהור, ולא חשש לצפוי הכסף לפי שהיה מיוחס לצפותו על האבנים, והוא הניח הארזים עליהם וצפה אותם זהב והיה המלאכה יותר מתעשרת הרבה, ואמנם הכסף אשר הניח דוד שם אותו עם שאר הדברים אשר הניח באוצרות בית ה׳ כמו שיזכור, ולא עשה מהם מלאכה. וכבר נודע במלאכת הזהב שאין ראוי לצפותו על אבן, כי מפני לחות האבנים וקורם יחשך ויפסד קודם זמנו, וכאשר יהיה על העץ יתמיד זמן רב בזהבו ולא יפסד ולא יחשך, ולזה היה זהב סגור, רוצה לומר מזוקק, שהסירו ממנו כל הפסולת ונשאר בתכלית שלמותו כדי שיעמוד זמן הרבה ולא יפסד, וכל זה הורה על מעלת שלמה וגודל לבבו ורוב עשרו ונדיבותו בהוצאה:
תום – נשלם.
ואת כל הבית – בא לומר שהכל חפה, ואף התקרה שלא הוזכר למעלה.
וכל המזבח – בכל ששת השטחים.
אשר לדביר – העומד סמוך להדביר.
ואת כל הבית צפה זהב תחלה דבר מציפוי הקירות ועתה מדבר מצפוי התקרה והדלתות ובפסוק ל׳ ידבר מציפוי הרצפה, ובד״ה כלל הכל במ״ש ויחף את הבית הקורות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב וכל המזבח אשר לדביר ר״ל המזבח שבהיכל שעמד לפני הדביר.
צפה זהב – שמ״ש תחלה ויצף מזבח ארז הוא ציפוי ארזים וכאן יאמר שצפה זהב על הארז, ומפני שהמזבח היה בנין מחובר צפהו בעת שצפה את ההיכל, ולא נחשב עם הכלים.
המזבח אשר לדביר – אשר לפני הדביר וסמוך לו הוא מזבח הקטרת (פסוק כ׳).
וְאֶת כָּל הַבַּיִת – ההיכל1 ואף התקרה2 והדלתות3 צִפָּה זָהָב עַד תֹּם – שנשלם4 כָּל הַבָּיִת, וְכָל הַמִּזְבֵּחַ בכל ששת כיווניו5 אֲשֶׁר סמוך6 לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיַּ֣עַשׂ בַּדְּבִ֔יר שְׁנֵ֥י כְרוּבִ֖ים עֲצֵי⁠־שָׁ֑מֶן עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת קוֹמָתֽוֹ׃
And in the inner sanctuary he made two cherubim of olive-wood, each ten cubits high.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַעֲבַד בְּבֵית כַּפּוֹרֵי תְּרֵין כְּרוּבִין דַאֲעֵי זֵיתָא עֲסַר אַמִין רוּמֵיהּ.
עצי שמן – דאעי זיתא.
עשר אמות קומתו – ורגליהם בקרקע עומדים, אחד מצפון לארון, ואחד מן הדרום, סוככים על הארון ועל בדיו. אורך הכנפים מכסים מקצת (רוחב הבדים), שהארון היה נתון ארכו לרחבו של בית, ובדיו בולטין בפתח הדביר בפרוכת שכנגד הפתח, ובדיו נתונין בראשי ארכן כדי שיהיו שני לוים יכולים ליכנס ביניהם כשנושאין אותו במדבר.
Olive wood. [Targum Yonatan rendered,] "olive wood.⁠"1
Ten amohs high. And their legs were standing on the ground,⁠2 one was on the north of the Ark and one on the south, covering the Ark and its poles. The length of the wings covered part (of the poles' width) since the Ark's length was set to the width of the Temple, and its poles were protruding at the entrance of the Holy of Holies into the curtain which was at the entrance. Its poles were set at the ends of the Ark's length, in order that two Leviyim should be able to enter between them, when they were carrying it in the wilderness.
1. עצי שמן literally means "oil wood.⁠" Rashi indicates they are identical. However, in Nechemya 8:15 they are listed separately.
2. Unlike the cherubim that were made by Betzalel which were on the cover of the Ark and faced each other. See Shemot 37:9.
עשר אמות קומתו – ורגליהן בקרקע עומדין, אחד עומד ממזרח לארון ואחד ממערב לארון, וסוככין עליו ועל בדיו שהארון היה נתון אורכו לרוחבו של בית קדשי הקדשים והבדים נתונים בראשי אורכו כדי שיהו יכולים שני לויים ליכנס ביניהם כשנשאו אותו במדבר.
עצי שמן – תרגומו: אעי דזיתא, ואין לשאול איך שחת מעצי מאכל לצורך מלאכה, יש לומר כי כרת הזיתים הזקנים שאינם עושים פירות. וכן בעצי מערכה שהיה בהן מעצי תאנה ועצי דקל, ארז״ל מאותן שאינן עושים פירות.
ויש לפרש: עצי שמן – מין ממין הארז, יוצא ממנו שמן שעושין ממנו הזפת, לפיכך נקרא עץ שמן. כי הנה מצאנו בעזרא שאמר: צאו ההרה והביאו עלי זית ועלי עץ שמן (נחמיה ח׳:ט״ו), נמצא עץ שמן אינו עץ זית.
ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן – הנה עשה צורת כרובים מעץ שמן והוא ממיני הארזים והוא קדי בלעז, או פין. ויש ממנו שאינו עושה פירות ואולי מזה המין עשה זה או שלחו לו חירם ולא השחית שלמה בזה עץ מאכל גם יתכן שיהיה זה אחר שיבש האילן והנה הכרובים הם בצורת בן אדם מן הקטנים, וזכר שכבר היה עשר אמות כל אחד מהם בקומה ורוחב פרישת כנפיו גם כן עשר אמות והנה היו פני הכרובים האלו מביטים לפני הנכנס שם והכנף השמאלית מהאחד מהם נוגעת לכנף הימנית מהאחר ובזה יחזיקו כל רוחב הדביר מקיר אל קיר כי החלל שבניהם היה עשרים אמה, וזכר שכבר צפה אלו הכרובים זהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויעש בדביר וגומר. וראוי שנעיין בפסוקים האלה על דברים. ראשונה למה עשה את הכרובים עצי שמן ולא עשאם עצי ארזים? בהיות הארז הוא המובחר שבעצים. ושנית אם עשה הכרובים האלה במקום הכרובים אשר עשה משה בכפורת הארון, ולא היו בבית כי אם שני הכרובים האלה, או אם היו שמה הכרובים אשר עשה משה מדובקים בכפורת ואלה הכרובים היו עליהם זולתם, ושלישית אם כבר השלים ספור כותלי הבית מהאבנים והארזים והפתוחים והציורים אשר היו בהם והזהב אשר עליהם ונעתק אל ספור הכרובים אשר בדביר, למה אם כן חזר לדבר בקירות הבית? באמרו ואת כל קירות הבית, וחזר לדלתות הדביר בהיות שכבר זכר ברתיקות הזהב אשר בהם. ורביעית שזכר ענין הדלתות שתי פעמים, כי הוא אמר ואת פתח הדביר עשה דלתות שמן וגומר, ואמר אחר כך ושתי דלתות עצי שמן וגומר, והוא מאמר כפול. וחמשית באמרו וירד על הכרובים והתמרו׳ זהב, ואם אמר זה להגיד שצפה הכרובים זהב, הנה כבר נאמר ויצף את הכרובים זהב, ויקשה גם כן אמרו וירד, ואמרו את הזהב בה״א הידיעה. ואומר בפירוש הפסוקים ויישוב ההערות האלה אשר זכרתי, שספר הכתוב שעשה בדביר שני כרובים, והכרוב הוא הצעיר לימים מבני אדם, וכאלו הם היו שני ילדים גדולי הגופים עם כנפיהם שיזכור, וזכר שעשה אותם מעצי שמן, וראוי שתדע שאין זה עצי זית, כי אם מין מהארזים היותר משובח שבהם, והוא היוצא ממנו פרי, והוא הזפת הטוב שריחו משובח שהוא כשמן המרוקח, ולכן נקראו עצי שמן להבדילם מהארזים שאינם עושים פרי, ואמנם עצי זית הוא דבר אחר, ולכן תמצא בעזרא שאמר (נחמיה ח׳ ט״ו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי שמן, והוא המורה שעץ שמן אינו עץ זית. והנה הכרובים האלה אשר עשה שלמה לא היו במקום הכרובים אשר עשה משה, כי אות׳ של משה היו מחוברים ומהודקים בכפורת הארון לא יסורו ממנו, וכאשר הכניסו הארון לקה״ק כמו שיזכור אח״ז עמו היו נכנסים, אבל הכרובים אשר עשה שלמה היו גדולים סובבים בכנפיהם כל רוחב הבית ותחתיו היה הארון אשר עשה משה עם הכרובים אשר לו כמו שיזכור אח״ז:
כרובים – צורת תינוק להם, כי תנוק הוא ׳רביא׳ בלשון ארמי (סוכה ה׳:).
עצי שמן – תרגם יונתן: דאעי זיתא.
ויעש בדביר – בחלל בית קודש הקדשים.
קומתו – קומת כל אחד, והכרובים ההם עמדו בארץ (סוכה ה׳:).
ויעש בדביר ספר שעשה שני כרובים שוים שזה גדר מלת שני בסמיכות להורות על השווי ושווי הזה היה רק במדתם, כי בענינם היה א׳ בדמות זכר וא׳ בדמות נקבה זה משפיע וזה מקבל, עז״א בד״ה ויעש כרובים שנים שמלת שנים בנפרד מורה על החילוק, כמ״ש בחבורי התו״ה פ׳ אחרי.
עשר אמות קומתו של כרוב האחד.
עצי שמן – עצי זית הגדל מעצמו ביער שפירותיו קטנים ורעים, רק עצו יצלח למלאכה יותר מעצי הזית הגדל בשדות ע״י עבודת בני אדם, וגם בנחמיה (ח׳:ט״ו) מזכיר שניהם עצי זית ועצי עץ שמן.
עשר אמות קומתו – עד חצי רום הבית, ובית קדש הקדשים היה גבוה עשר אמות פחות מיתר הבית (פסוק כ׳) למען יהיה ניכר גם מבחוץ, ושני הכרובים בכנפיהם פרושות היו עשרים אמה רוחב כרוחב הבית.
וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר – בחלל בית קודש הקדשים1 שְׁנֵי כְרוּבִים בצורת תינוק2 שווים במידותיהם, אחד זכר ואחד נקבה3, עשויים מעֲצֵי שָׁמֶן – עצי זית4 עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ – גובהו של כל אחד5 מהקרקע6 סוככים על הארון7:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
4. תרגום, רש״י, מצודת ציון. ורלב״ג אומר שהוא סוג ארז. וי״א שאפשר שזה עץ אפרסמון, ביאורי הגר״א. ובאשר לשאלה איך השחית עצי מאכל ראה רד״ק.
5. מצודת דוד, מלבי״ם.
6. סוכה ה:, רש״י, מצודת דוד.
7. רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת כְּנַ֤ף הַכְּרוּב֙ הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת כְּנַ֥ף הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑ית עֶ֣שֶׂר אַמּ֔וֹת מִקְצ֥וֹת כְּנָפָ֖יו וְעַד⁠־קְצ֥וֹת כְּנָפָֽיו׃
One wing of the cherub was five cubits and the second wing of the cherub was five cubits. From the end of one wing to the end of the other were ten cubits.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַחֲמֵשׁ אַמִין כַּנְפָא דִכְרוּבָא חָד וַחֲמֵשׁ אַמִין כַּנְפָא דִכְרוּבָא תִּנְיָנָא עֲסַר אַמִין מִקְצַת כַּנְפוֹהִי וְעַד קְצַת כַּנְפוֹהִי.
עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו – כשהן פרושות נמצאות כנפות שניהם, שהיו נוגעות זו בזו, ממלאות כל חלל עשרים אמה, וגוף הכרובים אינו מן המדה ועומד בנס (בבלי בבא בתרא צ״ט.).
It was ten amohs from one end of its wings to the [other] end of its wings. When they are spread, the wings of both [cherubs], which touched one another, filled the entire space of twenty amohs; and the bodies of the cherubim are not included in the measurement, and stood miraculously.⁠1
1. See Maseches Bava Basra 99a. Alternatively, the wings were attached to the cherubs in such a way that the two wings of each cherub touched each other without any space between them. Thus a miracle was not necessary (Radak).
עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו – כשהן פרושות נמצאו כנפי שניהם כשהיו נוגעות זו בזו ממלאות כל חלל עשרים אמה וגוף הכרובים מן המידה, שכל עוף שפורש את כנפיו מוטות כנפיו שבאמצע אצל הגוף חוברות אשה אל אחותה כאדם שפושט זרועותיו וכתיפותיו מאחוריו נוגעות זו בזו. ומדרש רבותינו הגוף של כרובים בנס היו עומדין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(כד-כח) והנה ספר בכאן שעשה בדביר שני כרובים ושהיה עשר אמות קומתו, רצונו לומר קומת כל אחד מהם בגובה, ושהיה זה קרוב לזה ושניהם לרחב הבית, והיה לכל אחד מהם שני כנפים פרושות ולכל כנף חמש אמות, והיו אם כן לכל אחד בשתי כנפיו עשר אמות ולשניהם בארבעת כנפיהם עשרים אמה, שהוא היה רחב הבית, והיו אם כן שניהם בכנפיהם נוגעים בקירות הבית מפה ומפה, והיו נוגעות כנפיהם אחת אל אחת ואותם הכרובים צפה זהב. הנה התבאר שהיו כנפיהם הקצויות נוגעות אל הקירות וכותלי הבית, כנף זו לדרום וכנף זו לצפון, והכנפים האחרות שהם תוכיות היו נוגעות זו לזו בתוך הבית, ולפי זה היו גופות הכרובים תחת הכנפים ואין צריך להיותם בנס כמו שאמרו חז״ל (ב״ב צ״ט ע״א), ואמנם פניהם היו כנגד ההיכל כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב ג׳ י״ג) כאלו היו מביטים אל הנכנס שמה, אמנם הכרובים שעשה משה בכפורת הארון, היו פניהם איש אל אחיו ולא אל הבית:
מקצות כנפיו – בספרים מדוייקים אין דגש בקו״ף.
כנף הכרוב – רוחב הכנף מצפון לדדום.
השנית – מוסב על הכנף.
וחמש אמות וכו׳ וכל כנף היה מחזיק חמש אמות, עד שמקצה הכנף הא׳ עד קצה השני היה עשר אמות, והכנפים היו דבוקים בגב הכרוב זה אצל זה ובזה אצ״ל שהכרובים עמדו בנס ולדעת חז״ל היה גוף הכרובים כל אחד אמה ועמדו בנס.
וְחָמֵשׁ אַמּוֹת אורך כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת אורך כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית, וכשהכנפיים היו פרושות1 היה עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו, וגוף הכרוב לא נחשב בעשר אמות שכן עמד בנס2:
1. רש״י.
2. בבא בתרא צט., רש״י. וי״א שכשהכנפיים נפרשו נגעו זו בזו, ר״י קרא, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כה) וְעֶ֙שֶׂר֙ בָּֽאַמָּ֔ה הַכְּר֖וּב הַשֵּׁנִ֑י מִדָּ֥ה אַחַ֛ת וְקֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לִשְׁנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃
And the other cherub was ten cubits; both the cherubim were of one measure and one form.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַעֲסַר אַמִין כְּרוּבָא תִנְיָנָא מִשְׁחָא חֲדָא וְעֶבְרָא חָד לִתְרֵין כְּרוּבַיָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וקצב – ענין חתוך וכריתה, כמו: ויקצב עץ (מלכים ב ו׳:ו׳), ורוצה לומר: שוים כאלו נחתכו כאחת.
הכרוב השני – רוחב כנפי כרוב השני ואם כן ארבעת הכנפים מלאו כל רוחב חלל בית קודש הקדשים.
ועשר וכו׳ וכן היה שיעור הכרוב השני הן בארך הכנפים שהיה עשר אמות אורך שתי הכנפים, הן במדה וקצב הכרובים עצמם.
וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב – וחיתוך1 ומשקל2 אֶחָד שווה לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים ולכנפיהם3 אשר מילאו ביחד את כל חלל בית קודשי הקדשים4:
1. מצודת ציון.
2. ביאורי הגר״א.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כו) קוֹמַת֙ הַכְּר֣וּב הָאֶחָ֔ד עֶ֖שֶׂר בָּאַמָּ֑ה וְכֵ֖ן הַכְּר֥וּב הַשֵּׁנִֽי׃
The height of one cherub was ten cubits, and so was the other cherub.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

רוּמֵיהּ דִכְרוּבָא חָד עֲסַר אַמִין וְכֵן כְּרוּבָא תִנְיָנָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

קומת וגו׳ – רוצה לומר: כמו שקומת הכרוב האחד היה עשר אמות, כן קומת הכרוב השני.
קומת כו׳ וכן היו שוים בקומה שגם השני היה קומתו עשר אמות.
כשם1 שקוֹמַת – גובה הַכְּרוּב הָאֶחָד היה עֶשֶׂר בָּאַמָּה – אמות וְכֵן – כך היה שווה2 גובהו של הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיִּתֵּ֨ן אֶת⁠־הַכְּרוּבִ֜ים בְּת֣וֹךְ׀ הַבַּ֣יִת הַפְּנִימִ֗י וַֽיִּפְרְשׂוּ֮ אֶת⁠־כַּנְפֵ֣י הַכְּרֻבִים֒ וַתִּגַּ֤ע כְּנַף⁠־הָאֶחָד֙ בַּקִּ֔יר וּכְנַף֙ הַכְּר֣וּב הַשֵּׁנִ֔י נֹגַ֖עַת בַּקִּ֣יר הַשֵּׁנִ֑י וְכַנְפֵיהֶם֙ אֶל⁠־תּ֣וֹךְ הַבַּ֔יִת נֹגְעֹ֖ת כָּנָ֥ף אֶל⁠־כָּנָֽף׃
And he set the cherubim within the inner house; and the wings of the cherubim were stretched forth, so that the wing of one touched one wall, and the wing of the other cherub touched the other wall; and their wings touched one another in the midst of the house.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וִיהַב יַת כְּרוּבַיָא בְּגוֹ בֵיתָא גַוָאָה וּפְרָסוּ יַת כַּנְפֵי כְרוּבַיָא וּמַטְיָא כַנְפָא דְחָד בְּכוֹתְלָא וְכַנְפָא דִכְרוּבָא תִנְיָנָא מַטְיָא בְּכוֹתְלָא תִנְיָנָא וְכַנְפֵיהוֹן לְגוֹ בֵיתָא מַטְיָא כְּנַף לִכְנָף.
ותגע כנף האחד בקיר – צפון.
וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר – הדרום, סוככים על הארון ועל בדיו.
וכנפיהם אל תוך הבית – וראשי הכנפים אשר באמצע הבית.
נוגעות כנף אל כנף – שכל חלל הבית עשרים.
The wing of one touched the wall. The north[ern wall].
And the wing of the second cherub touched the other wall. The southern [wall]; they covered the Ark and its poles.
And their wings which were inside the chamber. The tips of the wings which were [towards] the center of the room.
Were touching wing to wing. Because the entire space of the room [i.e., the Holy of Holies] was twenty [amohs].
ותגע – מהלך כנף כרוב האחד בקיר המערב וכנף כרוב השיני נוגעת בקיר מזרחו של דביר והוא אמה טרקסין, וסוככין על הארון ועל בדיו (מלכים א ח׳:ז׳).
וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות וגו׳ – וראשי הכנפים אשר באמצע הבית נוגעים כנף אל כנף שכל חלל הבית עשרים.
וכנפיהם אל תוך הבית – כי הכנפים הקצויות היו נוגעות אל הקירות, כמו שאמר, זאת לקיר דרומי וזאת לקיר צפוני, כי פניהם כנגד ההיכל, כמו שאומר בדברי הימים: ופניהם לבית (דברי הימים ב ג׳:י״ג). והכנפים האחרות, שהיו תוכיות, זהו: תוך הבית שאמר, כי כלם היו תוך הבית, אלא שאלה קצויות ואלה תוכיות, והתוכיות היו נוגעות כנף כרוב זה לכנף כרוב זה. והנה בין ארבע הכנפים עשרים אמה כמדת הבית, וגופות הכרובים תחת הכנפים הם, ואין צריך להיותם עומדת בנס.
ויתן את הכרובים בתוך הבית – שנתן אחד לדרום ואחד לצפון והארון נתן תחת שני כנפיהם הפנימיים, שהיה תחתיהן חלל עשר אמות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

הבית הפנימי – זהו בית קודש הקדשים.
ויפרשו – רוצה לומר: עשאום פרושים.
אל תוך הבית – אשר אל אויר חלל הבית.
כנף אל כנף – כנף כרוב האחד, בכנף כרוב השני.
ויתן וכו׳ ויפרשו משמע שהכנפים היו עשוים בענין שהיו יכולים להתפשט ולהתקבץ כדרך כנף העופות, וכשבאו בפנים פרשו אותם, וז״ש בד״ה כנפי הכרובים האלה פורשים אמות עשרים, וכשנכנס הארון נפרשו על הארון.
וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי – בית קודש הקדשים1 וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים – עשאום פרושים2 ויכלו להתקבץ ולהתפשט3, וי״א שהם בעצמן פרשו את כנפיהן4, וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר הצפוני5 וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי הדרומי6 וְראשי7 כַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ – אשר באמצע8 חלל9 הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף10:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. כדרך כנפי העופות, וכשהכניסום בפנים פרשו אותם מלבי״ם.
4. ביאורי הגר״א.
5. רש״י, רד״ק.
6. רש״י, רד״ק.
7. רש״י.
8. רש״י.
9. מצודת דוד.
10. לכל כרוב היו ב׳ כנפיים, הכנף החיצונית נגעה בקיר, והכנף הפנימית נגעה בכנף של הכרוב האחר, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיְצַ֥ף אֶת⁠־הַכְּרוּבִ֖ים זָהָֽב׃
And he overlaid the cherubim with gold.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וַחֲפָא יַת כְּרוּבַיָא דַהֲבָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ויצף את הכרובים זהב משמע שהיה עשר אמות בלא הציפוי, ובזה נכון מ״ש בד״ה והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחד כי שם מדבר אחר הציפוי כמש״ש תחלה ויצפו אותם זהב ונדבקו זה לזה בצמצום.
וַיְצַף – וציפה אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב:
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כט) וְאֵת֩ כׇּל⁠־קִיר֨וֹת הַבַּ֜יִת מֵסַ֣ב׀ קָלַ֗ע פִּתּוּחֵי֙ מִקְלְעוֹת֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִמֹרֹ֔תא וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים מִלִּפְנִ֖ים וְלַחִיצֽוֹן׃
And he carved all the walls of the house round about with carved figures of cherubim and palm-trees and open flowers, within and without.
א. וְתִמֹרֹ֔ת =ל,ק,ש1 ומסורות-א וטברניות ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו), וכן הכריעו ברויאר ומג״ה.
• א!=וְתִמֹר֔וֹת (כתיב מלא וי״ו); המקום מטושטש ביותר, אמנם ניתן להבחין בשאריות האות וי״ו באופן ברור בהגדלה (ברויאר ציין את הכתיב המלא וי״ו רק בספק).
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְיַת כָּל כּוֹתְלֵי בֵיתָא אַקִיף צִיוּרִין וּגְלַף קְלִיעַן כְּרוּבִין וְצוּרַת דִקְלִין וְאָטוּנִין שׁוֹשַׁנִין מִלְגָיו וּלְבָרָא.
ואת כל קירות הבית – קירות העץ.
מסב קלע – מוקפות ציורין.
פתוחי מקלעות כרובים – חקוקי צורת כרובים ודקלים וחבלים ופרחים.
מלפנים ולחיצון – לבית הכפורת הפנימי, ולהיכל החיצון.
And all the walls of the Beis Hamikdosh. The wooden walls.
He encircled with figures. Surrounded with drawings.
Carved figures of cherubim. Engraved forms of cherubim, and [palm] trees, cords, and flowers.
From within and without. [I.e.,] for the inner room of the Ark cover [i.e., the Holy of Holies], and for the Sanctuary, the "one without.⁠"1
1. Even though the Sanctuary was also located "within" the Beis Hamikdosh, however, relative to the Holy of Holies it is the "one without.⁠"
ואת כל קירות הבית – קירות העץ המכסים את קיר האבן.
מיסב קלע – מוקפת ציורים.
פיתוחי מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים – חקוקי צורת כרובים ודקלים וחבלים ופרחים.
מלפנים ולחיצון – מלפנים הוא בית הכפורת הפנימי, ולחיצון הוא ההיכל שהוא חיצון לו.
מסב – שם במשקל מצר. ופי׳ כמו: סביב.
קלע – שם במשקל פעל. ופי׳: ציור. ר״ל כי סביב הבית צייר ציורים כרובים מפותחים, לא שהיו בולטין.
ותמרות – צורת תמרים.
מלפנים ולחיצון – מלפנים הוא הדביר, ולחיצון הוא ההיכל. ואמר כי בכל קירות הבית סביב עשה אלה הציורין, בדביר ובהיכל. וכן פי׳: לפנימה ולחיצון (מלכים א ו׳:ל׳), שצפה קרקע הדביר וקרקע ההיכל זהב.
מסב קלע – סיבוב של קלעים, ופתוחי מקלעות כרובים מצויירים, שם מקלע.
ותימורות – כמו לולבי תמרים.
ופטורי צצים מלפנים ולחיצון – בין בבית הפנימי בין בבית החיצון שהוא ההיכל.
מסב קלע – רוצה לומר: סביב ציור בדמיון יריעה או סבב אילן וחריותיו פתוחי מקלעו׳ כרובים ותימורו׳ ר״ל שהיה חקוק ומצוייר בהם דמות יריעות שהיה בהם צורת כרובים וצורת תימורות שהם כמו פקעים וזה כי צורת תמרים היא כמו ביצה ששני ראשיה חדין או דמות ענפי אילן וחריותיו ויהיה בהם צורת כרובים וצורת פקעים ופטורי צצים וזה היה מצוייר מלפנים והוא הדביר ולחיצון והוא ההיכל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה זכר אחרי זה מה שעשה בקירות הבית ובקרקע הבית מהפתוחים והציורים אשר כבר נזכר, לא לספר מחדש שהיו מפותחו׳ ומצויירו׳ כי אם להודיע שהיה בציורם ובפתוחם ציור כרובים, וענין זה שאחרי שזכר שעשה כרובים בדביר אמר שבעבור זה בכל קירות הבית מסב, ר״ל סביב היה קלע, ר״ל ציור וצורת פתוחי מקלעות כרובים, ר״ל שהיו צורות כרובים מפותחים בהם, והיו אם כן כרובי הדביר בולטים וכרובי הקירות היו מפותחים שמה לא בולטים לחוץ. ואמנם תמורות הם צורות תמרים שהיו גם כן מפותחים בהם. ואמרו מלפנים ולחיצון, רצה שהיה זה בקירות הדביר שהוא לפני ולפנים ובקירות ההיכל שהוא החיצון מהדביר. והנה זכר זה בזה המקום, לפי שהיה פתוח הכרובים בקירות הבית נמשך אחרי היותם בולטים בדביר כמו שזכר:
פתוחי – ענין חקיקה, כמו: פתוחי חותם (שמות כ״ח:י״א).
ותמרות – ציורי אילני תמר.
קירות הבית – הם הצלעות שבפנים.
מסב קלע – מסובב בציורים, וחוזר ומפרש מה היו הציורים, ואמר שהיו פתוחי ציורי כרובים וגו׳.
מלפנים ולחיצון – לבית קודש הקדשים ולהיכל.
ואת כל קירות ר״ל מפני שהיו כרובים בפנים לכן היו כרובים על הקירות ג״כ ולכן כפל זה שנית הגם שכבר נאמר בפסוק י״ח.
מסב קלע – סביב סביב מעשה קליעות.
מלפנים ולחצון – כדברי רד״ק, בדביר ובהיכל רק שפתוחי הדביר היו מצופים זהב, ופתוחי ההיכל לא היו מצופים, כמו שכתבתי פסוק כ״א, וכרובים ותמורות, כלו׳ דמות כרובים שלפי הנראה מיחזקאל (א׳:י׳, י׳:י״ד) היו דמות שור וכנפים על גביו, ודמות עצי תמרים, נראה שהיו מחוקים בקירות הדביר לבד, לפי שלא הזכירם בפסוק י״ח, ואין דברי המקרא מתישבים ומתפרשים באר היטב.
וְאֵת כָּל קִירוֹת העץ1 הפנימיים2 של הַבַּיִת מֵסַב – מוקפות קָלַע – ציורים3 פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת – חיקוקי4 כְּרוּבִים5, וְתִמֹרֹת – וציורי דקלים6, וּפְטוּרֵיצִצִּים וציורי פתיחת פרחים7 מִלִּפְנִים – לבית הכפורת הפנימי8 וְלַחִיצוֹן – ולהיכל9:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. רש״י, רלב״ג.
5. כיוון שהכרובים היו בפנים עשה אותם גם על הקירות, מלבי״ם.
6. מצודת ציון.
7. ראה מצודת ציון בפסוק יח.
8. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד.
9. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וְאֶת⁠־קַרְקַ֥ע הַבַּ֖יִת צִפָּ֣ה זָהָ֑ב לִפְנִ֖ימָה וְלַחִיצֽוֹן׃
And the floor of the house he overlaid with gold, within and without.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְיַת אוּשֵׁי בֵיתָא חֲפָא דַהֲבָא מִלְגָיו וּלְבָרָא.
ואת קרקע הבית – כל הרצפה.
לפנימה ולחיצון – לבית הכפורת ולהיכל.
And the floor of the Beis Hamikdosh. The entire floor.
In the inner and outer [chambers]. For the room of the Ark cover [i.e., the Holy of Holies] and for the Sanctuary.
ואת קרקע הבית – כל הריצפה.
לפנימה ולחיצון – לבית הכפורת ולהיכל.
ואת קרקע הבית צפה זהב לפנימה ולחיצון – כמו שעשה לכתלים כך עשה על הרצפה, שחיפה אותם בטבלאות של ארזים ועל הטבלאות צפה זהב בין לבית הפנימי בין לבית החיצון.
וזכר שצפה זהב קרקע הבית לדביר ולהיכל אך ידמה שקרקע ההיכל היה מצופה עץ ארז לא קרקע הדביר כמו שקדם ואמנם היה זה כדי שישאר עומק הדביר עשרים אמה ויהיה גם כן הבדל נראה בין הקדש ובין קדש הקדשים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והנה ספר אחרי זה שצפה קרקע הבית זהב לפנימה ולחיצון, ר״ל לדביר שהוא פנימה ולהיכל שהוא חיצון, להגיד שמלאכת הקרקע לא נעשתה כי אם אחר שעשה הכרובים בדביר ולא נשאר לעשות בו דבר ואז צפה הקרקע זהב, שאם לא היה כן והיה מצפה הקרקע זהב קודם עשיית הכרובים, היו משחיתים את הקרקע בהיותם הולכים עליה לעשות הכרובים.
צפה זהב – על רצפת צלעות הברושים.
לפנימה ולחיצון – לבית קודש הקדשים ולהיכל.
ואת קרקע אחר שעשה הכרובים בדביר אז צפה הקרקע בל ישחית הצפוי בלכתו שם ובהעשותו הכרובים.
ולאחר שסיים את מלאכת הכרובים1 עסק ברצפה, וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת – רצפת כל הבית2 צִפָּה זָהָב מעל עצי ברושים3 לִפְנִימָה של בית קודש הקודשים4 וְלַחִיצוֹן – ולהיכל5:
1. שאז יכול היה לעסוק ברצפה מבלי שידרכו עליה הפועלים, מלבי״ם.
2. רש״י.
3. מצודת דוד.
4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לא) וְאֵת֙ פֶּ֣תַח הַדְּבִ֔יר עָשָׂ֖ה דַּלְת֣וֹת עֲצֵי⁠־שָׁ֑מֶן הָאַ֥יִל מְזוּז֖וֹת חֲמִשִֽׁית׃
And for the entrance of the inner sanctuary he made doors of olive-wood, the lintel and door-posts were five sided.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְלִתְרַע בֵּית כַּפּוֹרֵי עֲבַד דָשִׁין דַאֲעֵי זֵיתָא אֵלָהִי וְסִפּוֹהִי מְטַקְסִין.
עצי שמן – עצי זית.
האיל – אילי הפתח, הם המזוזות שמכאן ומכאן, עשויות עגולות כמין אילים, איליו ואילמיו. וכן בכל בנין יחזקאל, ספות הפתחים קרוים אילים.
מזוזות חמישית – המפתן האחד, והמזוזות מכאן ומכאן שתים, הרי שלש, והמשקוף שעליו עשוי בשתים כזה: ˄. כך שמעתי.
ואני אומר: מזוזות חמישית – חמשה צלעות היו למזוזות, ולא היתה מרובעת. ואינו מדבר לא במפתן, ולא במשקוף, שלא מצינו מפתן ומשקוף קרוין אילים.
Olive wood. Olive wood.
The lintel. These are the lintels [=אילי] of the entrance, these are the doorposts from each side that were made round, similar to אילים,⁠1 איליו,⁠2 ואילמיו3 (other texts: אלה' ואלון), and similarly in all of Yechezkel's structure[s],⁠4 the doorposts at the entrance are called אילים.⁠5
The door-posts. [The door frame consisted of five parts.] The threshold is one, and the side posts on each side are two, totaling three, and the lintel which is on it was made in two, like this. Thus have I heard.⁠6 But I say, מזוזות חמישית [refers to the] five sides that each of the door posts had, and it was not four-sided; and [the verse] is speaking neither about the threshold nor about the lintel, because we find neither the threshold nor the lintel called "אילים.⁠"
1. Yechezkel 40:21.
2. Ibid. 40:9.
3. Ibid. 40:10.
4. See Ibid. 40.
5. See Rashi Ibid. 40:9.
6. Alternatively, it was the fifth of a series of doorways of the Beis Hamikdosh encountered by one entering from the outside (Ralbag).
האיל – אילי הפתח הם המזוזות שמיכאן ומיכאן עשויות עגולות כמין אילים אלה ואלון וכן בכל ביניין יחזקאל כתפות הפתחים קרויות אלים.
מזוזות חמישית – המפתן אחד והמזוזות מיכאן ומיכאן שתים הרי שלש והמשקוף העליון עשוי בשתים כזה:
וראיתי בפתרוני רבנא ר׳ שלמה זצ״ל: מזוזות חמישית – חמשה צלעות היו למזוזה ולא היתה מרובעת ואינו מדבר לא במפתן ולא במשקוף שלא מצינו מפתן ומשקוף קרויין אילים. עכשיו פירש המזוזה האיך הם.
ואת פתח הדביר – כמו: ולפתח הדביר. וכן ועשה את דמו (ויקרא ט״ז:ט״ו) – כמו: לדמו, וכתרגום יונתן: ולתרע בית כפורי.
האיל מזוזות חמשית – האיל הוא הסף העליון, והמזוזות הם אשר מפה ומפה, אשר הסף סמוך עליהם. ואומר כי איל הפתח ומזוזותיו היו בתכונת חמישית, שהיתה המזוזה חמש צלעות זו לפנים מזו, וכן המזוזה האחרת וכן האיל.
ויונתן תרגם: אילא וספוהי מטקסין. ולדעתו יהיה ענין הפסוק כן, כאילו אמר האיל והמזוזות היו חמושים. תרגום חמושית – מטקסין, כמו: חמושים. וכן תרגום: ומדדו את תכנית (יחזקאל מ״ג:י׳) – טקוס.
ואת פתח הדביר – באותהא אמה טרקסין עשה דלתות עצי שמן.
האיל מזוזות חמישית – פירוש: האיל קורא חלל הפתח, ושם בצידי הפתח מזוזת חמישית. הצדדין שבפתח שמיכן ושמיכן שהדלת שוקף בו קורא מזוזות. ועשה המזוזות כמין עמודין שהיה לכל עמוד חמשה פנים כדתנן פנטיגון, בית שהוא חמשה זויות, כך היו אותם המזוזות עשויות בחמשה פנים.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בכ״י לייפציג 41: ״כאותה״.
ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן האיל מזוזות חמשית. ר״ל שהאיל והוא הסף אשר על הפתח והמזוזות שהיו לצדדיו היו מאת הפתח החמשית כי היתה החמשית לדביר והרביעי׳ להיכל והשלישית לפתח האולם והשנית לחצר הכהני׳ והראשונה לעזרה הגדולה וזה כי מחוץ לאולם היה חצר הכהנים ומחוץ לחצר הכהנים היתה העזרה הגדולה והנה נזכר חצר הכהנים והעזרה הגדולה בספר דברי הימים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואחרי שזכר שעשה הכרובים אשר בדביר מאותו עץ משובח ונבחר שבמינו, והא עץ ארז העושה שמן ופרי, זכר גם כן שעשה ממנו הדלתות, ר״ל דלתות הדביר ודלתות האולם, ועל דלתות הדביר אמר ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן האיל מזוזות חמשית, ואמרו ואת פתח, ענינו כמו שיאמר ולפתח הדביר, וכמוהו (ויקרא ט״ז ט״ו) ועשה את דמו, ר״ל לדמו. והאיל הוא הסף העליון, והמזוזות הם אשר מפה ומפה לפתח אשר הסף עליהם, ואמר כי אילי הפתח ומזוזותיו היו חמשית, ופירש ה״ר דוד קמחי שהוא כמו חמושים, ר״ל חמש צלעות זו לפנים מזו, ויותר נכון הוא מה שפירש ה״ר לוי בן גרשום, שהיו שמה במקדש חמשה פתחים, הראשונה לעזרה הגדולה, והשנית לחצר הכהנים שהוא אחרי העזרה הגדולה ההיא, כמו שנזכר בדברי הימים, (דברי הימים ב ד׳ ט׳) והשלישית לאולם, והרביעית להיכל, והחמשית לדביר, ועליו אמר כאן חמשית, ר״ל פתח חמשית:
ואת פתח – כמו ולפתח, וכן: ועשה את דמו (ויקרא ט״ז:ט״ו), ומשפטו: לדמו.
האיל – עמודי המזוזות נקראים אילים, כמו: ואיליו שתים אמות (יחזקאל מ׳:ט׳), ואמר מזוזות, לתוספת ביאור בשמות נרדפים, כמו: אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
ואת פתח הדביר – ולפתח העשויה בהמחיצה המפסקת בין ההיכל לבית קודש הקדשים.
עשה דלתות – שתים היו, האחת בהמזוזה מזה, והאחת מזה, וכל אחת כדי רוחב חצי חלל הפתח.
האיל מזוזות חמשית – רוצה לומר: עמודי המזוזות היו בני חמש צלעות, ולא מרובעות כדרך רוב המזוזות.
ואת פתח וכו׳ האיל מזוזות חמשית פי׳ שהיה מעצי שמן בין האיל ר״ל המשקוף ובין המזוזות, וחמשית ר״ל הפתח החמשית, כי היה במקדש ה׳ פתחים הא׳ לעזרה הגדולה והב׳ לחצר הכהנים שהיה אחרי העזרה ההיא והג׳ לאולם והד׳ להיכל והחמשי לדביר ועליו אמר חמשית וכן פירש הרלב״ג.
האיל מזוזות חמשית – האיל שהוא המשקוף הנוגח ומכה בדלת (אמת הוא שהדלת מכה עליו רק מחוקות הטבע שכל מכה מוכה) והמזוזות (וחסרה ו״ו החיבור) לא היו מרובעים רק מחומשים כלו׳ עשוים בני חמש זויות לנוי.
וְאֵת פֶּתַח – ולפתח1 הַדְּבִיר – המחיצה שבין ההיכל לקודש הקודשים2 עָשָׂה אותו מדַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן – עצי זית3, הָאַיִל – ועמודי4 המְזוּזוֹת חֲמִשִׁית – היו מחומשות5:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. רש״י, מצודת ציון. ורד״ק מפרש הסף העליון.
5. עשויות מחמש צלעות, רש״י, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לב) וּשְׁתֵּי֮ דַּלְת֣וֹת עֲצֵי⁠־שֶׁ֒מֶן֒ וְקָלַ֣ע עֲ֠לֵיהֶ֠ם מִקְלְע֞וֹת כְּרוּבִ֧ים וְתִמֹרֹ֛ת וּפְטוּרֵ֥י צִצִּ֖ים וְצִפָּ֣ה זָהָ֑ב וַיָּ֛רֶד עַל⁠־הַכְּרוּבִ֥ים וְעַל⁠־הַתִּמֹר֖וֹת אֶת⁠־הַזָּהָֽב׃
And as for the two doors of olivewood, he carved upon them carvings of cherubim and palm-trees and open flowers, and overlaid them with gold; and he spread the gold upon the cherubim and upon the palm-trees.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְתַרְתֵּין דָשִׁין דַאֲעֵי זֵיתָא וּגְלַף עֲלֵיהוֹן קְלִיעַן כְּרוּבִין וְצוּרַת דִקְלִין וְאַטוּנִין שׁוֹשַׁנִין וַחֲפָא דַהֲבָא וְנַסִיךְ עַל כְּרוּבַיָא וְעַל צוּרַת דִקְלִין יַת דַהֲבָא.
וירד על הכרובים – היה מרדד הזהב טסין דקין בפיתוחי הצורות, להיות שוקע בו במקום החקק, ובולט על הבליטה, שלא יהא הזהב מבטל את הצורות, ויהיו צורות העץ ניכרות בזהב.
He hammered upon the cherubim. He spread the gold in thin sheets [in order] to sink them into the engraved forms, so that it be recessed into the engraved places and protrude on the protrusions, so that the gold does not ruin the figures, and so that the figures in the wood are distinguishable under the gold.
ושתי הדלתות – שעשה, עצי שמן היה מצייר עליהם מקלעות כרובים.
וירד על הכרובים ועל התימורות – היה מרדד הזהב טסין דקין לשקעו בפיתוחי הצורות להיות שוקע במקום החקק ובולט על הבליטה שלא יהא הזהב מבטל את הצורות ויהיו צורות העץ ניכרות בזהב.
ושתי דלתות עצי שמן – ושתי דלתות עצי שמן שאמר, שעשה לפתח הדביר, קלע עליהם מקלעות כרובים כמו שעשה לקירות.
וי״ו וקלע כוי״ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳), נרדם ורכב וסוס (תהלים ע״ו:ז׳) וזולתם. או יהיה פירושו כמשמעו.
ומה שאמר: ושתי דלתות עצי ברושין (מלכים א ו׳:ל״ד) אחר שאמר: ושתי דלתות עצי שמן, בא לומר כי ארבע דלתות היו לפתח הדביר, וכן לפתח ההיכל. וכן אמר בבנין יחזקאל: ושתי דלתות להיכל ולקדש, ושתי דלתות לדלתות (יחזקאל מ״א:כ״ג-כ״ד). ופירשו רז״ל החצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל, והפנימית נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות, שכל הבית היה טוח בזהב חוץ מאחרי הדלתות, ואף על פי שהיו הדלתות לפתח הדביר היה שם גם כן פרוכת, כמו שאומר בדברי הימים, להיות מסך לפתח, לפי שלא היו הדלתות נסגרות שהרי בדי ארון נתונים על פני הדביר, א״כ הפרכת היה מסך לשער הדביר.
וירד על הכרובים – ואחר שאמר: צפה זהב, למה אמר אח״כ: וירד? אלא שלא תאמר כי צפה הכל זהב ולא נראו הצורות, כמו שהיו קודם צפוי הזהב כן היו אחר כך, כי רדד הזהב על הצורות. ותרגום: וירקעו – ורדידו.
וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב – פירוש: וירקעו. תרג׳: ורדידו. שרקע הזהב על אותן הציורין וקבעו במסמרות.
ושתי דלתות עצי שמן וקלע עליהם – רוצה לומר: ושתי דלתות עצי שמן שעשה לדביר צייר עליהם צורת כרובים ותימורות ופטורי צצים וצפה זהב באופן שירד הזהב על הציורים ההם והם נראו בזהב בתמונה שיעשו בה בעצי שמן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמנם אמרו אחרי זה ושתי דלתות עצי שמן וקלע עליהם וגומר, אינו לומר דבר מחודש שעשה אותם הדלתות, אבל ענינו לומר שאותם שתי הדלתות עצי שמן שזכר למעלה שעשה אל פתח הדביר קלע עליהם מקלעות כרובים כמו שעשה לקירות, ר״ל שציירם ופתח עליהם בפתוחים הנזכרים שעשה בקירות הבית, והיה החדוש א״כ בהודעת הציור אשר עשה בדלתות לא במעשה הדלתות עצמם, ויהיה וי״ו וקלע נוספת, כמו (ברא׳ כ״ב ד׳) וישא אברהם את עיניו, (תהלים פ״ו ו׳) נרדם ורכב וסוס. ואמרו וצפה זהב וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב, ענינו שלא נחשוב שכל אשר צפה זהב לא היה נראה הצורה והפתוח אשר בארז מפני הזהב אשר עליו אינו כן, כי עם היות שצפה הקירות והדלתות זהב, הנה היה באופן שהיה יורד הזהב על הפתוחים והציורים ההם והיו נראים בזהב כמו שיראו בעצים עצמם, בשהיה הזהב כל כך מתדבק בעצים ההם שכל הפתוחים והציורים אשר בהם היו נראים בזהב, ולכן אמר וירד על הכרובים והתמורות את הזהב, שאין ענינו הצפוי כי אם שרדה הזהב על הצורות באופן שהיו נראות ונגלות הצורות והציורים מעל הזהב. ואמנם חז״ל (משנה מדות א׳) פירשו שהיו ארבעה דלתות לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל, וכמו שנאמר ביחזקאל (יחז׳ מ״א כ״ג) ושתים דלתות להיכל ולקדש ושתי׳ דלתו׳ לדלתו׳, ואמרו שהחצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך הבית אחורי הדלתות, שכל הבית היה טוח בזהב חוץ מאחורי הדלתות, ואעפ״י שהיו הדלתות פתוחות לפתח הדביר, היה שם פרוכת כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א ג׳ י״ד) להיותו מסך פתח, לפי שלא היו הדלתות נסגרות, שהרי בדי הארון נתונים על פי הדביר כמו שיזכר אחרי זה, והיה אם כן הפרוכת מסך לשער הדביר:
וירד – ענין רקוע ושטיחה, כמו: הרודד עמי תחתי (תהלים קמ״ד:ב׳).
ושתי דלתות וגו׳ – רוצה לומר: אותן שתי הדלתות מעצי השמן, העשויות לפתח הדביר, הן היו קלע, ומצויר עליהם צורת כרובים וגו׳.
צפה זהב – על הדלתות.
וירד על הכרובים וגו׳ – צפוי הזהב היה מרדד על הצורות, להיות שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, באופן שלא יבטל צפוי הזהב את צורות הציורים, אבל יהיו נראים כשהם מצופים זהב.
ושתי דלתות – פי׳ חז״ל שהיו ארבעה דלתות לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל, וכמ״ש ביחזקאל (מלכים א כ״ג) ושתים דלתות להיכל ולקדש ושתים דלתות לדלתות ואמרו שהחצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחורי הדלתות שאחורי הדלתות לא היו מצופים זהב.
וקלע וכו׳ וירד וכו׳, ר״ל שלא תאמר שע״י הצפוי לא נראו הכרובים כי רדד הזהב לתוך הצורות בענין שהיו בולטות בהזהב.
וירד – הפעיל משרש רדד כמו וַיָסֶב מן סבב, וירקעו את פחי הזהב תרגומו ורדידו (פ׳ פקודי).
וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת הנזכרות לעיל1, שהיו עשויות עֲצֵי שֶׁמֶן גם אותם קישט, וְקָלַע – וצייר עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת – ציורי כְּרוּבִים, וְתִמֹרוֹת וציורי דקלים2, וּפְטוּרֵי צִצִּים וציורי פתיחת פרחים3, וְצִפָּה אותם זָהָב, וַיָּרֶד – והיה מרדד4 עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב באופן שהיה שומר את צורת הבליטה או השקע5:
1. רד״ק, רלב״ג.
2. ראה הערה בפסוק כט.
3. ראה מצודת ציון בפסוק יח.
4. מצודת דוד.
5. וע״י כך הזהב לא היה מבטל את הצורה, רש״י, רד״ק, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לג) וְכֵ֥ן עָשָׂ֛ה לְפֶ֥תַח הַהֵיכָ֖ל מְזוּז֣וֹת עֲצֵי⁠־שָׁ֑מֶן מֵאֵ֖ת רְבִעִֽית׃
He likewise made for the entrance of the sanctuary door-posts of olive-wood, four-sided,
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְכֵן עֲבַד לִתְרַע הֵיכָלָא סִפִּין דַאֲעֵי זֵיתָא מִן אַרְבְּעָה סִטְרֵיהוֹן מְרַבְּעִין.
מאת רבעית – מזוזות ההיכל היו רבועות. וכן תרגם יונתן: מן ארבעה סיטריהון מרבעין.
Consisting of four parts. The side posts [i.e., the entire door frames] of the Sanctuary were square, and so did [Targum] Yonatan translate, "from their four sides squared.⁠"
מאת רביעית – מזוזות ההיכל היו רביעית של ארבע חתיכות ולא כמזוזות דביר שהם חמישית, וכן תירגם יונתן מן ארבעא סנטריהון מרבעין.
וכן עשה – על המזוזות הוא אומר, שעשה מזוזות פתח ההיכל עצי שמן כמו שעשה לפתח הדביר, אבל דלתות פתח ההיכל היו עצי ברושים.
מאת רביעית – כמו שפי׳ חמישית, שהיו במזוזה חמש צלעות זו לפנים מזו, ובמזוזה פתח ההיכל היו ארבע זו לפנים מזו.
ופי׳: מאת – כי רביעית תואר לתכונה, כמו שפי׳: חמישית (מלכים א ו׳:ל״א) גם כן תואר לתכונה. ומאת דבק עם התכונה, כאילו אומר עשויה מתכונה רביעית. וכן: גם מאת זה תצאי (ירמיהו ב׳:ל״ז) – כמו: מזה.
וי״ל עוד שיהיה ענין רביעית – לוח, כי מצאנו במשנה (משנה תמיד ג׳:ה׳): ורביעית של ארז על גביהן, ופי׳: לוחות. ואומר כי המזוזה לא היתה גוף אחד מקשה, אבל היתה מלוחות מדובקות זו לזו.
ויונתן תרגם מן ארבעה: סיטריהון מרבעין, אומר כי המזוזות היו מרובעות בארבע זויותיהן. ולענין זה נוכל לפרש חמישית (מלכים א ו׳:ל״א), כי למזוזות היו חמש פאות לכל מזוזה ומזוזה, ולמזוזות ההיכל ארבע.
מאת רביעית – מקרא קצר הוא, מאת מזוזת רביעית עשה אותם, שכל מזוזה היתה מרובעת בארבע זויות שנקרא בלשון משנה טטרגון.
וכן עשה לפאת ההיכל וגו׳ – רוצה לומר: שכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי שמן היתה מאת הפתח הרביעית, והנה מזה מדרגת הפתחים במנין כי בזה הערה אל מה שכוון בזה הבנין כמו שנתבאר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וספר אחרי זה שכמו שעשה דלתות לפתח הדביר ועשה עליהם צפוי הזהב ורדידתו על הציורים כמו שזכר, כן עשה דוגמתם דלתות שהיו מזוזותיו עצי שמן לפתח ההיכל, והיא הפתח הרביעית כמו שפירשתי.
מאת רבעית – מרביעית, וכן: מאת זה תצאי (ירמיהו ב׳:ל״ז), שהוא כמו מזה. ורוצה לומר: שעשה המזוזות האלה מרובעות, בני ארבעה צלעות, לא כמזוזות של בית קודש הקדשים.
וכן עשה לפתח ההיכל שהיה ג״כ המזוזות של עצי שמן והדלתות היו של עצי ברושים שפחותים במעלה מן עצי שמן, ומ״ש מאת רבעית היינו הפתח הרביעית.
מאת רבעית – מארבע זויות.
וְוכמו שעשה מזוזות לפתח הדביר1 כֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל מְזוּזוֹת עשויות עֲצֵי שָׁמֶן – עצי זית, ואולם אלו היו מֵאֵת רְבִעִית – מרובעות ולא מחומשות2:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לד) וּשְׁתֵּ֥י דַלְת֖וֹת עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים שְׁנֵ֨י צְלָעִ֜ים הַדֶּ֤לֶת הָאַחַת֙ גְּלִילִ֔ים וּשְׁנֵ֧י קְלָעִ֛ים הַדֶּ֥לֶת הַשֵּׁנִ֖ית גְּלִילִֽים׃
and two doors of cypress-wood; the two leaves of one door were folding, and the two leaves of the other door were folding.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְתַרְתֵּין דָשִׁין דַאֲעֵי בִרְוָן תְּרֵין צִירִין דְדָשָׁא חֲדָא סְגַלְגְלִין וּתְרֵין צִירִין דְדָשָׁא תִנְיֵתָא סְגַלְגְלִין.
ושתי דלתות – כל אחת כדי חצי רוחב הפתח.
שני צלעים – תרגם יונתן: תרין צירין, ציר העליון, וציר התחתון.
גלילים – סגלגלין.
ושני קלעים – אף זה מתורגם: צירין.
לשון קלעים – אומר אני שהוא לשון ארמי, לשון כניסה, שהוא נכנס בחור המפתן.
And two doors. Each [door] was half the width of the entrance.
Two [rounded] hinges. [Targum] Yonatan rendered "two hinges,⁠" an upper hinge and a lower hinge.⁠1
Rounded. [Targum Yonatan rendered,] oval.
Two [rounded] hinges. Also this is rendered [by Targum Yonatan] "hinges.⁠" The expression קלעים, I maintain, is of Aramaic derivation, an expression meaning "entrance,⁠" because the hinge enters into the cavity of the threshold.⁠2
1. Alternatively, צלעים means "sides,⁠" i.e., both the inner and outer sides of the doors were overlaid with carvings (Radak).
2. Alternatively, קלעים are curtains, meaning that the doors folded in the same manner a curtain does.
שני צלעים הדלת האחת גלילים – כמדומה שזה פתרונו: לכל דלת ודלת מאילו שתי דלתות היו לו שתי צירין, ציר העליון וציר התחתון וזהו שאמר שני צלעים הדלת האחת כלומר שני צירין היו לדלת האחד, וכן תירגם יונתן שני צלעים תרין צירין.
גלילים – צורת גלילים.
ושני קלעים הדלת השינית – וכן שני צירין של שני׳ דלת השיני ציר התחתון וציר העליון כולו מצוייר בגלילים מציר התחתון עד הציר העליון, שאף קלעים תירגם יונתן צירין. וברוב מקומות מצאתי כן בשתי כתובות הכתובים זה אצל זה והם פתרון אחד שהכתוב משנה את לשונם כמו גם עתה, הנה בשמים עדי וסהדי במרומים (איוב ט״ז:י״ט) ועד וסהיד לשון אחד הם ומשונים בלשון, אף כאן צלעים וקלעים שניהם פתר יונתן צירין. זהו פתרונו של יונתן וגם לפי משמעו לפי שפירש למעלה צורת פתח הדביר שהיה מצוייר בצורת מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים (מלכים א ו׳:ל״ב), אף כאן כשהוא מגיע אצל שני הפתחים שבהיכל הם הם שני השערים הנזכרים למעלה שהכהן הפותח את דלתות בית י״י נמצא עומד בין שני השערים מפרש מה צורה היו מצויירין וזו היא הצורה, שני צלעים הם פלנייש בלעז ואותם שני צלעים של דלת הפנימי היה מצייר צורת גלילים והיה הדלת עשוי משני נסרים ואותם שני נסרים קורא צלעים, ושני קלעים הדלת השינית גלילים ופת׳: גם אותם שתי דלתות החיצונות היה עשוי משני נסרים וגם הם היו מצויירין צורת גלילים ואף שני קלעים הללו נפתרים בלשון לעז פלנייש, ולפי שהם סוגרים את הדלת הפנימי נשתנה לשונם לקרות אותם קלעים, כי כל דבר החיצון הסוגר את הפנימי נקרא קלעים כקלעי החצר שסוגרים את המשכן לפנים מהם ונקראו קלעים ובלעז אנקלושטר. ועוד שמעתי גלילים אינם צורות אלא לשון מסיבה ובלשון לעז טורנדיי״ן ופירש לך הכתוב שני שערים של היכל היכן היו פונין כשהיו פותחין אותן כל דלת ודלת של שני שערים הללו היה עשוי משני חתיכות כשפותחין את הדלת הפנימי היה חצי הדלת נכפל לאחוריו לצד דרום לפנים מן ההיכל וממלא את כל חצי כותל המזרחי עד כותל הדרום וחצי הדלת נכפל לאחוריו לפנים ההיכל לצד צפון ואף הוא ממלא כל כותל המזרחי עד הצפון. כיצד? הבית רוחבו עשרים נשאר כותל מזרחי חמש אמות מיכן וחמש אמות מיכן, נמצא חמש אמות של חצי הדלת ממלא חצי כותל מזרחי כשהיה נגלל לאחוריו וכן חציו השיני גם הוא ממלא חצי כותל השיני וכל ההיכל כולו היה טחוי בזהב חוץ מאחורי הדלתות והדלתות היו מצופות זהב נמצא כשפותחין את ההיכל והדלתות נגללות לאחוריהם כל ההיכל מצופה זהב. ואל יהא לב אדם מגמגם על פתרון זה שיאמר היתכן לשתי תיבות הנמצאין בפסוק אחד שיפתורו שניהם לשון אחד כמו כאן שאתה פותר צלעים וקלעים לשון אחד, אני אשיבך עליו תשובה, על תיבה הראשונה אל תתמה שצלעים פתר׳: לשון קרשים שכל הפרשה הזו וכל העיניין קורא צלעות ארזים וצלעות ברושים קורות של ארזים וקורות של ברושים, וגם על תיבת קלעים אל תתמה שפתר׳: לוחותיים פלניי״ש, שבספר מוגה של תרגום נביאים ראיתי קלעים מתורגם דשין וכדי לסמוך עליו. וגם דלת החיצון כמו כן היה ניגלל לאחוריו חציו מיכן וחציו מיכן ונוקש על עובי כותל היכלא מיכן ומיכן.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״היכן״.
שני צלעים – שני צדי הדלת, הצד הפנימי והצד החיצון, היו עשויין מעשה גלילים בציור, וכן הדלת השנית.
קלעים – כמו: צלעים. וכן תרצדון (תהלים ס״ח:י״ז) – כמו: תרקדון. ועוד קלע עליהם כרובים ותימורות. וכבר פי׳: וקלע – שהוא כמו: וצייר, ומקלעות – כמו: ציור.
ויונתן תרגם: תרין צירין דדשא חדא סגלגלין ותרין צירין דדשא תניתא סגלגלין. תרגם: קלעים – כמו: צלעים, כמו שפי׳, ותרגם אותם כמו: ציר הדלת.
ושתי דלתות עצי ברושים – לפתח ההיכל.
שני צלעים הדלת האחת גלילים – שלא היה הדלת טבלה אחת אלא שני טבלאות, והטבלאות קורא צלעים, והיו נקפלות ומתפשטות, וזהו גלילים, כשפותחן נקפלות זו על זו וכשסוגרן מתפשטות וסוגרות את חלל הפתח.
ושני קלעים הדלת השנית גלילים – היינו צלעים. ובעבור שהיו מצויירין במקלעות קורא אותן קלעים.⁠א
א. כן בכ״י פריס 218, לונדון 24896. בכ״י לייפציג 41, פריס 217 הושמט: ״ובעבור שהיו... קלעים״.
ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים הדלת האחת גלילים – רוצה לומר: ששני צדי הדלת היה מצויר בהם צורת גלילים ועמודים.
ושני קלעים – רוצה לומר: שני צידי הדלת השני היו ציוריה גם כן גלילים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וזכר שאותם דלתות ההיכל היו עצי ברושים, כי המזוזות היו עצי שמן והלוחות אשר יתחברו עם המזוזות היו עצי ברושים, והיה זה לתת הבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים, כי בקדש הקדשים כל הדלתות היו עצי שמן ובקדש היו הדלתות מעצים מתחלפים, ר״ל שהיו המזוזות עצי שמן ושאר הדלת עצי ברושים. וספר שהיה הדלת שני צלעים, ר״ל שתי לחות מחוברות זו לזו, והיה הדלת האחת גלילים ושני קלעים, ר״ל מצויירים כצורת עמודים שהם הגלילים, ומשני צורות אחרות שהם קלעים, או יאמר שהיו בדלת האחת צורת גלילים שהם עמודים, וצורת קלעים, שהם יריעות כמו שפירשתי, ויהיה אם כן שעור הכתוב כן, ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים, כלומר שהדלתות היו מעצי ברושי׳ והיה שני לחות מהם לכל דלת מלבד המזוזות שכבר זכר, ואמרו עוד הדלת האחת גלילים ושני קלעים, הם הצורות אשר היו בדלת האחת כמו שאמרתי.
צלעים – ענין צד ועבר, כמו: ולצלע המשכן (שמות כ״ו:כ׳).
גלילים – מלשון גלגל ואופן, כמו: על גלילי כסף (אסתר א׳:ו׳).
קלעים – ציורים, או הוא כמו צלעים בחלוף הקו״ף בצד״י, וכן ההיפוך: למה תרצדון (תהלים ס״ח:י״ז), ורוצה לומר: תרקדון.
ושתי דלתות – של ההיכל, היו מעצי ברושים, והיו בתמונת דלתות בית קודש הקדשים, האחת קבועה בהמזוזה מזה, והאחת מזה, ובכל אחת כחצי רוחב חלל הפתח.
שני צלעים הדלת האחת – שני עברי הדלת האחת, מזה ומזה היה מצוייר מעשה גלילים, רצה לומר: אופנים.
ושני קלעים – רצה לומר: וכן שני עברי הדלת השנית, היה מצויר מעשה גלילים. או רצה לומר: ושני ציורים היו להדלת השנית מזה ומזה, והיו מעשה גלילים, והכוונה יהיה לאחדים עם הפירוש הראשון.
ושתי דלתות – ר״ל דלת לפנים מדלת (כנ״ל פסוק ל״ב) וכל דלת היתה משני צלעים ר״ל שני לוחות, דלת א׳ היתה גלילים.
ושני קלעים ר״ל שני צורות קלועות, והדלת השני היתה בצורות גלילים.
שני צלעים וגו׳ – כל דלת עשויה משני לוחות הנגללים זה על זה לפתוח כל הדלת או חציה או רבועה כרצון.
קלעים – צלעים מצוירים בקליעות פרחים כמו שהולך וכותב בפסוק שאחריו.
וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת ברוחב חצי הפתח כל אחת1 היו עשויות2 עֲצֵי בְרוֹשִׁים, ושְׁנֵי צְלָעִים – צדדי3 הַדֶּלֶת הָאַחַת היה מצויר בהם מעשה4 גְּלִילִים – אופנים5 וּשְׁנֵי קְלָעִים – ציורי צורות קלועות6 היו על הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית גְּלִילִים – של גלילים:
1. רש״י, מצודת דוד, ביאורי הגר״א.
2. מצודת דוד.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג, מצודת דוד, שהם גלגלים, מצודת ציון.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לה) וְקָלַ֤ע כְּרוּבִים֙ וְתִ֣מֹר֔וֹת וּפְטֻרֵ֖י צִצִּ֑ים וְצִפָּ֣ה זָהָ֔ב מְיֻשָּׁ֖ר עַל⁠־הַמְּחֻקֶּֽה׃
And he carved on them cherubim and palm-trees and open flowers; and he overlaid them with gold fitted upon the graven work.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּגְלַף כְּרוּבַיָא וְצוּרַת דִקְלִין וְאַטוּנִין שׁוֹשַׁנִין וַחֲפָא דַהֲבָא מְכַבֵּשׁ עַל צוּרָתָא.
וקלע כרובים – על הדלתות.
מיושר על המחוקה – הזהב מכוון על חיקוק הצורות, שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, שיהיו הצורות ניכרות בו.
And he carved upon them cherubim. On the doors.
Fitting precisely upon the carvings. The gold was fitted onto the carved forms; recessed in the place of its engraving, and protruding in its place of protrusion so that the carved forms are [clearly] distinguishable [in the gold overlay].
מיושר על המחוקה – מיושר שטנדות בלעז, הזהב מכוין על חיקוי הצורות, שקוע במקום שיקועו ובולט על בליטתו כדי שיהו הצורות ניכרות בו.
מיושר על המחקה – כמ״ש למעלה: וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב (מלכים א ו׳:ל״ב), כך אמר הנה, שלא תאמר וצפה זהב ולא היו נכרות הצורות, אלא הזהב היה מיושר ומונח על המחקה ועל דרך הצורות, כמו שהיו שוקעות או בולטות, הזהב מצפה אותם, והצורות הם נראות כבתחלה, אבל היו מצופות זהב. וכן תרגם יונתן: מכבש על צורתא.
וקלע כרובים ותימורות ופטורי צצים – שצייר הדלתות במיני ציורים.
וצפה זהב מיושר על המחוקה – פירוש: שהיה הציפוי מיושר על המחוקה ומיושב יפה על החקק, שייראו הציורים מחוץ לזהב.
וקלע כרובים וגו׳ וצפה זהב מיושר על המחקה – רוצה לומר: שהיה יורד הזהב ביושר על החקוק שם מאלו הציורים בדרך שהצורות תהיינה נראות בזהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואמרו הדלת השני גלילים וקלע כרובין ותמרות ופטורי ציצים, הם צורות הדלת השנית שהיו מצויירים בה גם כן גלילים וכרובים ותמורות ופטורי ציצים שהם הפרחים והנצנים כמו שזכרתי, ועל שתי הדלתות שבהיכל אמר וצפה זהב מיושר על המחוקה, ר״ל שצפה אותם הדלתות זהב, והיה הזהב יורד ביושר ובדבקות וחבור גדול על המחוקה בדלתות, באופן שהיו הצורות ההם נראות בזהב, על דרך מה שאמר למעלה ויורד על הכרובים וגומר. ואחרי שזכר חומר הבית המקודש שהיה אבנים גדולות ויקרות ועצי ארזים וברושים וזהב סגור עליהם, וזכר צורת הבית, ר״ל תבנית הדביר וההיכל והאולם.
המחקה – המ״ם בדגש בכמה ספרים מדוייקים ומקצתן המחקה.
המחקה – מלשון חקיקה.
וקלע כרובים – עוד צייר עליהם כרובים וגו׳.
מישר על המחוקה – היה מרדד את הזהב, להיות מיושר ושוה על חקיקת הציורים אשר על הדלתות, להיות שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, לבל יבטל הזהב צורות הציורים, אבל יהיה נראה זהב.
וצפה זהב – ר״ל כי בדביר רדד הזהב על הכרובים היינו שהתיך הזהב באופן שנכנס לתוך המחוקה בעוביו ובשיעורו, אבל בהיכל היה הזהב,
מיושר על המחוקה היינו שהניח טסי הזהב ביושר ואח״כ הקיש בקורנס עד שנכנס הזהב לתוך החיקוי, ובזה לא היה צריך זהב רב כ״כ, וזה ממעלת הדביר נגד ההיכל.
מישר על המחקה – מתוקן יפה על הפרחים החקוקים בעץ כדי שיראו יפה שוקעים במקום שקועם ובולטים במקום בליטתם, רש״י.
וְקָלַע – וצייר1 על הדלתות2 כְּרוּבִים, וְתִמֹרוֹת – ודקלים3, וּפְטֻרֵי צִצִּים – וציורי פתיחת פרחים4, וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר – מכוון5 עַל הַמְּחֻקֶּה – על הצורות החקוקות6:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. ראה הערה פסוק כט.
4. ראה מצודת ציון בפסוק יח.
5. רש״י.
6. רש״י, רלב״ג, מצודת ציון, מלבי״ם. באופן שמפורט בפסוקים לא, לב, רד״ק, ביאורי הגר״א.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לו) וַיִּ֙בֶן֙ אֶת⁠־הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית שְׁלֹשָׁ֖ה טוּרֵ֣י גָזִ֑ית וְט֖וּר כְּרֻתֹ֥ת אֲרָזִֽים׃
And he built the inner courtyard with three rows of hewn stone and a row of cedar beams.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְנָא יַת דַרְתָּא גַוְיָתָא תְּלָתָא סִדְרִין דְאֶבֶן טָבָא וְסִדְרָא חָד דְמָרֵישׁ אֲעֵי אַרְזַיָא.
החצר הפנימית – היא עזרת הכהנים ועזרת ישראל, והיא היתה לפני האולם, וקורא אותה פנימית לפי שהיתה לפנים מעזרת נשים. ובמקרא לא מצינו כתוב עזרת, כי אם במשנה.
וטור כרותות ארזים – נדבך של קירות עשה בחומה.
The inner court. This was the court of Kohanim and the court of Yisroel, and it was [located] before the entrance hall, yet he calls it "the inner one" because it was inward of the women's court. (In the Biblical text we do not find written "עזרת" except for in the Mishnah.⁠1)
And a row of cut cedar beams. A tier of (cut) beams made [part of] the wall.
1. See Mishna Midos 2:5,6.
וטור כרותות ארזים – נדבך קורות היה עושה בחומה.
ויבן את החצר הפנימית – היא החצר הנקראת ג״כ עזרה, וקראה: פנימית – לפי שהיתה פנימית להר הבית.
כרותות – קורות ארזים כרותות וחטובות היטב לשומם בכותל, והיו שלשה הטורים מאבן גזית, והאחד מקורות ארזים. וכתרגום יונתן: כרותות – מריש.
ובדברי רז״ל: על מריש הגזול שבנאו בבירה.
ויבן את החצר הפנימית – היא העזרה הנקראת מחנה שכינה ומקפת את כל הבית, כמו שהיה מקיף החצר למשכן.
שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים – נדבך אחד של נסרים של ארזים היה בונה בקיר כדי להיות הבנין חזק.
ויבן את החצר הפנימית – היא העזרה ולא פי׳ שיעורה, והנה בנה כתליה סביב שלשה טורים אבני גזית וטור אחד על גביהם מחתכות גדושת ארזים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

זכר אחרי זה שעשה החצר, והיא עזרת הכהנים. וקראה פנימית, לפי שהיתה פנימית להר הבית והיה חוץ ממנה העזרה הגדולה, ובערכה היתה זאת פנימית, ולא זכר כאן שעורה, לפי שלא היה בענין שעורה עלוי מתמיד והוצאה רבה ולא גודל לבב, אבל זכר שהיו לה שלשה טורי גזית זה למעלה מזה, ועל גביהם טור כרותות ארזים, ר״ל קורות ארזים כרותות בתקון במדה וביחס שמור מוגבל כראוי. ואל תחשוב שלא היה במקדש כי אם עזרה אחת, כי עזרות אחרות היו שם, כמו שאבאר אחרי זה. הנה בזה השלים לספר בנין הבית המקודש ופועליו וחמרו וצורתו וחלקיו. ולפי שזכר הכתוב שצפה שלמה את קירות הבית והתקרה והקרקע זהב, ראוי שנדע כמה מהזהב נכנס באותו צפוי? ושלא היה באותו הצפוי כעין הזהב שעתה נוהגים לשום בבתים על העצים בבתי השרים, כי הוא דק מדוקדק, ויעשו מדוקא״טו אחד מאה שטחים, וישימו אותם על העצים ועל האבנים, כאלו הוא שטח שאין בו עובי וכמעט שאין בו ממש, לא כן עשה שלמה בבית האלהים, כי היה הזהב אשר היו מצפים אותו עב מאד, והנה יורה על זה אמרו בדברי הימים (דברי הימים א ג׳ א׳) ויעש את בית קדש הקדשים על פני רחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות, ולא זכר משקל הזהב שנכנס בצפוי ההיכל, כי אחרי שידענו שהיה ההיכל כפל הדביר במרחקו בקרוב, יתחייב אם היה צפוי הדביר שש מאות ככר שיהיה צפוי ההיכל אלף ומאתים ככרי זהב בקרוב, ויהיה צפוי שניהם, רוצה לומר דביר והיכל אלף ושמנה מאות ככרי זהב טהור. ואמנם ענין הככר כבר התבאר בפרשת אלה פקודי שהיה אלף וחמש מאות שקל בשקל הקדש, וכמו שאמר (שמות ל״ח כ״ה) מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ושקל הקדש הוא כמו שכתב רש״י (שם כ״א ל״ב) חצי אונקי״א של קולוני״א, ועם היות שהרמב״ן תפשו בזה (פ׳ כי תשא בסוף פירושו), כבר כתב מארץ ישראל, שראה מחצית השקל בעכה וששקל אותו בחניות ושצדקו דברי רבינו שלמה ז״ל במשקלו שהיה חצי אונקי״ה. ואני תהלה לאל חיי גם כן ראיתי אותו, כי הקרה ה׳ אלהי לפני, והנה בידי שקל הקדש ההוא והוא בלי ספק כמשקל חצי אונקי״ה, וכפי זה יהיה הככר אלף וחמש מאות אונק״יות ממשקל קולוניי״א, שהם מאה ושמונים ושבעה מארקו״ש וחצי מאותו משקל הנזכר שהוא גם כן הנהוג בספרד, שהם ממשקל הליטרא״ש הנהוגים באיטאליי״א בכל ככר מאה ושלשים וחמש ליטר״א, שהם שנים עשר אלפים ושלש מאות דוקאטו״ש ממטבע איטאליי״א בקרוב, ויתחייב מזה שנכנס מהזהב בצפוי הדביר וההיכל באותם אלף ושמונה מאות ככרים אשר זכרתי, שנים ועשרים אלף אלפין ומאה וארבעים אלפי דוקאדו״ש זהב טהור מהמשקל הנהוג באיטאליי״א, שעושים תשעים ואחד דוקאט״י ועוד מעט בכל ליטרא של זהב. ומלבד זה היה עוד בבי׳ צפוי למזבח אשר בהיכל ולרתיקות ודלתות ולכרובים ודברים אחרים הרבה מאד שהיו כלם מצופים זהב, מלבד כלי הבית שהיו כלם מזהב כמו שיזכור, וכמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א ג׳ ט׳) ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות צפה זהב: וכפי ההקדמות האלה תוכל לשער רבוי הזהב המופלג אשר נכנס במלאכת הבית, וכפי שעור הדביר לארכו ולרחבו ולגבהו אם היה צפויו שש מאות ככרים, יתחייב כפי המופת המספרי שהיה הזהב המצופה עב כעין עובי שלשה דוקאטו״ש מחוברים יחד, שעביים כעובי שקל הקדש, או כעובי המומו״ש שהיו עשים מזהב קסרי רומי. ואל יקשה עליך איך יהיו מצפים זהב עב וגם בשיעור הזה על הצלעות והארזים ויתראו עליו הצורות המפותחות בצלעות ובעצים, כי תמיד כל היום עושים ככה כאשר תהיה המלאכה הנושאת הזהב עבה ובעלת ממשות, ישימו הזהב עליה בהיותו מזוקק כי ישטחו אותו כרצונם, ואחרי שהנסיון מורה על זה אין ראוי שיספק עליו אדם. וכבר ראיתי מי שחשב בזה דעת אחר, והוא כי לא היה צפוי הזהב במקשיותו בהנחת שטח אחד מזהב על העצים, אבל היה אצלם שמה מלאכה מפוארה והיא להתיך הזהב ולעשותו נוזל, כמו שעושים את הסיד במים לטוח בו את הבתים, ולזה אמר הכתוב בזהב בדברי הימים (דברי הימים א כ״ט ד׳) לטוח את הבתים, כי היה הצפוי הנזכר בכאן באותו האופן, והיה אם כן הזהב נוזל ונכנס בחללי הפתוחים, והם לא היו מלאכה דקה כי אם עבה בשיעור שיוכל הזהב לחול עליה בזה העובי מבלי שתפסד צורת הפתוח, וגם היום יש אנשים יודעים לעשות הזהב נוזל ויכתבו עמו כאלו היה דיו, ואחרים שעושים אותו כמים יאות לשתותו, ואמרו שהוא מאריך החיים ויקראו אותו אויר״ו פוטאבי״לי. ואין להפלא מרבוי הזהב המפולג הזה, אחרי שדוד המלך ע״ה הציב שלשת אלפים ככרי זהב ושבעת אלפים ככרי כסך לטוח את הבתים, ומפני גודל ההוצאות האלה שהיו עתידות להעשות בבית ה׳ הכין מהזהב מאה ככר אלף, שהם אלף ומאתים ושלשים אלפי אלפים דוק״אטי זהב, וכסף אלף אלפים ככרים ששוים קרוב לשווי הזהב הנזכר, וזה כלו ממה שיורה שמאת ה׳ היתה זאת היא נפלאת בעינינו:
כרתת – פליגי ביה ספרי אם חסר הוא או מלא וכן לקמן בסימן ז׳.
טורי – שורות, כמו: ארבעה טורים (שמות כ״ח:י״ז).
גזית – מסותתות ביושר.
החצר הפנימית – זה עזרת כהנים: שלשה טורי גזית: שלשה שורות זה על גב זה, בנה באבני גזית, ועליהם שורה הרביעית, בנה מארזים כרותות ומחוטבות ביותר, וכסדר הזה בנה אותו עד כלות גבהי הכתלים.
ויבן וכו׳ הוא חצר הפנימית שנזכר לקמן (ז׳ י״ב) שהיה לפני האולם, ומפני שלא היה מצופה בזהב ולא נבנה בפנים בצלעות ארזים אמר שהיה רק הבנין החצוני שלשה טורי גזית וכו׳.
החצר הפנימיתבדברי הימים ב׳ ד׳:ט׳ קורא לה חצר הכהנים ומזכיר שם ג״כ העזרה הגדולה היא עזרת ישראל, ומאחר שקורא לחצר זו פנימית משמע שהיתה שם ג״כ חצר חצונה, ולא כתב מדת שתיהן ובודאי גדולות היו, ורחבן על פני רוחב הבית (ההיכל והדביר) ועל פני רוחב הצלעות ג״כ שלא ידענו רחבן והן לא היו כי אם סביב להיכל ולדביר (פסוק ה׳); ושם חצר נמצא במקרא ג״כ לשון זכר, (עיין במאיר נתיב) רק ברוב המקומות הוא לשון נקבה, ואולי בהיות הוראתו כפר (בחצריהם ובטירתם, סוף חיי שרה) שסימן הריבוי שלו יִם הוא לשון זכר, ובהוראתו מקום פנוי לפני הבית הוא לשון נקבה, ופעמים שלש בא גם בהוראה זו לשון זכר.
שלשה טורי גזית – אל תתמה על גודל האבנים ששלשה טורים מהם היו די לשלשה רביעי גובה החצר כלומר ליותר מכ״ב אמה שכן נמצאו (לפי מה שכתבו Mangles וחברו Irby הביא דבריהם החכם פֿיליפפזאן) בחרבות בית מסגד בעיר בעלביק (Balbeck), שבני קדם מיחסים בנינו ג״כ לשלמה, אבנים גדולות ארכן כמו כ״א אמה ורחבן ועובין כמו חמש אמות, ואם רום שתי החצרות כ׳ אמה כרום הדביר, אז היתה מדת האבנים בדיוק חמש אמות רוחב, וחמש אמות היתה ג״כ קומת כרותות הארזים, גזעי ארז מרובעים ונתונים זה אצל זה בצמצום דרך גדילתם.
וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית להר הבית1 היא עזרת הכהנים ועזרת ישראל2 שְׁלֹשָׁה טוּרֵי – שורות3 אבני4 גָזִית וְעליהם5 טוּר – שורה רביעית6 כְּרֻתֹת – נדבך של קורות7 אֲרָזִים חתוכים8 ביושר9 לחיזוק הקירות10:
1. רד״ק.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. רלב״ג, מצודת דוד.
7. רש״י.
8. רלב״ג.
9. מצודת דוד.
10. לפי שלא היה להם תקרה, ביאורי הגר״א.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לז) בַּשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔יתא יֻסַּ֖ד בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ בְּיֶ֖רַח זִֽו׃
In the fourth year the foundation of the house of Hashem was laid, in the month Ziv.
א. הָרְבִיעִ֔ית א=הָרֲבִיעִ֔ית (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבְשַׁתָּא רְבִיעִיתָא שָׁרֵי לְאִשְׁתַּכְלָלָא בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ בְּיֶרַח זִיו נִצָנַיָא.
בשנה הרביעית – למלך שלמה.
יסד בית י״י – הוחל יסודו.
In the fourth year. Of Shelomo Hamelech['s reign].
The foundation was laid – of the Beis Hamikdosh house of Adonoy. Its foundation was begun.⁠1
1. I.e., construction of Beis Hamikdosh began.
בשנה הרביעית למלך שלמה יוסד בית י״י – הוחל יסודו בירח זיו.
יוסד – משנה הרביעית למלכות שלמה הוחל בנין הבית, וזהו: יוסד – שבנו יסודו.
בירח זיו – כמו שכתוב למעלה.
יוסד בית י״י – פועל כמו שובר, אוכל, לוקח.
(לז-לח) התשעה עשר הוא להודיע שהוא ראוי שיעשה האדם מלאכת השם וחפצו בזריזות נפלא יותר מזריזותו על חפציו הלא תראה כי שלמה המלך עשה את בית י״י בשבע שנים וביתו עשה בשלש עשרה שנה.
בשנה הרביעית וגומר. וראוי שנתעורר בפסוקים האלה גם כן על חמשה דברים. הראשון מהו הצורך בהודעה הזאת? ר״ל שבשנה הרביעית יוסד בית ה׳, אחרי שכבר נזכר זה למעלה בשנה הרביעית למלוך שלמה על ישראל ויבן את הבית לה׳, והיה המאמר הזה אם כן כפול. השני באמרו ויבנהו שבע שנים, ואחר שאמר ובשנת אחת עשרה כלה הבית, מה היה צריך לומר ויבנהו שבע שנים? כי בידוע כי משנת ארבע עד שנת אחת עשרה עברו שבע שנים. השלישי מה ראה להרחיב הספור בבנין בית יער הלבנון ולא בבנין בית המלך שקצר בו מאד? הרביעית באמרו ואת אולם העמודים עשה נ׳ אמה וגו׳, ואם היה זה בית יער הלבנון אשר זכר למעלה הנה יש סתירה בדבר, כי שם אמר שהיה ארכו מאה אמה וחמשי׳ רחבו וכאן אמר חמשי׳ אמה ארכו ושלשים רחבו, ואם אמרנו שהיה האולם הזה בית אחר, יקשה אם כן אמרו ואת האולם העמודים, אחרי שלא נזכר עד הנה. החמשי באמרו וביתו אשר ישב שם, ואם היה זה הבית אשר זכר למעלה, יקשה אמרו חצר האחרת מבית לאול׳, ואם היה בית אחר שעשה, היה ראוי שיזכור אותו, ואין ספק שבאו הפסוקים בספור זה הבנין קשי הציור וההבנה מאד, ואני אשתדל לישבם כיד אלהי הטובה עלי ויותרו ספקות ההערות האלה כלם. ואומר שראה הנביא כותב הספר להגיד פה מתי יוסד הבית ומתי כלה מלאכתו, להודיע מעלת הבנין כפי הזמן אשר נעשה בו, ולהודיע חריצות שלמה במלאכת בית ה׳ שעשה בשבע שנים מלאכה רבה מאד וגדולה היא ממלאכת ביתיו ודירותיו אשר עשה בשלש עשר׳ שנה, וגם להודיע שברכת ה׳ היתה במלאכת הבית המקודש אחרי ששרה בה הצלחה ונועם בזמן מועט, ולהודיע הזמן אשר בו נבנה בית האלהים, הוצרך להקדים מה שכבר אמר שבשנת ד׳ למלכותו בחדש זיו והוא חדש אייר יוסד בית ה׳, רוצה לומר התחיל להבנות מן היסוד.
בירח – בחודש.
בשנה הרביעית – למלכות שלמה.
יוסד – הונח היסוד.
בשנה הרביעית כבר אמר זה בתחלת הסימן, רק שבא לאמור שההתחלה היתה בשנה הרביעית בחדש זיו והגמר בשנה הי״א בירח בול, אם להודיע שעסק בבנינו שבע שנים והיו ז׳ שנים וז׳ חדשים (ולפי דעתי ז׳ שנים עסק בבנין וז׳ חדשים עסק בטיח הזהב שהיה אחר גמר הבנין, ומודיע שנשמר בזה מספר השבועי שהוא קדש, בין בשנים בין בחדשים) ואם להודיע שהיה היסוד בירח זיו והגמר בירח בול הפך הטבע שבירח בול הוא הזריעה ובירח זיו הוא הלידה שאז הכל מלא וגדוש ואז נגמר בנין הטבע, כי הטבע והענין האלהי יתחיל האחד עת השני יעמד מלדת, וכמ״ש בזה במקום אחר.
בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית למלכות שלמה1 יֻסַּד – הוחל בניית היסודות2 של בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח – בחודש3 זִו – אייר4:
1. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. ראה הערה פסוק א.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לח) וּבַשָּׁנָה֩ הָאַחַ֨ת עֶשְׂרֵ֜ה בְּיֶ֣רַח בּ֗וּל ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י כָּלָ֣ה הַבַּ֔יִת לְכׇל⁠־דְּבָרָ֖יו וּלְכׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֑ו וַיִּבְנֵ֖הוּ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃
And in the eleventh year, in the month Bul, which is the eighth month, the house was finished, with all its parts and according to all its specifications. He built it for seven years.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְשַׁתָּא חֲדָא עַסְרֵי בְּיֶרַח מֵיסַף אִבְבַיָא הוּא יַרְחָא תְמִינָאָה אִשְׁתַּכְלַל בֵּיתָא לְכָל גְזֵרָתֵיהּ וּלְכָל דַחֲזֵי לֵיהּ וּבְנָהִי שְׁבַע שְׁנִין.
ובשנה האחת עשרה בירח בול – מהו בירח בול בירח שבוללים לבהמה מתוך הבית.
דבר אחר מהו: בירח בול – בירח שהארץ עושה בולין בולין.
דבר אחר מהו: בירח בול – בירח מבול חסר מ׳ כנגד ארבעים יום, שאע״פ שנשבע הקב״ה כי מי נח זאת לי אעפ״כ מ׳ יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ׳ יום לפיכך כתיב חסר מ׳ כנגד ארבעים יום שפסקו. משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול י״ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב״ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו והקב״ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי ולמה קורא אותו ירח האיתנים שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקב״ה עכשו נשלמה המלאכה שנאמר ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר עמקו מחשבותיך. וכן אתה מוצא במלאכת המשכן, א״ר חנינא בכ״ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב״ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקב״ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב״ה חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב״ה לשלם לו.
בירח בול – הוא מרחשון, שהעשב בלה בשדה, ובוללין לבהמה מן הבית, מלשון: ויבל לחמורים (שופטים י״ט:כ״א).
In the month of Bul. This is [the month of] Mar Cheshvan;⁠1 [when] the grass in the field decays, and cattle is given fodder from what is stored, from the expression "and he gave fodder [ויבל] to the donkeys.⁠"2
1. The Flood [מבול] during Noach's time began in the month of Marcheshvan.
2. Shofetim 19:21.
{בול} – הוא מרחשון שהעשב בלה, ובוללין לבהמה מן הבית לשון ויבל לחמורים (שופטים י״ט:כ״א) אפודרנ״ט בלעז, ולפי שכבר כלה העשב מן השדה ובוללין לבהמה מן יבול שבבית נקרא החודש ירח בול.
בירח בול – הוא מרחשון, כמו שאמר: הוא החדש השמיני, ונקרא כן מפני הגשמים שמתחילין בו, ענין מבול.
ובדברי רז״ל: בירח בול – שבו העלה נבל, והארץ עשויה בולות בולות, וירח שבו בוללין לבהמה מתוך הבית, כלומר שמאכל הבהמה כלה מן השדה. ודעת יונתן בזה, שתרגם בירח – מיסף אבביא.
ויבנהו שבע שנים – בשבע שנים.
ואחר שאמר: ובשנה האחת עשרה... כלה הבית, מה היה צריך לומר: ויבנהו שבע שנים? שלא תאמר שנתעצל בנתים מהבנינים ולא התעסק כל שבע שנים בבנין, לפיכך חזר ואמר: ויבנהו שבע שנים.
בירח בול – תרג׳: בירח מיסף איבביא, שאדם אוסף תבואתו לביתו והוא לשון יבול, והיו״ד נוסף כמו יקום מן קם.
בירח בול – הוא מרחשון.
ויבנהו שבע שנים – לא הקפיד בחצי השנה העודפ׳ או אולי בשבע שנים נשלם בנינו אך קצת הדברים שנעשו בו ליופי ולקשוט לא נשלמו עד הזמן הנזכר והנה נזכר זה לפי שהוא יזכור אחר זה כי ביתו בנה שלמה בשלש עשרה שנה וזה מורה על עוצם זריזותו בבית המקדש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לז]

ובשנה הי״א בירח בול שהוא מרחשון, ונקרא כן מפני שמתחילין בו הגשמי׳ באופן המבול, או מפני שבו הארץ עשויה כלה בולות בולות, והוא הירח שמאכל הבהמה כלה מן השדה ומאכילין אותה מן הבית כדברי חז״ל (תנחומא פרשת נח ועיין בירושלמי ר״ה פ״א נ״ו), אז כלה הבית לכל דבריו. ולפי שלא יחשוב אדם שנתעצל שלמה בנתים בבנין ולא התעסק בו כל אותם ז׳ שנים, לכן חזר לומר ויבנהו שבע שנים, ר״ל שכל שבעת השנים נתעסק בבנין בלי הפסק:
כלה הבית – יש ספרים שהכ״ף בחירק ועל פי הרוב בקמץ.
משפטו – משפטיו קרי.
בול – הוא חשוון, שבו נובלין וכומשץ עלי האילנות.
כלה – נשלם.
לכל דבריו – כל הדברים הנצרכים בו.
ולכל משפטיו – היא היא, וכפל הדבר במילות שונות.
ויבנהו שבע שנים – רצה לומר: שבנה כל שבעת השנים, ולא הפסיק זמן מה ולא חש למנות החדשים היתרים על שבעת השנים. או רצה לומר: שבנה רק שבע שנים שלמות, כי במשך זמן הבנין, חדל לבנותו בשעור החדשים העודפים על שבעת השנים.
בירח בול – מרחשון שבו נובלים העלין מן האילנות.
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה למלכות שלמה בְּיֶרַח בּוּל – מרחשון1 הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה – סיים והשלים2 שלמה את בניית הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו – הדברים הנצרכים בו3 וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו (משפטו כתיב) וַיִּבְנֵהוּ במשך כשֶׁבַע שָׁנִים4 בזריזות וללא הפסקה5:
1. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון. ונקרא כך על שם שהעשב בלה בשדה, ובוללין לבהמה מן הבית, רש״י. והרד״ק הוסיף על שם המבול שהיה בחשון.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. וקצת מהחודשים שבשנה הרביעית בה התחיל לבנות את הבית, ביאורי הגר״א. ולא הקפיד הכתוב בחודשים העודפים, רלב״ג.
5. רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים א ו – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים א ו, עולם המקרא מלכים א ו, תרגום יונתן מלכים א ו, ילקוט שמעוני מלכים א ו, רש"י מלכים א ו, ר"י קרא מלכים א ו, רד"ק מלכים א ו, רי"ד מלכים א ו, ר"י אבן כספי מלכים א ו, רלב"ג מלכים א ו, רלב"ג תועלות מלכים א ו, אברבנאל מלכים א ו, מנחת שי מלכים א ו, מצודת ציון מלכים א ו, מצודת דוד מלכים א ו, מלבי"ם מלכים א ו, הואיל משה מלכים א ו, מקראות שלובות מלכים א ו – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim I 6, Biblical Parallels Melakhim I 6, Olam HaMikra Melakhim I 6, Targum Yonatan Melakhim I 6, Yalkut Shimoni Melakhim I 6, Rashi Melakhim I 6 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 6, Radak Melakhim I 6, Rid Melakhim I 6, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 6, Ralbag Melakhim I 6, Ralbag Toalot Melakhim I 6, Abarbanel Melakhim I 6, Minchat Shai Melakhim I 6, Metzudat Zion Melakhim I 6, Metzudat David Melakhim I 6, Malbim Melakhim I 6, Hoil Moshe Melakhim I 6, Mikraot Sheluvot Melakhim I 6

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×